
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שלישי ט"ו טבת תשע"ח
מסכת שבועות דף ל"ה
דף ל"ה ע"א
השביע שיעידו שאמר איש פלוני ליתן לי מאתים זוז ולא נתן – פטורים, שלמדים 'תחטא' מ'תחטא' דשבועת הפקדון שאין חייבים אלא על תביעת ממון.
השביעם 'כשתדעו לי עדות תבואו ותעידוני' – פטורים, שנאמר 'ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע', מי שקדמה עדות לשבועה ולא שקדמה שבועה לעדות.
עמד בבית הכנסת או שראה סיעה של בני אדם עומדים, ואמר: 'משביע אני עליכם שאם אתם יודעין לי עדות תבואו ותעידוני', אע"פ שעדיו ביניהם והוא עומד בצדם, פטורים, שנאמר 'והוא עד' והרי לא ייחד עדיו. ואם אמר 'כל העומדין כאן' – חייבים, שהרי ייחד עדיו.
אמר לשנים: 'משביע אני עליכם פלוני ופלוני שאם אתם יודעין לי עדות שתבואו ותעידוני', ואמרו: 'שבועה שאין אנו יודעים לך עדות', והם יודעים לו עדות עד מפי עד או שהיה אחד מהן קרוב או פסול, פטורים, שנאמר אם לא יגיד ונשא עונו, בראויים להגדה הכתוב מדבר.
שלח התובע ביד עבדו, או שאמר להם הנתבע משביע אני עליכם שאם אתם יודעין עדות לתובע שתבואו ותעידוהו – פטורים, עד שישמעו מפי התובע, שנאמר אם 'לוא' יגיד, ודרשו חכמים אם לו לא יגיד ונשא עונו, אבל אם לאחר לא יגיד פטור.
שנינו במשנה: 'אמר לשנים משביעני עליכם מצוה אני עליכם אוסרכם אני, הרי אלו חייבין' – לרב יהודה: כגון שאמר משביעני עליכם בשבועה האמורה בתורה, מצוה אני עליכם בצוואה האמורה בתורה, אוסרכם אני באיסור האמור בתורה. לאביי: שאמר משביע אני עליכם בשבועה, מצוה אני עליכם בשבועה, אוסרכם אני בשבועה. וכן הדין כשאמר להם כובלכם אני בשבועה.
השביע אותם בשמים ובארץ – פטורים. בשם של אלף דלת, בי' ה', בשד-י, בצבאו-ת, בחנון ורחום (כלומר במי שהוא חנון), בארך אפים, ברב חסד ובכל הכנויים – חייבים. המברך את השם באחד מכל אלו, או המקלל אביו ואמו בשמות אלו – לר' מאיר חייב ולחכמים פטור.
אמר לעדים אחד מן המקראות שבקללות, כגון יככה ה' אם לא תבואו ותעידוני, או שהיה אחד קורא קללות ואמר לעדים כן יככה – הרי זו אלה הכתובה בתורה וחייבים. אמר להם אל יכך ויברכך וייטיב לך אם תעידוני – לר' מאיר חייבים, שמכלל לאו אתה שומע הן, ולחכמים פטורים.
אלו הן השמות שאין נמחקים: קל, אלקיך, אלוקים, אלוקיכם, אהיה אשר אהיה, אלף דלת, י' ה', שד-י, צבאו-ת. ולר' יוסי צבאו-ת נמחק, שלא נקרא צבאו-ת אלא על שם ישראל. ואין הלכה כדבריו. ואלו הם השמות שנמחקים: הגדול, הגבור, הנורא, האדיר, והחזק, והאמיץ, העזוז, חנון ורחום, ארך אפים, ורב חסד.
דף ל"ה ע"ב
כתב א' ל' מאלוקים, או י' ה' מהוי"ה – אינו נמחק. ש' ד' משד-י, א' ד' מאדנ-י, צ' ב' מצבאו-ת – נמחקים. (ולר' יוסי צבאו-ת כולו נמחק).
כל הטפל לשם – לתנא קמא: בין מלפניו כגון ל' מלה', ב' מבה', ו' מוה', מ' ממה', ש' משה', כ' מכה', ובין מלאחריו כגון נו מאלקינו, הם מאלקיהם, כם מאלקיכם – נמחק. לאחרים: לאחריו אינו נמחק שכבר קדשו השם. וכן הלכה.
כל שמות האמורים בתורה באברהם – קודש, חוץ מ'ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך', שנתכוין למלאך. וי"א שגם זה קודש, שכלפי שכינה אמר, ומכאן למדנו שגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה. שמות האמורים בלוט – חול, חוץ מ'אל נא אדני הנה נא מצא עבדך חן' וגו', מי שיש בידו להמית ולהחיות זה הקב"ה.
כל שמות האמורים בנבות – קודש. במיכה – י"א שכולם חול, וי"א שאלף למד חול חוץ מ'כל ימי היות בית האלהים בשילה' שהוא קודש, ויוד היי קודש. שמות האמורים בגבעת בנימין – לר' אליעזר חול ולר' יהושע קודש.
כל 'שלמה' האמורין בשיר השירים קודש – שיר למי שהשלום שלו, חוץ מאחד מהם, י"א 'כרמי שלי לפני האלף לך שלמה' ששלמה היה נוטל אלף לעבודת מלכותו, ומאתים חכמים לעסוק בתורה. וי"א שזה קודש, כי אלף היה נוטל להקב"ה ומאתים לעבודת המלך. ו'הנה מטתו שלשלמה ששים' הוא חול.
מלכות הנוטלת אחד מששה לעבודת המלך – לשמואל אינה נענשת כמו שעשה שלמה (שמפרש כיש אומרים שאלף נטל להקב"ה ומאתים לעבודת המלך).
כל 'מלכיא' האמורים בדניאל – חול, חוץ מ'אנת מלכא מלך מלכיא די אלה שמיא מלכותא חסנא ותקפא ויקרא יהב לך' שהוא קודש. וי"א שגם 'מרי חלמא לשנאך ופשרה לערך' קודש, שלא יתכן שאמר לנבוכנצר שיחול חלומו על שונאיו שהם ישראל. ולתנא קמא נתכוין לשונאים שהיו לו מעובדי כוכבים.
, . לר' חנינא בר אידי אין חיוב שבועת העדות אלא בשם ה' – שנאמר בעדות 'ושמעה קול אלה', ונאמר בסוטה 'אלה', מה להלן שבועה אף כאן שבועה מה להלן בשם אף כאן בשם. ולחכמים חייבים העדים גם בכינוי, ושבועה למדים ממה שנאמר אלה שהיא בשבועה כמו שנאמר בסוטה בשבועת האלה. ואפילו השביעם בשבועה בלא אלה חייבים, שנאמר 'ושמעה קול אלה' – 'ושמעה אלה' 'ושמעה קול'.
*************