לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי ט"ו סיון תשע"ט

מסכת ערכין דף ב'

מסכת ערכין 

פרק ראשון – הכל מעריכין

דף ב' ע"א 

הכל מעריכין ונערכין, נודרין ונידרין, כהנים לוים וישראלים נשים ועבדים. הכל מעריכין לרבות מופלא הסמוך לאיש, נערכין לרבות מנוול ומוכה שחין אע"פ שאין לו דמים, שבערכין נאמר 'נפשות' כל דהו. נידרין, לרבות פחות מבן חודש.

טומטום ואנדרוגינוס נודרין ונידרין ומעריכין, אבל לא נערכין – שאין נערך אלא הזכר ודאי ונקבה ודאית. חרש שוטה וקטן נידרין ונערכין, אבל לא נודרין ולא מעריכין מפני שאין בהם דעת.

היורש, שהפריש אביו קרבן ולא הספיק להקריבו עד שמת – לחכמים סומך, ומימר. שנאמר 'המר ימיר' לרבות את היורש, ולמדים סוף הקדש מתחלת הקדש, מה תחלת הקדש יורש מימר אף סוף הקדש יורש סומך. ולרבי יהודה אינו סומך ולא מימר, שנאמר 'קרבנו' ולא קרבן אביו, ולמד תחלת הקדש מסוף הקדש, מה סוף הקדש יורש אינו סומך אף תחלת הקדש יורש אינו מימר.

שלש פעמים נאמר 'קרבנו' בשלמים – לחכמים: אחד למעט קרבן עובד כוכבים מסמיכה, אחד למעט קרבן חבירו מסמיכה, ואחד לרבות כל בעלי חוברין לסמיכה, שאם הביאו חמשה קרבן אחד בשותפות כולן צריכין לסמוך עליו ואין אחד סומך עליו. ולרבי יהודה אחד בא למעט את היורש, ואינו מרבה כל בעלי חוברין לסמיכה, אלא אחד סומך לכולם. או שממעט גוי וחבירו מפסוק אחד.

דף ב' ע"ב 

אשה ממירה – שנאמר 'ואם המר ימיר' לרבות את האשה. לרבי יהודה למדים מ'המר ימיר', ולחכמים מ'ואם'.

הכל חייבין בסוכה – לרבות קטן שאינו צריך לאמו. הכל חייבין בלולב – לרבות קטן היודע לנענע.  הכל חייבין בציצית – לרבות קטן היודע להתעטף. הכל חייבין בתפילין – לרבות קטן היודע לשמור תפלין.

חציו עבד וחציו בן חורין – י"א שחייב בראיה, ולרבינא פטור מראיה. ולמשנה אחרונה שכופין את רבו ועושה אותו בן חורין, הכל מודים שהוא חייב.

חיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני – לסובר שכל שבעת הימים תשלומין זה לזה, חייב בראיה. ולסובר שכולן תשלומין לראשון, פטור מראיה.

סומא באחת מעיניו – י"א שחייב בראיה, וליוחנן בן דהבאי משום רבי יהודה פטור מן הראייה, שנאמר 'יראה יראה', כדרך שבא לראות בשתי עיניו, כך בא ליראות בשתי עיניו.

מי שחציו עבד וחציו בן חורין – לבית הלל עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד. ולבית שמאי מפני תיקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על חצי דמיו, לפי שאינו יכול לישא שפחה ולא בת חורין, ואינו יכול לבטל שלא נברא העולם אלא לפריה ורביה, שנאמר 'לא תוהו בראה לשבת יצרה'. וחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי.

הכל חייבין בתקיעת שופר – לרבות קטן שהגיע לחינוך.

הכל חייבין במקרא מגילה והכל כשרין לקרותה – לרבות נשים שחייבות במקרא מגילה, שאף הן היו באותו הנס.

*************