לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי ט"ז אייר תשע"ט

מסכת בכורות דף ל"ד

דף ל"ד ע"א 

אסור להטיל מום בקדשים אפילו על ידי גרמא – לפיכך לא יניח דבילה ובצק על האוזן כדי שיבא כלב ויאכלנה, שנאמר 'כל' מום לא יהיה בו.

ספק טומאה – לרבי אליעזר צריך לשומרה מטומאה ודאית. שנאמר 'ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי', בשתי תרומות הכתוב מדבר, אחת תרומה טהורה ואחת תרומה תלויה, והתורה אמרה שתעשה לה שימור. לרבי יהושע א"צ לשומרה. שנאמר 'לך', תרומה הראויה לך שמור, ושאינה ראויה לך לא תשמור. ולרבי אליעזר גם תרומה תלויה ראויה לך, שמא יבוא אליהו ויטהרנה.

לרבי עקיבא אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות, ולרבי אליעזר אינו מוכרה לשפחות אחר שפחות, אבל מוכרה לשפחות אחר אישות. – ונחלקו בדרשת הכתוב 'לא ימשול למכרה בבגדו בה', שלרבי עקיבא יש אם למקרא ובְּבִגְדוֹ לשון בגד הוא. ולרבי אליעזר יש אם למסורת, וכיון שלא נאמר 'בביגדו' (עם יו"ד), אנו קורים בְּבָגדוֹ מלשון בגידה, כלומר כיון שבגד בה ומכרה, שוב לא יחזור וימכרנה.

לשמואל הלכה כרבי שמעון בברייתא – שהוא מתיר להקיז בכור שאחזו דם גם במקום שעושים בו מום, וגם לשחטו על אותו המום.

דף ל"ד ע"ב 

הצורם אוזן בבכור – לרבי אליעזר קנסוהו שלא ישחוט עולמית, ולחכמים אם נולד בו מום אחר ישחוט עליו.

מי שהיתה לו בהרת ונקצצה – טהור. קצצה במתכוין – לרבי אליעזר לכשיולד לו נגע אחר יטהר הימנו. ולחכמים אינו טהור עד שתפרח בכולו, שאז לא היה טמא גם אם היה הראשון נשאר בו, או עד שתתמעט בהרתו הראשונה מכגריס קודם שקצצה, אבל אם בשעה שקצצה היה בו שיעור נגע, קנסוהו שאין לו טהרה עולמית.

הטעם שלרבי אליעזר קנסו בבכור ולא בבהרת: שבבכור יאמר אטיל בו מום, אם יתירוהו נשכרתי, ואם לאו לא אפסיד שאמתין למום אחר, כי בין כך הייתי צריך להמתין עד שיפול מום, לכך קונסים אותו שגם אם יפול בו מום אחר לא יותר, אבל בבהרת לא יקצוץ גם אם לא יקנסוהו, שחושש שמא נגע אחר לא יוולד לו, ולא יטהר לעולם, ואפילו אם יוולד לא יועיל לו בקציצה שהוא נגוע כבתחלה, ומוטב לו להניח את זה שמא ירפא. והטעם שלחכמים קנסוהו בבהרת ולא בבכור: שקנסוהו רק במה שעשה ולא במה שלא עשה, לפיכך בבכור קנסוהו רק שלא יתיר לו מום שעשה, אבל במום אחר שלא עשה לא קנסוהו. ובבהרת נתכוין לטהר עצמו בקציצה זו, ולכך קנסוהו בקציצה זו, ונמצא טמא עולמית שמחשבים את נגעו כאילו ישנו, ומי אומר שהיה מתרפא.

חתן שנראה בו נגע – נותנין לו שבעה ימים לו ולאצטליתו ולכסותו. וכן ברגל – נותנין לו כל ימי הרגל.

קצץ את בהרתו, ונולד לו נגע אחר בימי חתנותו או ברגל – נסתפקו בגמרא אם לרבי אליעזר כבר נטהר מנגע ראשון, ולנגע שני אין מטמאין אותו עד שיעבור ז' ימים או שיעבור הרגל, או שלא נטהר מנגע ראשון כל זמן שלא טמאוהו בנגע שני. ולא נפשט.

צורם אוזן בבכור ומת – אין קונסים את בנו אחריו.

מוכר עבדו לעובדי כוכבים ומת – נסתפקו שמא קנסו את בנו אחריו, לפי שכל יום הוא מפקיעו ממצוות.

המכוין מלאכתו במועד – שמניח כרמו לבצור ואומר במועד אבצירנה שהרי דבר האבוד הוא, תאבד ולא יבצרנה, הואיל ולכך נתכוין. ונסתפקו בגמרא כשמת קודם המועד – אם קנסו בנו אחריו ולא יבצרנה במועד, או שמא לא קנסו את בנו לפי שלא עבר אביו על איסור, כיון שמת קודם המועד.

שדה שנתקווצה בשביעית – תזרע למוצאי שביעית. ניטייבה נידיירה – לא תזרע למוצאי שביעית. הטיבה, ומת – בנו זורעה, שאותו קנסו חכמים ולא את בנו.

*************