לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי ט"ז שבט תשע"ט

מסכת חולין דף נ"ו

דף נ"ו ע"א 

אלו טרפות בעוף: נקובת הוושט, פסוקת הגרגרת, הכתה חולדה על ראשה מקום שעושה אותה טרפה, ניקב הקורקבן, ניקבו הדקין.

נפלה לאור וכווצו בני מעיה ונהפכו מראיתן – אם ירוקים פסולים, אם אדומים כשרים. דרסה אדם ברגליו, או שטרפה בכותל, או שריצצתה בהמה, ומפרכסת, ושהתה מעת לעת ושחטה, כשרה.

אמוראים נחלקו בבדיקת עוף שנשכתו חולדה בראשו: לרב ושמואל ולוי – מכניס ידו בפיו, ודוחק כלפי מעלה, ובודק, אם המוח מבצבץ ועולה, היא טרפה, שמא ניקב הקרום, ואם אינו יוצא כשרה, וגם לדברי האומר שאם ניקב קרום העליון ולא התחתון היא טריפה, אנו תולין שאם היה נקב בקרום העליון היה התחתון פוקע בדחיפת האצבע. זעירי – היה סובר שאין בדיקה לנשיכת חולדה מפני ששיניה דקות ועקומות ונוקב באלכסון, וחזר מדבריו. לרבי שמעון בן לקיש ולר"ש בן אלעזר משום רבי יהודה – בודקין ביד (שמכניס לתוך פיו כמבואר לעיל), אבל לא יבדוק לאחר שחיטה במסמר שמוליכו מלמעלה על הנקב לראות אם יחגור בקרום ופותח את הגולגולת תחלה, שלפעמים שאינו נקוב והמסמר נוקבו ומפסיד ממון ישראל. ולרבי יוחנן ורבי נחמיה – בודקין גם במסמר.

רב שיזבי – היה בודק אם ניקב קרום של מוח נגד השמש. רב יימר – היה בודק במים, שהוציא כל המוח מן הקרום דרך פיה וממלא הקרום במים, ואם יוצא דרך המכה בידוע שניקב הקרום. וי"מ שמכניס בנקב העצם מים, וחוזר ומוציאו, ואם נתלבנו בידוע שנתערב בהם המוח. רב אחא בר יעקב – בדק במסמר.

בעוף של מים – אם נשבר העצם, אע"פ שלא ניקב הקרום טריפה, לפי שקרומו רך, וכשנשבר העצם אין הקרום עומד.

טריפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף – יתר עליהן עוף של מים שאם נשבר העצם, אף על פי שלא ניקב קרום של מוח, טריפה הוא.

דף נ"ו ע"ב 

נפלה לאור וכווצו בני מעיה ונהפכו מראיתן לירוק – פסולה. ושיעור ירוקתן במשהו כשיעור נקובתן.

הוריקה כבד כנגד בני מעיים – טריפה. ואע"פ שגם אם ניטל הכבד כשירה, כיון שהוריקה כבד כנגד בני מעיים, בידוע שנפלה לאור ונחמרו בני מעיים.

לא אמרו ירוקין פסולין אלא בקורקבן בלב ובכבד – שדרכן להיות אדומים. ולא אמרו שאדומים כשרים אלא בלב בקורקבן ובכבד – אבל אלו שדרכן להיות ירוקים, אם האדימו טריפה, שאדומים שהוריקו וירוקין שהאדימו, טרפה.

אדומין שהוריקו ושלקן וחזרו והאדימו – כשרים, שמתחילה נכנס בהם עשן והלך ע"י הרותחין.

אדומין שלא הוריקו ושלקן והוריקו – טרפה, שנתגלה חרפתן, שבוודאי נחמרו. אבל אין חוששים שלא יאכל אלא בשליקה, שאין מחזיקין ריעותא, ורק אם נזדמן ששלקן והוריקו, פסולה.

דרסה או טרפה בכותל ושהתה מעת לעת כשרה – אבל צריכים בדיקה שמא נשברה השדרה ונפסק החוט.

ואלו כשרות בעוף: ניקבה הגרגרת או שנסדקה, הכתה חולדה על ראשה מקום שאינו עושה אותה טרפה. ניקב הזפק, ולרבי אפילו ניטל. יצאו בני מעיה ולא ניקבו, נשתברו גפיה, נשתברו רגליה, נמרטו כנפיה. לרבי יהודה אם נטלה הנוצה הדקה הסמוכה לבשר, פסולה.

מעשה ברבי סימאי ורבי צדוק שהלכו לעבר שנה בלוד ושבתו באונו 'והורו בטרפחת כרבי בזפק' – ונסתפקו בגמרא אם שתי הוראות היו, בטרפחת לאיסור, ובזפק להיתר כרבי. או שהורו בטרפחת להיתר כמו שרבי מתיר בזפק, אבל בזפק  לא התירו כרבי. ולא נפשט.

גגו של זפק, כל שנמתח עם הוושט – נידון כוושט ונפסל בנקב כל שהוא.

יצאו בני מעיה כשירה אם לא היפך בהן – אבל אם היפך בהן, טרפה, שנאמר 'הוא עשך ויכוננך', מלמד שברא הקב"ה כונניות באדם, שאם נהפך אחת מהן אינו יכול לחיות.

רבי מאיר מפרש הכתוב 'הוא עשך ויכוננך' על כנסת ישראל – שהוא כרך שהכל בו, ממנו כהניו, ממנו נביאיו, ממנו שריו, ממנו מלכיו, שנאמר 'ממנו פנה ממנו יתד' וגו'.

*************