לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שלישי י"ב אדר ב' תשע"ט
מסכת חולין דף קי"ב
דף קי"ב ע"א
אסור ליתן כד מלח סמוך לכד של כותח (שיש בו חלב) – שמא יפול מהכותח למלח, ואח"כ ימלח בו הבשר. אבל כד של חומץ מותר ליתנו סמוך לכד של כותח – שאף אם יפול מהכותח לחומץ הרי הוא מתערב בו ואינו ניכר ומתבטל.
מעשה בגוזל שנפל לכותח צונן והתירו רב חיננא בריה דרבא מפשרוניא – ושיבחו רבא, שאף שמליח כרותח היינו דווקא כשאינו נאכל מחמת מלחו, אבל כותח אף שמלוח הוא הרי נאכל מחמת מלחו. אך דווקא גוזל חי, אבל אם היה צלי – צריך קליפה, ואם יש בו בקעים או שמתובל בתבלין – כולו אסור.
כיכר שחתך עליה בשר צלי – לשמואל: אם האדים הכיכר מעבר לעבר והוא משקה עב, אסורה באכילה. ושמואל היה נותן כיכר כזו לכלבו. לרב הונא: מותרת, אלא שהיה אנין בדעתו והיתה מאוסה בעיניו ולכן נתן לשמשו לאכלה. לרבא: מותרת, והיה אוכלה, וקרא למשקה היוצא מהבשר 'יין הבשר'.
אמר שמואל: אין מניחים כלי תחת בשר לקבל השומן הנוטף עד שיכלה כל מראה אדמומית שבו, ואף שאסר שמואל כיכר שחתך עליה בשר צלי – אגב דוחק הסכין פולט הבשר. לרב פפא: היינו משיעלה עשן מהבשר. לרב אשי: אין די בכך, שאפשר רק מהבשר התחתון כבר כלה ולכן מעלה עשן, אלא ישליך בו שתי חתיכות מלח ועל ידי כך נגרר הדם אצל המלח שבשולי הכלי, וישפוך השומן שמלמעלה ויאכלנו.
דף קי"ב ע"ב
עופות שמלחם בכלי שאינו מנוקב – אסורים.
דגים ועופות שמלחם יחד בכלי מנוקב – אסורים, משום שדגים קרום שלהם קלוש מקרום של עופות, ומקדימים הדגים לפלוט הכל ועדיין העופות פולטים דם ונבלע בדגים שכבר גמרו פליטתם.
בשר שחוטה שנמלח עם בשר טרפה בכלי מנוקב – אסרו רבא, משום שציר הטריפה נבלע בו, ודרשו מ'הטמאים' לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן. ולא היה די לרבא להביא דברי שמואל 'מליח הרי הוא כרותח' – שיש לדחות שלא אמר כן אלא לגבי דם [וכאן אין חשש שהרי בכלי מנוקב נמלחו], אבל צירן ורוטבן לא, לכך הוצרך להביא הדרשה שצירן אוסר, והציר נוח להבלע אף בכלי מנוקב.
*************