לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שלישי י"ד חשון תשע"ט
מסכת מנחות דף ע"ד
דף ע"ד ע"א
נאמר במנחת חוטא 'והיתה לכהן כמנחה' – לת"ק: ללמד שיכול כהן החוטא להקריב מנחתו בעצמו. ואין לומר שבא ללמד ששייריה נאכלים לכהנים, ורק מנחת נדבה של כהן כליל תקטר – שנאמר 'והיתה לכהן כמנחה' הוקשה חובתו לנדבתו שאינה נאכלת. לר' שמעון: אין לדרוש כת"ק, שהרי לא נאמר 'והיתה לכהן כמנחתו', אלא בא להקיש מנחת חוטא של כהנים למנחת חוטא של ישראל – שנקמצת, אך אין שיריה נאכלין כמנחת ישראל, שנאמר 'לכהן כמנחה' – לכהן כמנחה ולא לאשים כמנחה, קומץ קרב בעצמו ושירים קריבין בעצמן.
'ובא בכל אות נפשו ושרת' – שיכול כהן להקריב קרבנותיו בעצמו בכל עת. אך הוצרך פסוק מיוחד שיכול להקריב מנחת חטאתו, שלא נאמר שכיון שבאה על חטאו אינו יכול להקריבה.
'וכפר הכהן על הנפש השוגגת בחטאה בשגגה' – כהן המביא חטאת על חטאו מתכפר על ידי עצמו. והוצרך הפסוק הנ"ל במנחה – ללמד גם על מזיד, והיינו במנחה הבאה בדלי דלות על זדון שבועה.
לר' אלעזר ב"ר שמעון במנחת חוטא כהן הקומץ קרב בעצמו והשירים מתפזרין על בית הדשן – ובהכרח הכוונה למטה ולא על המזבח, שאל"כ במה חולק עם אביו, וגזירת הכתוב היא שיקרב לאיבוד, כדלהלן.
מקורו של ר' אלעזר: 'כל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל' – לאכילה הקשתי מנחות חוטא של כהן למנחת חביתין, ולא לדבר אחר. לאביי: 'כל מנחת כהן לא תאכל' – חובתו, 'כליל תהיה' – נדבתו. לרבא: 'כל מנחת כהן כליל תהיה' – נדבתו, 'לא תאכל' – חובתו, ולא להיפך – שנדבה דומה יותר לחביתין: א. תדירות, ב. אינן באות על חטא. ג. באות עם שמן. וחובה דומה רק בב': א. עשרון, ב. חובה.
לחכמים נצרך הפסוק – דרשו גזירה שוה 'כליל' האמור בחביתין ל'כליל' האמור במנחת כהן – מה חביתין ב'כליל תקטר' אף מנחת כהן, ומה מנחת כהן יש לאו על אכילתו כך גם חביתין.
דף ע"ד ע"ב
כהן שאכל מן האימורין – על לאו דזרות ודאי לוקה, על לאו ד'כליל תהיה' – רבינא הסתפק, ופשטו מברייתא: כל שהוא בכליל תהיה ליתן לא תעשה על אכילתו.
מנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים – למזבח ואין בהן לכהנים, ובזה יפה כח מזבח מכח הכהנים. שעולה – עורה לכהנים. עולת העוף – מוראה ונוצה אינן למזבח. נסכים – לשיתין. ו'בזה' בא ללמד שהמתנדב יין מנסכו לשיתין, ולאפוקי מדשמואל שאמר שמזלפו על גבי אישים. ומאידך מסייע התנא לשמואל – שהמתנדב שמן קומצו ושיריו נאכלין.
שתי הלחם ולחם הפנים – נאכלין לכהנים ואין בהם למזבח, ובזה יפה כח הכהנים מכח המזבח. שחטאת העוף – דמה למזבח. לוג שמן של מצורע – יש מתנות. 'בזה' – לאפוקי מהסובר ששתי הלחם הבאות בלא כבשים לשריפה.
כל המנחות הנעשות בכלי טעונות שלשה מתנות שמן – נותן שמן בכלי קודם לעשייתן, בולל הסולת עם שמן, יוצק עליה שמן. אבל מנחת מאפה אינה טעונה יציקה.
חלות מנחת מחבת ומרחשת – לרבי בוללן אחר אפייתן, ולחכמים בעודם סולת.
הרקיקין טעונים משיחה – כמין כי, והשאר נאכל לכהנים.
*************