לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי י"ח ניסן תשע"ח

מסכת הוריות דף ג'

דף ג' ע"א 

לרב נחמן בשם שמואל משנתינו שהיחיד שעשה על פי הוראת ב"ד פטור מקרבן רבי מאיר היא, ולחכמים חייב חטאת.

בברייתא אמרו 'הורו ועשו – רבי מאיר פוטר וחכמים מחייבים'. ונאמרו כמה פירושים במה נחלקו:

א. לרב נחמן בשם שמואל נחלקו כשהורו ב"ד ועשו מיעוט קהל – שלרבי מאיר יחיד שעשה ע"פ ב"ד פטור מקרבן (כמו ששנינו במשנה), ולחכמים חייב. ב. לרב פפא נחלקו כשעשו מיעוט ציבור ע"פ הוראת ב"ד, ובית דין משלים לרוב ציבור – שלרבי מאיר אינם משלימין ופטורים מפר העלם, ולחכמים משלימין וחייבים. ג. כשהורו ב"ד ועשו רובו של קהל – שלרבי מאיר הקהל פטורים וב"ד מביאים פר, וחכמים היינו רבי שמעון הסובר שגם ב"ד מביאים וגם הציבור. ד. כשעשה שבט אחד בהוראת בית דינו – שלרבי מאיר אין מביאים פר העלם, וחכמים היינו רבי יהודה הסובר שאותו השבט חייב בפר העלם. ה. כשחטאו ששה שבטים והן רובו של קהל, או שבעה שאינם רובו של קהל – שלרבי מאיר פטורים מפר העלם, וחכמים היינו רבי שמעון בן אלעזר שאמר משמו של רבי מאיר שחייבים.

הורו ב"ד ועשו ב"ד – פטורים מפר העלם דבר, שנאמר 'הקהל ועשו', מעשה תלוי בקהל והוראה בב"ד.

הורו בית דין ועשו רוב קהל, הולכים אחר רוב יושבי ארץ ישראל – אבל אותם שבחו"ל אינם מן המנין, שנאמר 'ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים', ללמד שרק אלו נקראים קהל.

הורו בית דין ועשו רוב קהל על פיהם, ונתחייבו להביא פר, ולא הספיקו להביאו עד שנתמעטו, כגון שמתו מקצתן – לחכמים חייבים פר כבתחילה, ולרבי שמעון, אם נודע להם עד שלא נתמעטו חייבין, ואם נודע להם משנתמעטו פטורים.

היו מועטין ונתרבו, כגון שהורו בית דין ועשו מיעוט קהל על פיהם, ומתו מקצתן של רוב קהל ונתרבו אלו – אע"פ שנודע להם שחטאו לאחר שנתרבו, פטורים. וגם לרבי שמעון שהולך אחר שעת ידיעה, צריך ידיעה וחטא בחיוב, ובשעת חטא היו פטורים שהרי מועטים היו.

הורו בית דין שחלב מותר, ועשו מיעוט הקהל על פיהם, ושוב חזרו והורו שהוא מותר, ועשו  מיעוט אחר על פיהם והשלימו עם מיעוט הראשון לרוב קהל – נסתפקו בגמרא אם שתי ידיעות אינו מצטרף, או מאחר ששניהם באיסור חלב מצטרף. ולצד שמצטרף, נסתפקו, אם הורו תחילה בחלב שעל הקיבה ועשו מיעוט על פיהם, ולאחר מכן עשו מיעוט על פיהם בחלב שעל הדקין, אם מצטרף לפי ששניהם איסור חלב, או לא. ולצד שמצטרף, נסתפקו בעשו מיעוט על פיהם בחלב ומיעוט בדם, אם שני איסורים לא מצטרף, או מאחר שקרבנם שוה מצטרף. ולצד שמצטרף נסתפקו אם עשו מיעוט בחלב ומיעוט בע"ז, אם מאחר אינו מצטרף לפי שאין איסורם וקרבנם שוה, או מאחר ששניהם כרת מצטרף. ולא נפשט.

הורו ב"ד שחלב מותר, ועשו מיעוט הקהל, ומת אותו ב"ד, ועמד ב"ד אחר וחזרו והורו שחלב מותר, ועשו מיעוט אחר – לסובר שב"ד מביאים הפר אין מביאים, שהרי ב"ד הראשון כבר אינם. ולסובר שהקהל מביאים, נסתפקו בגמרא אם צריך שאותו ב"ד שהורו יהיה להם ידיעה או לא. ולא נפשט.

 

דף ג' ע"ב 

מאה שישבו להורות – לשיטת רבי יונתן (וי"ג רבי יוחנן) אין חייבין עד שיורו כולן. אע"פ שבכל התורה כולה 'רובו ככולו', כאן נאמר ואם 'כל עדת ישראל ישגו' עד שישגו כולן. ומה ששנינו שאם ידע אחד מן הדיינים שטעו ועשה על פיהם חייב, ומשמע הא אחר שעשה פטור, היינו כשהרכין בראשו. ונדחו דבריו. ומה שנאמר 'כל עדת' בא ללמד שישבו כל השבעים ואחד, ואע"פ שלא הורו כולם.

אין גוזרין גזירה על הצבור אלא אם רוב הצבור יכולין לעמוד בה – שנאמר 'במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כולו', ואע"פ שנאמר 'כולו', רובו ככולו. ומכאן נדחו דברי רבי יונתן.

עשרה שיושבים בדין, קולר תלוי בצואר כולן אם הטו בדין – ואפילו תלמיד היושב לפני רבו. רב הונא היה מביא עמו לבית דין עשרה תלמידים, וכן רב אשי כשהביאו לו טריפה היה מביא עמו עשרה שוחטים, כדי שלא יגיע לו מן העונש אלא מעט.

הורו ב"ד וידעו שטעו וחזרו בהן, והלך ועשה על פיהם – לרבי שמעון בין שהביאו כפרתן ובין שלא הביאו כפרתן פטור מקרבן, הואיל וברשות ב"ד הוא עושה. וי"א טעמו בלשון זה, שכל הוראה שיצאה ברוב ציבור יחיד העושה אותה פטור, שלא ניתנה הוראה אלא להבחין בין שוגג למזיד, כלומר להודיע שהעושה על פיהם שוגג הוא ופטור.

לרבי אלעזר הוא ספק, ולפיכך אם ישב בביתו שהיה אפשר שישמע, חייב באשם תלוי, ואם הלך למדינת הים שלא היה אפשר שישמע, פטור. (מחלוקת בן עזאי ורבי עקיבא מבואר להלן ד.).

הורו ב"ד לעקור את כל הגוף, כגון שאמרו אין נדה בתורה, אין שבת בתורה, אין ע"ז בתורה – פטורים. הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת, כגון יש נדה בתורה אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור, יש שבת בתורה אבל המוציא מרה"י לרה"ר פטור, יש ע"ז בתורה אבל המשתחוה פטור, חייבין, שנאמר 'ונעלם דבר', דבר ולא כל הגוף.

פר העלם דבר של ציבור ושעירי עבודת כוכבים – לר"ש הגזברים גובין מכל אחד מישראל מעות לקנותם, ולרבי יהודה באים מתרומת הלשכה. וי"א להיפך. ואע"פ שלרבי שמעון גובים מכל אחד מעות, מי שעשה לאחר שחזרו בהם בית דין נחשב כתולה בבית דין, באופן שגבו סתם, או שלא היה בעיר בשעת גביה. או לסובר שלרבי שמעון באים מתרומת הלשכה.

 

 

*************