לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי י' טבת תשע"ט

מסכת חולין דף כ"א

דף כ"א ע"א 

כיצד מולקין חטאת העוף – חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר, עד שמגיע לוושט או לקנה, הגיע לוושט או לקנה חותך סימן אחד או רובו ורוב בשר עמו. ובעולה חותך שנים לרבנן, או רוב שנים לרבי אלעזר בר"ש.

נשברה מפרקת של אדם, ורוב בשר עמה – מטמא באהל. אבל בלא רוב בשר אינו מטמא, ועלי שנשברה מפרקתו בלא רוב בשר ומת, משום שזקן היה.

קרעו כדג מגבו – מטמא באהל אע"פ שמפרכס.

עשאה לבהמה גיסטרא, שחתכה לרחבה או בצוארה לגמרי, או בשדרה עד שנתחלקה לשנים – הרי היא נבלה. ניטל הירך וחלל שלה – הרי היא נבלה, והיינו כל שהיא רבוצה ונראית חסרה.

שמונה שרצים שהותזו ראשיהן אף על פי שמפרכסין – טמאים, כזנב הלטאה שמפרכסת. לריש לקיש כשהותזו ממש, ולר' אסי בשם רבי מני כהבדלת עולת העוף לרבי אלעזר בר"ש, והיינו שחתך רוב סימנים.

דף כ"א ע"ב 

נאמר בעולת העוף של עולה ויורד 'ואת השני יעשה עולה כמשפט' – ונחלקו תנאים בביאורו:

א. ת"ק מפרש כמשפט חטאת בהמה – שלא באה אלא מן החולין וביום ובידו הימנית (ראה להלן כב.), אבל לא די ברוב שנים כבהמה, שנאמר 'ומלק והקטיר' מה הקטרה הראש בעצמו והגוף בעצמו, אף מליקה הראש בעצמו והגוף בעצמו, והיינו שיחתוך שני הסימנים לגמרי. ואין לפרש 'כמשפט' חטאת העוף שלא תיטען הבדלה במליקתה, שנאמר 'והקריבו', חילק הכתוב בין חטאת העוף לעולת העוף. ולולא 'והקריבו' הייתי מפרש כמשפט חטאת העוף שאינו מבדיל, ו'ומלק והקטיר' בא ללמד שמליקה תהא בראשו של מזבח כהקטרה.

ב. רבי ישמעאל מפרש כמשפט חטאת העוף – שמולק ממול עורף. אבל אין לפרש שמולק ואינו מבדיל בסימן אחד, שנאמר והקריבו.

ג. רבי אלעזר ברבי שמעון מפרש כמשפט חטאת העוף – שמזה כשאחוז הראש בגוף, שהרי אינו מולק אלא סימן אחד, אף כאן מזה כשאחוז הראש בגוף, והיינו שלא יחתוך כל הסימנים אלא רובן. אבל אין לפרש שיחתוך רק סימן אחד, שנאמר 'והקריבו'.

*************