לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי כ"ג אייר תשע"ח

מסכת זבחים דף כ"ה

דף כ"ה ע"א 

בפרשת מצורע עשיר נאמר 'יד' 'רגל' ו'אזן' – ובא ללמד גזירה שוה 'יד יד' לקמיצה שתהא בימין. ואע"פ שכבר נאמר 'כהונה' בקמיצה, בא ללמד על קידוש קומץ בכלי שיהא בימין. 'רגל רגל' ללמד על חליצה שתהא בימין, ו'אזן אזן' לרציעה שתהא באזן ימין.

לרבי שמעון קמיצה עצמה בימין משום שהוקשה מנחה לחטאת ואשם – לומר שאם בא לעובדה ביד עובדה בימין כחטאת שזריקת דמה בימין במתן אצבע ולא בכלי, וצריכה ימין שנאמר בה אצבע וכהונה, ואם בא לעובדה בכלי עובדה בשמאל כאשם שזריקת דמה בכלי והיא כשרה בשמאל, וממילא למדנו גם קמיצה שהיא בימין שהרי עבודת יד היא. ו'יד יד' לא בא לקידוש קומץ, או משום שאין לשיטתו קידוש קומץ, ולסובר שיש קידוש קומץ כשר בשמאל. אלא שבא ללמד על קמיצה של מנחת חוטא שתהא בימין, שלא נאמר הואיל ואמר ר"ש שלא יהא קרבנו מהודר תהא כשירה בשמאל.

נשפך הדם מן הצוואר על הרצפה ולא נתקבל בכלי, ואספו, פסול. שנאמר 'ולקח הכהן המשיח מדם הפר' – שאין לפרש כפשוטו שאפילו מקצת מדמו, שהשוחט צריך לקבל כל דמו של פר, אלא גורעין ומוסיפין ודורשין 'דם מהפר' יקבלנו, שיתקבל מן הפר.

'ולקח הכהן המשיח מדם הפר' – מדם הנפש, ולא מדם העור, ולא מדם התמצית.

השוחט צריך שיקבל כל דמו של פר – שנאמר 'ואת כל דם הפר ישפך', אם אינו ענין לשיריים שכבר אין לו את כל הדם, תניהו ענין לקבלה.

השוחט צריך שיגביה סכין למעלה – שנאמר ולקח מדם הפר, ולא מדם הפר ודבר אחר (סכין). ומקנח דם הסכין בשפת המזרק, ומטעם זה נקראו המזרקין 'כפורי זהב'.

דף כ"ה ע"ב 

השוחט צריך שיתן ורידין לתוך הכלי – כלומר שיראו אויר כלי, כדי שיתקבל הדם מן הפר היטב.

היה מקבל, ונפחתו שולי מזרק עד שלא הגיע דם לאויר – נסתפק רב אסי אם אויר שאין סופו לנוח כמונח ונמצא שהיה הדם בכלי ונשפך, ואם אספו כשר, או שאינו כמונח ונמצא שנשפך מן הפר על הרצפה ופסול. ולצד שאין סופו לנוח אינו כמונח, נסתפק אם אויר שסופו לנוח כמונח או לא. ופשט לו רבי יוחנן שהוא כמונח, מדין שאמרו במי חטאת, שאם היתה חבית מונחת תחת הזינוק, מים שבתוכה ושבחוצה לה חשובים כמונחים בתוכה ואינם מים חיים ופסולים, שאויר שסופו לנוח כמונח. ואם צירף פיה לזינוק, מים שבתוכה פסולים, ושבחוצה לה כשירים. ולרב כהנא נסתפק רב אסי בדין מי חטאת בחבית, ופשט לו מברייתא. ולרבה נסתפק לענין חבית, ופשט לו ממזרק שאויר שסופו לנוח כמונח, שאי אפשר לדם בלא זינוק לרוחב הכלי, ואם אויר שסופו לנוח לאו כמונח נמצא שבא מן האויר ולא מן הפר.

נתן דבר המקבל טומאה כגון ידו או רגלו או עלי ירקות כדי שיעברו מים לחבית – פסולים למי חטאת. נתן דבר שאינו מקבל טומאה, כגון עלי קנים ועלי אגוזים, כשירים. שנאמר 'אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור', הוייתן על ידי טהרה תהא.

ומכאן למד רבי יוחנן שאויר כלי חשוב ככלי – כי אם לא חשוב ככלי לא באו לכלי מדבר המקבל טומאה, אלא מן האויר, וכשרים.

הצורם אזן הפר ואח"כ קיבל דמו, פסול – שנאמר ולקח מדם הפר, פר שהיה כבר. ואע"פ שנאמר בקדשי קדשים, הוא הדין בקדשים קלים. אבל בזריקה אין צריך שיהא הפר שלם, שכל הזבחים שבתורה שנשתייר מהן כזית בשר או כזית חלב זורק את הדם.

'שה תמים זכר בן שנה' שיהא בן שנה בשעת שחיטה – בקבלה בהולכה בזריקה מנין, תלמוד לומר 'יהיה', כל הוייותיו לא יהיו אלא בן שנה. ואפשר שבשעת שחיטה  הוא בן שנה ובשעת הולכה וזריקה הוא בן שתים, ששעות פוסלות בקדשים.

*************