לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי כ"ד טבת תשע"ט

מסכת חולין דף ל"ה

דף ל"ה ע"א 

א"ר יונתן אמר רבי: האוכל שלישי של תרומה עצמה אסור לאכול תרומה, ומותר ליגע בתרומה – שדינו כשלישי ואין תרומה נעשית רביעי.

הוצרכו שתי המימרות של עולא (לד:) ושל ר' יונתן: שאילו נאמרה רק מימרת עולא שהאוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה נעשה שלישי – היינו אומרים שאם אכל שלישי של תרומה עצמה אסור גם בנגיעה בתרומה. ואילו נאמרה רק מימרת ר' יונתן – היינו אומרים שאם אכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה מותר גם באכילת תרומה.

רב יצחק בר שמואל בר מרתא אמר: האוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת הקדש טהור לאכול קודש – שאין לך דבר שעושה רביעי בקודש אלא קודש מקודש בלבד (-שנעשתה בו עבודה, אך לא הקדוש רק בקדושת פה, וכ"ש דלא בחולין שנעשו על טהרת קודש). ואף ששנינו שהאוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה נעשה שני לקודש – הנח לתרומה שטהרתה טומאה היא אצל הקדש, כמו ששנינו: בגדי עם הארץ מדרס לפרושין, בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה, בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש, ולדעת ר' יצחק לא רק במדרסות הוא כן – מחשש שמא תשב עליהן אשתו נדה, אלא גם בפירות כן הוא.

דף ל"ה ע"ב 

עם הארץ בזמן שאינו נאמן על טהרת תרומה, מ"מ אם אמר הפרשתי לתוכה רביעית קדש נאמן על הכל – ואף שלר' יצחק (לעיל ע"א) טהרתה של תרומה טומאה היא אצל הקדש אין אומרים שתטמא תרומה לקדש – משום שמחוברים הם התרומה והקודש, וכיון שרצו חכמים להאמינו על הקודש ממילא נאמן גם על התרומה.

למסקנא יש ג' שיטות תנאים בדין חולין שנעשו על טהרת הקודש: א. דינם כקודש – ששנינו: השני שבחולין – מטמא משקה חולין ופוסל אוכלי תרומה, והשלישי – מטמא משקה קדש ופוסל אוכלי קדש, בחולין שנעשו על טהרת הקדש. ב. דינם כחולין גמורים. ג. לר' אלעזר ברבי צדוק דינם כתרומה – לטמא שנים (ראשון ושני – נקראים 'טמאים' שמטמאים אחרים), ולפסול אחד (שלישי – שרק פסול ואין עושה רביעי).

ר' שמעון אמר במשנה שגם אם לא יצא דם בשחיטה הוכשרו לקבל טומאה בשחיטה – והיינו שרק שחיטה מכשרת, וכן דם הריגה מכשיר – שנאמר 'ודם חללים ישתה', אך דם שחיטה אינו מכשיר, שמה שנאמר בשחיטת פסולי המוקדשים 'על הארץ תשפכנו כמים' בא להתיר דמם בהנאה, שלא נאמר שהואיל ואסורים בגיזה ועבודה צריך לקבור דמם.

מה ששנינו שר' שמעון אומר דם המת אינו מכשיר – באמת גם דם שחיטה לא מכשיר, אלא שלא נטעה לומר שדם המת נחשב כדם הריגה – מה לי הרגו הוא מה לי הרגו מלאך המות. וכן מה ששנינו שר' שמעון אומר דם מגפתו (-מכה) אינו מכשיר – שלא נטעה לומר מה לי הרג כולו מה לי הרג מקצתו.

*************