לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי כ"ד כסלו תשע"ח

מסכת שבועות דף י"ד

דף י"ד ע"א 

לעיל (יג:) דרשו מ'אשר לעם' שאין השעיר הפנימי מכפר על הכהנים – שאינו נצרך ללמד שלא בא מממונו של כהן גדול, שהרי נלמד מ'ומאת עדת בני ישראל'.

לעיל (שם) שנינו שכיון שנאמר בפרו של אהרן 'אשר לו' יש לו לכפר רק עליו, והוצרך ללמוד מ'בית אהרן' שמכפר על כל הכהנים –וקשה שהרי הוצרכו ג' פעמים 'אשר לו' ללמד: א. שמביא מממונו ולא משל צבור. ב. לא משל אחיו הכהנים אף שמתכפרים בו. ג. שהוא לעיכובא. ותירצו: הלימוד נצרך משום שהיה מקום לומר שכשם שאין מתכפרים בפנימי שאינו מממונם, א"כ גם בשל אהרן שאינו מממונם לא יתכפרו, אלא נלמד מ'בית אהרן' שמתכפרים.

ג' כפרות בפרו של אהרן – שני וידויים והזאת הדם: לר' שמעון – אחד כנגד שעיר פנימי (לתלות לכהנים על טומאת מקדש וקדשיו של ידיעה בתחילה ולא בסוף), ואחד כנגד שעיר הנעשה בחוץ (שיש ידיעה רק בסוף), ואחד כנגד שעיר המשתלח (שאר עבירות). לר' יהודה – אחד לו ואחד לביתו, שמוטב יבוא זכאי ויכפר על החייב ואל יבוא חייב ויכפר על החייב.

 

הדרן עלך שבועות שתים 

פרק שני – ידיעות הטומאה 

ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע: נטמא וידע, ואחר כך – א. נעלמה ממנו טומאה, וזכור את הקודש או המקדש, ב. נעלם ממנו הקודש או המקדש וזכור את הטומאה, ג. נעלמו ממנו שניהם – ובא' מג' אלו אכל את הקודש או נכנס למקדש, ואחר כך נודע – הרי זה בעולה ויורד.

גם הנכנס לתוספת העזרה חייב בקרבן – שאין מוסיפים על העיר ועל העזרות אלא במלך ונביא ואורים ותומים וסנהדרין של ע"א ובשתי תודות ובשיר, ובית דין מהלכים ושתי תודות אחריהם וכל ישראל אחריהם, הפנימית נאכלת והחיצונה נשרפת. וכל שלא נעשית בכל אלו הנכנס לשם אין חייב.

דף י"ד ע"ב 

נטמא בעזרה – א. נעלמה ממנו טומאה וזכור את המקדש, ב. נעלם הימנו מקדש וזכור הטומאה, ג. נעלמו ממנו שניהם – ואחר ג' אלו השתחוה, או ששהה בכדי השתחואה, או שיצא בדרך ארוכה – חייב, יצא בקצרה – פטור.

הנטמא בעזרה – זו היא מצות עשה שבמקדש שאין חייבין עליה, ואיזו היא מצות עשה שבנדה שחייבים עליה: שימש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי ופירש מיד – חייב, מפני שנהנה ביציאתו. (יבואר בגמרא).

לר' אליעזר רק על העלם שרץ חייב ולא על העלם מקדש – שדרש 'השרץ ונעלם ממנו'. לר' עקיבא: על העלם טומאה חייב ולא על העלם מקדש – שנאמר 'ונעלם ממנו והוא טמא'. לר' ישמעאל: נאמר 'ונעלם' 'ונעלם' שתי פעמים – לחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש.

ח' ידיעות יש – טומאה דקודש וטומאה דמקדש ידיעה תחלה וידיעה סוף, ומנו רק ד': א. מנו רק ד' אחרונות שמביאות לידי קרבן. א. מנו רק ד' ראשונות שאינן בכל התורה כולה.

איבעיא בנעלמו ממנו הלכות טומאה, ולא שלא ידע איזה מין שרץ מטמא – שידוע לכל תינוק בבית רבו, אלא כגון שנגע בכעדשה ולא ידע אם שיעור זה מטמא, האם מה שידע ש'שרץ' מטמא נחשב לידיעה או לא, ותיקו.

איבעיא: בן בבל שעלה לארץ ישראל ונעלם ממנו מקום מקדש, אליבא דרבי שמחייב על העלם מקדש, והצריך ידיעה תחילה, וסובר שדי בידיעת בית רבו – האם מה שידע שיש מקדש בעולם נחשב לידיעה, או שצריך גם שידע את מקומו, ותיקו.

*************