לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי כ"ה חשון תשע"ח

מסכת מכות דף ט'

דף ט' ע"א

הקשו סתירה במשנה: שנינו 'הכל גולין ע"י ישראל, וישראל גולין על ידיהן, חוץ מגר תושב' – הרי שדינו כגוי, ומאידך שנינו ש'גר תושב גולה ע"י גר תושב'. ותירץ רב כהנא: אם הרג גר תושב את חבירו גר תושב – דינו כישראל שגולה, אך אם הרג את ישראל – אינו גולה. (ולענין ישראל שהרג גר תושב – נחלקו הראשונים, ובדעת רש"י נחלקו המפרשים).

ויש שהקשו הסתירה בפסוקים: נאמר 'לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם תהיינה שש הערים' – גם לגר תושב, ונאמר 'והיו לכם הערים למקלט' – 'לכם' ולא לגרים. ותירץ רב כהנא כנ"ל.

שנינו בברייתא, שבן נח שעבר על א' מז' מצוות נהרג, ולפיכך גר תושב וגוי שהרגו (ואף בשוגג – שהרי אין צריכים התראה) נהרגים, ומשמע שכשם שגוי נהרג בין אם הרג את מינו ובין אם הרג מי שאינו מינו, כך גם גר תושב אם הרג גר תושב נהרג – ולא כפי ששנינו במשנה שגולה. ותירצו: לרב חסדא: כשהרגו דרך ירידה שישראל גולה – גולה, דרך עלייה שישראל פטור – נהרג. לרבא: אם בדרך ירידה שישראל גולה די לגר תושב בגלות, כל שכן שלא יהרג בדרך עליה שישראל פטור לגמרי. אלא האופן שגר תושב שהרג גר תושב נהרג היינו באומר מותר, שהוא קרוב למזיד. לאביי ורב חסדא: אומר מותר אנוס הוא.

הרג מפני שכסבור שזו בהמה ונמצא אדם, או סבור שהוא כנעני ונמצא גר תושב – לרבא: חייב, שאומר מותר קרוב למזיד. לרב חסדא: פטור, שאומר מותר אנוס הוא.

נאמר באבימלך מלך גרר:'הנך מת על האשה אשר לקחת' – לרבא: בידי אדם, שאומר מותר קרוב למזיד. לרב חסדא: בידי שמים, ודייק מהכתוב 'מחטוא לי', ופרכו שאפשר שהחטא הוא 'לי' אך עונשו מסור לבני אדם, וכמו שאמר יוסף 'וחטאתי לאלוקים', ובעריות ודאי דינו מסור לאדם. ומה שטען אבימלך 'הגוי גם צדיק תהרוג…' לא הסכימו עמו משמים, אלא השיבוהו: 'ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא' – וכי אם אינה אשת נביא אין צריך להחזיר? אלא: 'ועתה השב אשת האיש' – מכל מקום, ומה שטענת 'הגוי גם צדיק תהרוג הלא הוא אמר לי אחותי היא…' – נביא הוא וממך למד, אכסנאי שבא לעיר על עסקי אכילה ושתייה שואלים אותו, כלום שואלים אותו אשתך זו אחותך זו? מכאן שבן נח נהרג על שהיה לו ללמוד ולא למד.

 

דף ט' ע"ב

סומא שהרג בשוגג – לר' יהודה: אינו גולה, וטעמו: 'ואשר יבא את רעהו ביער' – אפילו סומא, 'בלא ראות' – למעט הסומא, 'בבלי דעת' – פרט למתכוין. לר' מאיר: גולה, 'בלא ראות' ו'בבלי דעת' – שניהם למעט סומא, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות.

הרג שונאו בשוגג – לת"ק: אינו גולה. לר' יוסי: נהרג, מפני שהוא כמועד. ומדובר בחבר, וכרבי יוסי בר יהודה שחבר אין צריך התראה, לפי שלא ניתנה אלא להבחין בין שוגג למזיד. לר' שמעון: כל שיכול לומר לדעת הרג, והיינו כשנשמט – אינו גולה, ושלא לדעת הרג, והיינו כשנפסק – גולה.

ההורג בשוגג גולה לערי מקלט – ג' בעבר הירדן וג' בארץ כנען, ולא קלטו אלו שבעבר הירדן כל זמן שלא נבחרו אלו שבארץ, שנאמר 'שש ערי מקלט תהיינה' – עד שיהיו כל השש קולטות כאחת.

'תכין לך הדרך ושלשת…' – שצריך לכוין דרכים מזו לזו.

מוסרים לגולה שני תלמידי חכמים ללוותו בדרך – שמא יבא גואל הדם להורגו וידברו אליו. לר' מאיר הוא מדבר בעצמו, שנאמר 'וזה דבר הרוצח'.

רבי יוסי בר יהודה אומר: כל ההורגים גולים לערי מקלט, וב"ד שולחים להביאו משם, מי שהיה מזיד ונתחייב מיתה בב"ד – הרגוהו, ושלא נתחייב כלום – פטרוהו, והמתחייב גלות – מחזירים למקומו.

ג' ערים שהבדיל יהושע בארץ כנען היו מכוונות כנגד ג' ערים שהבדיל משה בעבר הירדן כשתי שורות שבכרם – חברון ביהודה כנגד בצר במדבר, שכם בהר אפרים כנגד רמות בגלעד, קדש בהר נפתלי כנגד גולן בבשן.

'ושלשת' – שיהו משולשים, שיהא מדרום לחברון כמחברון לשכם, ומחברון לשכם כמשכם לקדש, ומשכם לקדש כמקדש לצפון.

*************