לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי כ"ז תמוז תשע"ח

מסכת זבחים דף פ"ח

דף פ"ח ע"א 

כלי הלח מקדשין את הלח ומדות יבש מקדשות את היבש – אבל אין כלי הלח מקדשת את היבש, ולא יבש מקדש את הלח. ודוקא מדות, אבל מזרקות מקדשין גם את היבש, שנאמר 'מזרק אחד כסף וגו' שניהם מלאים סולת'. ואע"פ שהיתה מנחה בלולה בשמן, אי אפשר שלא היו בה קרטין של יבש שלא נבללו והמזרק מקדשן. ועוד, שמנחה בלולה לגבי דם נחשב ליבש.

כלי הקודש שניקבו, אם עושין בהן מעין מלאכתן שהיו עושין כשהן שלימים – מקדשין. ואם לאו אין מקדשין. וכולן אין מקדשין אלא בעזרה.

כלי שרת אין מקדשין אלא שלימים, מלאים, ומתוכן – אבל בירוצי מדות לא נתקדשו. וי"א שמקדשין שלימים מלאים ומבפנים – ולדבריהם גם בירוצי מדות נתקדשו.

ולא אמרו שאין מקדשין אלא מלאים רק כשאין דעתו להוסיף – אבל אם דעתו להוסיף, ראשון ראשון קודש.

י"א שכלי הלח אין מקדשין את היבש ליקרב, אבל מקדשין ליפסל ביוצא או בנגיעת טבול יום. ויש שאמרו כן על הדין שאין מביאין מנחות ונסכים ומנחת בהמה וביכורים מן המדומע, ואין צ"ל מערלה וכלאי הכרם, ואם הביא לא קידש. ועל זה אמרו שלא קידש ליקרב, אבל קידש ליפסל.

כלי קודש שניקבו – אין מתיכין אותן, ואין מתיכין לתוכן אבר לסתום את הנקב. נפגמו – אין מתקנין אותן. סכין שנפגם – אין משחיזין את פגימתה. נשמטה, אין מחזירין אותה. אבא שאול העיד על סכין מטרפת שהיתה במקדש ונמנו עליה כהנים וגנזוה.

דף פ"ח ע"ב 

בגדי כהונה אין עושין אותם מעשה מחט אלא מעשה אורג – שנאמר 'מעשה אורג'. נתגעלו מעט והוזקקו לכבס במים, מכבסים אותם בנתר ואהל. נתגעלו עד שהוזקקו לנתר ואהל, אין  מכבסין אותם. וי"א שאין מכבסין אותם כל עיקר, שאין עניות במקום עשירות.

מעיל כולו של תכלת היה – שנאמר 'ויעש את מעיל האפוד כליל תכלת'. שוליו כיצד, מביא תכלת וארגמן ותולעת שני שזורין, ועושה אותן כמין רימונים שלא נפתחו פיהן, וכמין קונאות של קנסות שבראשי תינוקות, ומביא שבעים ושנים זגין שבהן שבעים ושנים עינבלין, ותולה בהן ל"ו בצד זה ול"ו מצד זה. ולרבי דוסא משום רבי יהודה ל"ו היו, י"ח מצד זה וי"ח מצד זה.

כמחלוקת כאן כך מחלוקת במראות נגעים – שלרבי דוסא בן הרכינס הם ל"ו, ולעקביא בן מהללאל – ע"ב.

למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה – לומר לך, מה קרבנות מכפרין כך בגדי כהונה. כתונת – מכפרת על שפיכות דם, כשידוע מי הרג ולא התרו בו, שלא יענשו הציבור, שנאמר 'וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם'. מכנסים – מכפרים על גילוי עריות, שנאמר 'ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה'. מצנפת – מכפרת על גסי הרוח, שיבוא דבר שבגובה ויכפר על גובה. אבנט – מכפר על הרהור הלב שחוגרין אותו כנגד הלב. חושן – מכפר על הדינים, שנאמר 'ועשית חושן משפט'. אפוד – על עבודת כוכבים, שנאמר 'אין אפוד ותרפים'. מעיל – מכפר על לשון הרע בפרהסיא, יבא דבר שבקול ויכפר על קול הרע. ציץ – מכפר על עזות פנים, שנאמר 'והיה על מצח אהרן', ובעזות פנים נאמר 'ומצח אשה זונה היה לך'.

שני דברים לא מצינו להן כפרה בקרבנות ומצינו לו כפרה ממקום אחר – שפיכות דמים כשלא ידוע מי הרגו, מעגלה ערופה. ולשון הרע בצנעא מקטורת, שנאמר 'ויתן את הקטורת ויכפר על העם', יבא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי.

הדרן עלך המזבח מקדש

*************