לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי כ"ח חשון תשע"ט

מסכת מנחות דף פ"ח

דף פ"ח ע"א 

שבע מדות של לח היו במקדש – לר' מאיר: הין (י"ב לוג), חצי הין, שלישית ההין, רביעית ההין, לוג, חצי לוג, רביעית לוג. לר' יהודה: אותם מידות, אלא שמנה מהקטן לגדול. לר' שמעון: לא היה הין, כיון שאינו משמש לדורות אלא לשמן המשחה בהקים המשכן, ובמקום זאת היתה מדה של לוג ומחצה – למנחת חביתין, לוג ומחצה בבוקר לוג ומחצה בין הערבים. ולחכמים מדדו ע"י מידת לוג ומידת חצי לוג, ור' שמעון טען שהכלל הוא שכל כלי המשמש מידה זו אינו משמש לאחרת.

לר' אליעזר ב"ר צדוק – כלי אחד של הין היה במקדש, ובו שנתות לשאר המידות.

המחלוקת בין ר' מאיר לר' יהודה בסדר המידות – לר' יוחנן: נחלקו אם בירוצי מדות נתקדשו, ר' יהודה שמנאם  ממטה למעלה סבר שרביעית נתן רחמנא למשה לשער בה, וכיון שהבירוצין נכנסים מכלי קטן לגדול הרי שנתקדשו, ולר' מאיר נתן לו הין, ולא נתקדשו בירוצין. לאביי: בירוצי המדות לשניהם אפשר שנתקדשו ואפשר שלא נתקדשו, ונחלקו ב'מלאים' האמור בקרבן הנשיאים, לר' מאיר שמנאם מלמעלה למטה היינו שלא יחסר ושלא יותיר, ולר' יהודה דווקא שלא יחסר אבל אם יותיר נחשבים כמלאים.

חכמים ור' שמעון נחלקו אם היתה מידת הין – לחכמים היתה לשמן המשחה שעשה משה כאמור 'ושמן זית הין', ואף שלא נצרכה לדורות כיון דהוה הוה. ולר' שמעון כיון שלא נצרכה לדורות נגנזה,

ר' שמעון הוצרך להביא מידה אחרת במקום הין – שקבלה שהיו שבע מידות של לח במקדש. ור' אלעזר בר' צדוק שאמר שנתות היו בהין – א. לא קיבל קבלה זו. ב. שבע מדות היינו שבע מדידות.

רביעית שבמקדש שימשה – מים למצורע, שמן לנזיר.

חצי לוג שבמקדש שימש – מים לסוטה, שמן לתודה.

בלוג מדדו לכל המנחות – לחכמים: לכל עשרון נותן לוג שמן. לר' אליעזר בן יעקב: אפילו מנחה של ס' עשרון אין לה אלא לוג אחד, שנאמר 'למנחה ולוג שמן'. ו' לוג לנסכי הפר, וד' לאיל, וג' לכבש.

שלשה ומחצה לוג שמן למנורה בכל יום – חצי לוג לכל נר.

דף פ"ח ע"ב 

רביעית נמשחה – לקדש חביתי כהן גדול, אך לרביעית מים למצורע א"צ – שנעשה בחוץ, וללחמי נזיר א"צ – שמתקדש הלחם בשחיטת איל. וכשפירש זאת ר' חייא לרבי, קרא עליו: 'מארץ מרחק איש עצתי' (שר' חייא עלה מבבל).

חצי לוג נמשח – שבו היה מחלק חצי לוג שמן לכל נר שבמנורה, אך למי סוטה א"צ – שמים קדושים הן, וללחמי תודה א"צ – שמתקדשים בשחיטת תודה. וכשפירש זאת ר' שמעון ברבי לרבי, אמר לו: נר ישראל כך היה.

נר שכבתה – נידשן השמן נידשנה הפתילה, ולכן מטיבה ונותן בה שמן כמדה ראשונה ומדליקה, ואין לומר שנותן כמה שחסרה שא"כ יצטרכו הרבה מידות במקדש כדי למדוד הנותר. וכשפשט כן ר' ירמיה לר' זריקא, קרא עליו: 'והדרך צלח רכב על דבר אמת וענוה צדק'.

לרב ששת נר שבמקדש היה של פרקים – שסבר ש'ככר' ו'מקשה' נאמר על המנורה ונרותיה, ואם לא יהיו של פרקים לא יוכל להטיבם. וכשיטת ר' אלעזר ברבי צדוק שהיה אומר כמין טס של זהב היה לה על גבה, כשהוא מטיבה דוחקו כלפי פיה כשהוא נותן בה שמן דוחקו כלפי ראשה, אבל לת"ק דברייתא לא היו של פרקים, ומסלק הנרות ומניחן באוהל, ומקנחן בספוג, ונותן בהן שמן ומדליקן.

וכן נחלקו עוד תנאים: לת"ק – מנורה ונרותיה באות מהככר ולא מלקחיה ומחתותיה. לר' יהושע בן קרחה (ולל"א גם ר' נחמיה) – רק מנורה באה מהככר ולא נרותיה ומלקחיה ומחתותיה. ונחלקו בפסוק 'ככר זהב טהור יעשה אותה' – מנורה, 'את כל הכלים האלה' – נרותיה, 'אותה' – ולא מלקחיה ומחתותיה. ולר' יהושע 'כל הכלים האלה' ללמד רק שהיו של זהב, ואף שנאמר 'ועשית את נרותיה… ומלקחיה ומחתותיה זהב טהור' הוצרך ללמד גם על פי נרות – שלא נאמר שכיון שהם משחירים ייעשו מזהב שאינו טהור, שהרי התורה חסה על ממונן של ישראל.

*************