
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שלישי כ"ט טבת תשע"ח
מסכת שבועות דף מ"ט
דף מ"ט ע"א
על ידי כל שבועה דרבנן מגלגלין – חוץ מעל יד שבועת שכיר שאין מגלגלין על ידה שבועה אחרת, לפי שהיא עצמה אינה מן הדין אלא להפיס דעתו של בעל הבית. ואם לא טען התובע שיגלגלו עליו – לרב הונא יפתחו לו בית דין גלגול, ולרב חסדא אם טען גלגול מגלגלין, ואם לא טענו אין לנו לפתוח לו.
השביעית משמטת את השבועה – שנאמר וזה דבר השמטה, אפילו דיבור משמטת.
הדרן עלך כל הנשבעין
פרק ארבעה שומרין
ארבעה שומרים הן: שומר חנם נשבע על הכל, שואל משלם את הכל, נושא שכר ושוכר נשבעין על שבורה שבויה ומתה, ומשלמין על אבדה וגניבה. וזו שיטת רבי יהודה, אבל לרבי מאיר שוכר דינו כשומר חינם ופטור בגניבה ואבידה. ויש שמהפכים השיטות.
אמר לשומר חנם 'היכן שורי' – השיבו 'מת', ובאמת נשבר או נשבה או נגנב או אבד, או השיבו 'נשבר', ובאמת מת או נשבה או נגנב או אבד, או השיבו 'נשבה' ובאמת מת או נשבר או נגנב או אבד, או השיבו 'נגנב' ובאמת מת או נשבר או נשבה או אבד, או השיבו 'אבד' ובאמת שמת או נשבר או נשבה או נגנב, או השיבו 'איני יודע מה אתה סח', והוא מת או נשבר או נשבה או נגנב או אבד, בכל אלו אם אמר 'משביעך אני', ואמר 'אמן' – פטור, ששינה מפטור לפטור.
היכן שורי, אמר לו אבד, משביעך אני ואמר אמן, והעדים מעידים אותו שאכלו – משלם את הקרן. הודה מעצמו, משלם קרן וחומש ואשם. ואם אמר לו נגנב ונשבע, והעדים מעידים אותו שגנבו, משלם כפל. הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם.
אמר לאחד בשוק היכן שורי שגנבת, והוא אומר 'לא גנבתי', והעדים מעידים שגנבו – משלם כפל, טבח ומכר משלם ארבעה וחמשה. ראה עדים שממשמשין ובאין ואמר 'גנבתי אבל לא טבחתי ומכרתי' – אינו משלם אלא קרן, אע"פ שהודה מחמת פחד מהעדים, ואע"פ שלא הודה על טביחה ומכירה – כיון שפטור מכפל, התורה אמרה 'ארבעה וחמשה' ולא שלשה וארבעה.
דף מ"ט ע"ב
אמר לשואל 'היכן שורי', השיבו 'מת', והוא נשבר או נשבה או נגנב או אבד, השיב 'נשבר' והוא מת או נשבה או נגנב או אבד, השיב 'נשבה' והוא מת או נשבר או נגנב או אבד, השיב 'נגנב' והוא מת או נשבר או נשבה או אבד, השיב 'אבד' והוא מת או נשבר או נשבה או נגנב, ונשבע – פטור, ששינה מחובה לחובה. השיבו 'איני יודע מה אתה סח', והוא מת או נשבר או נשבה או נגנב או נאבד, ונשבע – חייב.
אמר לנושא שכר ושוכר 'היכן שורי', השיבו 'מת', והוא נשבר או נשבה, השיב 'נשבר' והוא מת או נשבה, השיב 'נשבה' והוא מת או נשבר, השיב 'נגנב' והוא אבד, השיב 'אבד' והוא נגנב, 'משביעך אני', ואמר 'אמן' – פטור. השיב 'מת' או 'נשבר' או 'נשבה', והוא נגנב או אבד, 'משביעך אני' ואמר 'אמן' – חייב. השיב 'אבד' או 'נגנב', והוא מת או נשבר או נשבה, 'משביעך אני' ואמר 'אמן' – פטור.
כל המשנה מחובה לחובה ומפטור לפטור ומפטור לחובה – פטור, מחובה לפטור חייב. הנשבע להקל על עצמו חייב, להחמיר על עצמו פטור.
לרב כל הנ"ל הפטורים משבועת שומרין, חייבים משום שבועת ביטוי – כיון שישנם בלאו והן. ולשמואל פטורים גם משבועת ביטוי – לפי שאינם בלהבא. ולר' אמי כל שבועה שהדיינים משביעין אותה אין חייבין עליה משום שבועת ביטוי, שנאמר 'או נפש כי תשבע לבטא בשפתים' – 'כי' מלשון 'אם', שרק אם תשבע מעצמה ולא על ידי בית דין.
כי משמש בארבע לשונות – 'אי' 'דלמא' 'אלא' 'דהא'.
הדרן עלך ארבעה שומרין וסליקא לה מסכת שבועות
*************