לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי כ"ט סיון תשע"ח

מסכת זבחים דף ס'

דף ס' ע"א 

לדברי רבא מודה רבי יהודה בדמים שצריך לזורקו על המזבח ולא על רצפת העזרה – אע"פ שקדשוהו כקדושת מזבח, שהרי לרבי יהודה ממלא כוס אחד מדם תערובות של פסחים ושופכו על המזבח, שאם נשפך דמו של אחת מהן נמצא זה מכשירו. ואם משום שצריך שפיכה מכח האדם, יטלנו ויחזור וישפכנו על הרצפה. ודחו ראייתו שמא עשו כן משום מצוה מן המובחר.

מזבח שנפגם, אין אוכלים בגינו שירי מנחה – שנאמר ואכלוה מצות אצל המזבח, וכי אצל המזבח אכלוה, אלא בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר. וכן קדשי קדשים, שנאמר 'קדש קדשים'. וכן קדשים קלים, כדין בכור שהוקש בשרו לדמו שאין נאכל אלא בזמן שיש מזבח.

דף ס' ע"ב 

אין מעלין מעשר שני לאכלו בירושלים בזמן הזה – שהוקש מעשר לבכור, מה בכור אינו אלא בפני הבית (לסובר קדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבוא, שהוקש בשרו לדמו), כך מעשר אינו אלא בפני הבית. ואין בזה משום דבר הלמד בהיקש שאינו מלמד בהיקש, שמעשר דגן חולין הוא. ולסובר שהולכים אחר המלמד, דם ובשר אחד הוא.

בכור בזמן הזה: לסובר קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולעתיד לבוא, מקריבים אותו אע"פ שאין בית. ולסובר קידשה לשעתה ולא לעתיד לבוא, אפילו כבר נזרק דמו קודם חורבן הבית, וחרב הבית, ועדיין בשרו קיים, אין אוכלים את בשרו, שהוקש לדמו, מה דמו במזבח כך גם בשרו.

*************