
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שלישי כ"ט סיון תשע"ט
מסכת ערכין דף ט"ז
דף ט"ז ע"א
כל דבר שנאמר בפני שלשה אין בזה משום לשון הרע – כי כלל הוא ש'חברך חברא אית ליה, וחברא דחברך חברא אית ליה'.
הנקלע לאכסניא וטרחו לעשות לו כל צרכו, ולמחר יוצא ואומר בשוק הקב"ה יברך את פלוני שכך וכך טרח עבורי – ובני אדם שומעין שהוא עשיר ואונסים את ממונו (וי"מ שמתאכסנין אצלו אורחין עד שמכלין ממונו), עליו נאמר 'מברך רעהו בקול גדול בבוקר השכם קללה תחשב לו'.
לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו – שמתוך טובתו בא לידי רעתו.
על שבעה דברים נגעים באין: על לשון הרע, על שפיכות דמים, על שבועת שוא, על גילוי עריות, על גסות הרוח, על הגזל, ועל צרות העין.
למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות? לומר לך מה קרבנות מכפרין אף בגדי כהונה מכפרין – כתונת מכפרת על שפיכות דמים, מכנסים על גילוי עריות, מצנפת על גסי הרוח, שיבא דבר שבגובה ויכפר על מעשה גובה, אבנט על הרהור הלב, חושן על הדינין, אפוד על עבודה זרה, מעיל מכפר על לשון הרע, אמר הקב"ה יבא דבר שבקול ויכפר על מעשה הקול, ציץ מכפר על מעשה עזי פנים.
שני דברים לא מצינו להם בקרבנות כפרה בדבר אחר מצינו להם כפרה: שפיכות דמים בעגלה ערופה, ולשון הרע בקטרת, שנאמר 'ויתן את הקטרת ויכפר על העם', ומכפרת על לשון הרע, שיבא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי.
מעיל מכפר על לשון הרע כשלא הועילו מעשיו, אבל אם הועילו מעשיו, שנתקוטטו על ידו, נגעים באין עליו. וכל זה בפרהסיא, אבל בצינעא קטורת שהוא דבר שבחשאי מכפרת.
עגלה ערופה מכפרת על שפיכות דמים כשאין ידוע מי הרגו, והכתונת מכפרת כשידוע מי הרגו ולא התרו בו.
דף ט"ז ע"ב
מה נשתנה מצורע שאמרה תורה 'בדד ישב מחוץ למחנה מושבו'? הוא הבדיל בין איש לאשתו בין איש לרעהו, אמרה תורה בדד ישב וגו'. מה נשתנה מצורע שאמרה תורה יביא שתי ציפרים לטהרתו? אמר הקב"ה הוא עושה מעשה פטיט (לשון קול יוצא בחשאי), אמרה תורה יביא קרבן פטיט.
'לא תשנא את אחיך בלבבך' – יכול לא יכנו לא יסטרנו ולא יקלקלנו, ת"ל 'בלבבך' שנאה שבלב הכתוב מדבר.
הרואה בחבירו דבר מגונה חייב להוכיחו – שנאמר 'הוכח תוכיח'. הוכיחו ולא קבל, יחזור ויוכיחנו, שנאמר 'תוכיח' מכל מקום. יכול אפילו משתנים פניו, ת"ל 'לא תשא עליו חטא'. רבי טרפון תמה אם יש בדורו מי שמקבל תוכחה, כי אם אומר לאחד טול קיסם מבין עיניך, יאמר לו טול קורה מבין עיניך. רבי אלעזר בן עזריה תמה אם יש בדורו מי שיודע להוכיח, רבי יוחנן בן נורי העיד שהרבה פעמים לקה רבי עקיבא על ידו, שהיה קובל עליו לפני רבן גמליאל, והוסיף בו אהבה, לקיים מה שנאמר 'אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך'.
ענוה שלא לשמה, שעושה עצמו עניו שאינו רוצה להוכיחו, כדי שלא ישנאנו ולא לשם שמים – עדיף מתוכחה לשמה, שהרי ענוה לשמה גדולה מכולם, ולעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה.
עד היכן תוכחה? י"א עד הכאה, כלומר עד שיקצוף זה ויכה את המוכיח. וי"א עד קללה, שיקלל את המוכיח. וי"א עד נזיפה.
מן התורה שלא ישנה אדם באכסניא שלו – י"א שנאמר עד המקום אשר היה שם אהלו בתחלה, ולשיטתו מותר לשנות מאכסניא שלן שם באקראי. וי"א שנאמר 'וילך למסעיו', ולדבריו אסור לשנות גם מאכסניא של אקראי.
עד היכן לא ישנה אדם באכסניא שלו? לרב עד הכאה, ולשמואל עד שיפשלו לו כליו לאחוריו. וכשמכה בעל הבית את אכסנאי עצמו או מפשיל לו כליו, לדברי הכל יכול לשנות, ונחלקו כשמכה את אשתו, שלשמואל לא ישנה עד שיפשלו לו כליו כיון שהוא עצמו לא נצטער, ולרב ישנה כדי שלא יבוא לידי קטטה.
אכסנאי המשנה מאכסניא שלו – פוגם את בעל הבית, ונפגם הוא עצמו, שבני אדם אומרים כמה קשים אלו שלא יוכלו לדור יחד.
לא ישנה אדם מאומנותו ומאומנות אבותיו.
עד היכן תכלית יסורין, כלומר יסורים שאין פחותין מהן – י"א כל שארגו לו בגד ללבוש ואין מתקבל עליו, י"א אפילו נתכוונו למזוג בחמין ומזגו לו בצונן, או בצונן ומזגו לו בחמין, י"א אפילו נהפך לו חלוקו, י"א אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלש ועלו בידו שתים, אבל שתים ועלו בידו שלש אינן יסורים, שאין זו טירחא להחזירה.
*************