
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שני א' אייר תשע"ח
מסכת זבחים דף ג'
דף ג' ע"א
אין ללמוד שגט שנכתב סתמא פסול ממה שפסלו גיטין אלו: א. היה עובר בשוק, ושמע סופרים מקרין איש פלוני גירש פלונית ממקום פלוני, ואמר זה שמי וזה שם אשתי. שמדובר בסופרים העשויים להתלמד, ולא נכתב לשם כריתות כלל. ב. כתב לגרש את אשתו, ונמלך, מצאו בן עירו ואמר לו שמי כשמך ושם אשתי כשם אשתך, לפי שניתק הגט לשם גירושי האחר. ג. יש לו שתי נשים ששמותיהן שוות, כתב לגרש את הגדולה לא יגרש בו את הקטנה, לפי שניתק לשם גירושי הגדולה. ד. אמר ללבלר כתוב ולאיזה שארצה אגרש, משום שאין ברירה.
הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש והאשה והעדים והזמן, ומקום הרי את מותרת לכל אדם – ומכאן למדנו שגט שנכתב בסתמא פסול, שאם לא כן היה יכול לכתוב לשם כריתות לכשיזדמן לו.
חטאת ששחטה לשם עולה פסולה, לשם חולין כשירה – ש'מינה מחריב בה, ושלא מינה לא מחריב בה. אבל גט שנכתב לשם עובדת כוכבים פסול, אע"פ שאינה מינה, שאם תסיר מה שנכתב לשם עובדת כוכבים סתמא היא ופסול, אבל בקדשים אם תסיר מה ששחטה לשם חולין סתמא היא וכשר.
כלי המונח בתנור, ופיו למעלה מן פי התנור, ואוכלין ומשקין בתוכו ושרץ בתנור, אוכלין שבכלים טהורים – שנאמר 'תוכו' ולא תוך תוכו. ולא מיבעיא אם היה כלי חרס שאינו מקבל טומאה מגבו שמציל על האוכלין שבתוכו, אלא אפילו כלי שטף שנטמא מגבו מציל, שהכלי אינו מקבל טומאה מאויר כלי חרס. ואין אומרים 'שלא במינה לא מחריב בה' כמו קדשים ששחטן לשם חולין, שכל שהוא כלי נקרא מינה, ורק מחיצה אצל תנור נחשב 'שלא במינה' ואינו מציל – לשיטת חכמים (ולשיטת רבי אליעזר מבואר להלן ע"ב).
תנור שעשה מחיצה באמצעו וחלקו עד למעלה מפיו, ונמצא שרץ בצד זה, ואוכלין בעבר השני של מחיצה – לשיטת חכמים הכל טמא. וכן כוורת שהיא פחותה אע"פ שפקוקה בקש, ומשולשלת לאויר התנור, ושרץ בתוכה, התנור טמא. שרץ בתנור, אוכלין שבתוכה טמאים. דמחיצה 'אינה מינה', ולא מחריב בה לבטל שם תוכו ממנו. ורבי אליעזר מטהר מקל וחומר, אם מחיצה מצלת באהל המת החמור, שהכלים שמעבר המחיצה טהורים, ק"ו שתציל בכלי חרס הקל. ולחכמים אין זו ראיה, שדרך בני אדם לחלוק אוהלין במחיצה, מה שאין כן בכלי חרס.
דף ג' ע"ב
טעם הדין שאם שחט קדשים לשם קדשים פסולים ולשם חולין כשרים, ואין למדים מק"ו – לשיטת רבי אליעזר שמחיצה מטהרת בכלי חרס בק"ו, משום שנאמר 'ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה", קדשים מחללין קדשים וחולין לא. ואע"פ שגם במחיצה נאמר 'תוכו', הוא בא ללמד על אוכלין שגיבלן בטיט לאויר תנור, שאע"פ שאין נטמאים בנגיעה נטמאים ע"י האויר. ולחכמים אין צריך לימוד לזה.
בשינוי קודש מצאנו ש'לאו מינה מחריב בה ומינה לא מחריב בה' – שחטאת ששחטה לשם חטאת (כגון חטאת חלב לשם חטאת דם) כשירה, ולשם עולה פסולה. שנאמר 'ושחט אותה לחטאת', והרי חטאת לשם חטאת נשחטה. אבל לענין שינוי בעלים הדין להיפך, שאם שחט חטאת על מי שמחוייב חטאת פסולה, ועל מי שמחוייב עולה כשרה, שנאמר 'וכפר עליו', עליו ולא על חבירו המחויב כפרה כמותו.
לענין שינוי בעלים 'מינה מחריב בה ולאו מינה לא מחריב בה' (כמו שנתבאר), ולענין מיעוט תוך תוכו בכלי חרס מצאנו שאפילו כלי שטף ש'אינה מינה' מציל – שארבע מקראות נאמר באויר כלי חרס, שנאמר שני פעמים 'תוכו', וכל אחד נדרש שני פעמים 'תוך' ו'תוכו'. אחד בא לומר עיקר הדין שכלי חרס מטמא אוכלין מאוירו, ואחד לגזירה שוה שהשרץ מטמא את הכלי אע"פ שלא נגע בו, ואחד למעט כלי שטף שאינם מטמאים אוכלים באויר, ואחד למעט תוך תוכו ואפילו כלי שטף מציל.
*************