לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שני ו' שבט תשע"ח

מסכת עבודה זרה דף ז'

דף ז' ע"א 

הנותן צמר לצבע לצבוע לו אדום וצבעו שחור, שחור וצבעו אדום – לרבי מאיר מחזיר לו דמי צמר בלא צבע. ולרבי יהודה מחזיר לו צמר צבוע, ואם השבח יתר על היציאה נותן לצבע את היציאה, ואם היציאה יתירה על השבח נותן לו את השבח. רב הונא פסק הלכה כרבי יהודה, ואע"פ שהוא מחלוקת בבבא קמא וסתם בבבא מציעא, ומחלוקת ואחר כך סתם הלכה כסתם – אין סדר למשנה בשני מסכתות, ושמא סתם ואחר כך מחלוקת היא. ולרב יוסף אין צריך להשמיענו, כי כל נזיקין מסכתא אחת היא ומחלוקת ואחר כך סתם היא. ועוד, שהיא שנויה בבבא מציעא בין הלכות פסוקות.

לתנא קמא לא יאמר אדם לחבירו בשבת: הנראה שתעמוד עמי לערב כדי לעשות מלאכה, ולרבי יהושע בן קרחה מותר, והלכה כדבריו.

הנשאל לחכם וטימא – לא ישאל לחכם ויטהר. לחכם ואסר – לא ישאל לחכם ויתיר. היו שנים אחד מטמא ואחד מטהר, אחד אוסר ואחד מתיר – אם היה אחד מהם גדול מחבירו בחכמה ובמנין הלך אחריו, ואם לאו הלך אחר המחמיר. לרבי יהושע בן קרחה: בשל תורה הלך אחר המחמיר בשל סופרים הלך אחר המיקל. והלכה כדבריו.

עמי הארץ שחזרו בהם ורוצים שיחזיקו אותם בתורת חברות לסמוך עליהם – לרבי מאיר: אין מקבלים אותם עולמית. לרבי יהודה: ללשון ראשון – אם חזרו במטמוניות אין מקבלים אותם, בפרהסיא מקבלים אותם. וללשון ב' – אם עשו עבירות שעד הנה במטמוניות, מקבלים אותם, עשו בפרהסיא אין מקבלים אותם. לרבי שמעון ורבי יהושע בן קרחה: בין כך ובין כך מקבלים אותם, שנאמר 'שובו בנים שובבים'. והלכה כאותו הזוג.

דף ז' ע"ב 

לרבי ישמעאל בג' ימים לפני אידיהן ובג' שלאחריהם אסור לשאת ולתת עמהם, ולחכמים לפני אידיהם אסור, ולאחריהם מותר. ונאמרו כמה דרכים בגמרא מה בין שיטת התנא במשנה הראשונה שהאיסור הוא לפני אידיהם, לשיטת חכמים שבמשנה שניה: א. לתנא קמא שלשה ימים הם חוץ מיום אידיהן, ולחכמים הם ואידיהם. ב. נשא ונתן – לתנא קמא מותר ולחכמים אסור. ג. לתנא קמא אין איסור בגולה אלא יום אידם (וכך סובר שמואל), ולחכמים גם בגולה אסור בימים שלפניהם. ד. לתנא קמא אסור ג' ימים לפניהם, ולחכמים רק ביום אחד שלפניהם, והם דברי נחום המדי. ועל דבריו אמרו חכמים 'נשתקע הדבר ולא נאמר'.

הגויים שעושים את יום ראשון לאיד – לרבי ישמעאל אסור לעולם לישא וליתן עמהם, משום ג' ימים שלפניהם וג' שלאחריהם.

לנחום המדי מוכרים לגוי סוס זכר וזקן במלחמה, ובן בתירא מתיר בסוס בין בזכר ובין בנקיבה. ולחכמים אסור בכל סוס, ועל דברי נחום המדי אמרו 'נשתקע הדבר ולא נאמר'.

ירק הנקרא 'שבת' – לנחום המדי: מתעשר בין שלקטו כשהוא ירק, בין שלקטו כשהוא זירין, ובין שהניחו עד שצמחו גרעיני זרעו בתוכו. ולחכמים ישתקע הדבר ולא נאמר. ולרבי אליעזר: הגדל בגנה מתעשר ירק וזירין וזרע, אבל הגדל בשדות אינו נאכל אלא זרע כעין חרדל.

שואל אדם את צרכיו – ב'שומע תפלה'.

לרבי יהושע יתפלל אדם ואח"כ ישאל צרכיו, שלמדים ממשה רבינו שלעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל, שנאמר 'ה' אלקים אתה החלות להראות את עבדך' וגו', ולאחר מכן 'אעברה נא ואראה את הארץ הטובה'. ולרבי אליעזר שואל אדם צרכיו ואחר כך יתפלל, ואין למדים ממשה – שגדולת מעשיו וחכמתו רבה, ונאה לו להעדיף בשבחו של מלך מלכי המלכים. ולחכמים שואל את צרכיו בשומע תפילה.

*************