
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שני ז' סיון תשע"ח
מסכת זבחים דף ל"ח
דף ל"ח ע"א
התנא בברייתא למד הדין שאם נתן מתנה אחת בחטאת כיפר ממה שנאמר שלש פעמים 'וכפר' – וכפר אע"פ שלא נתן אלא שלש, וכפר אע"פ שלא נתן אלא שתים, וכפר אע"פ שלא נתן אלא אחת. ולכפרה גופיה כבר נאמר 'ונסלח'.
אין לפרש 'וכפר' אע"פ שלא נתן למעלה אלא למטה, שנאמר שלשה פעמים 'וכפר' ולא ארבעה. ואין לפרש שכיפר בשלש למעלה ואחת למטה, שלא מצינו דמים שחציים למעלה וחציים למטה. וביום הכיפורים שמזה אחת למעלה ושבע למטה, היינו כמצליף. ומה שמצאנו ששופך שיריים על היסוד, שיריים אינם מעכבים. וגם שיריים הפנימיים לסובר שמעכבים, אין חצים למעלה ולמטה במקום אחד, שהשיריים נשפכים על יסוד מזבח החיצון.
דף ל"ח ע"ב
לבית שמאי שתי מתנות שבחטאת ואחת שבכל הזבחים מתירות ומפגלות – שאם נתן שתי המתנות שבחטאת במחשבת פיגול, פיגל, ואם נתן אחת במחשבה ואחת בשתיקה לא פיגל, שאין מפגלים בחצי מתיר. ולבית הלל אחת שבחטאת ואחת שבכל הזבחים מתרת ומפגלת. ונמצא בית הלל מחמיר לענין פיגול, ולא שנאוה בין קולי ב"ש וחומרי ב"ה, שלא נשאלה אלא לענין היתר.
שלש מתנות שבחטאת – יש דינים שדומים למתנה ראשונה: שאינם באות בלילה, והמעלה מהם בחוץ חייב, וזר חייב עליהם מיתה, וטעונות כלי שרת, ומתנת קרן, ואצבע, ואם ניתז מדם החטאת על הבגד לאחר שנתן במתנה אחת טעון כיבוס, ואם קיבל דמה בארבע כוסות ונתן מתנה אחת מכל אחד, כולן נעשו שירים לישפך ליסוד.
ויש דינים שהם דומים לשיריים: שבאות לאחר מיתה, שאינם מתירות ולא מפגלות, ואם נתן מתנה אחת בחוץ והכניס השאר להיכל לא נפסל משום חטאת שנכנס דמה לפנים.
*************
יום שלישי ח' סיון תשע"ח
מסכת זבחים דף ל"ט
דף ל"ט ע"א
'ניתז מן הצואר על הבגד, אינו טעון כיבוס. מן הקרן ומן היסוד, אינו טעון כיבוס' – רב פפא הוכיח מכאן שאם ניתז על הבגד מן הדם קודם שלש מתנות טעון כיבוס, שמן הקרן אין טעון אבל מהראוי לקרן טעון. ודחו ראייתו שאם כן גם מהראוי ליסוד טעון, והרי שיריים אין טעונים כיבוס, שנאמר 'אשר יזה' ולא שכבר הוזה, ובהכרח שרבי נחמיה היא ששיריים כדם גמור גם לענין כיבוס. ולמסקנת הגמרא לא מצאנו שלרבי נחמיה שיירים חשובים כדם גמור לענין כיבוס. ורבינא מיישב ראיית רב פפא, ש'מן היסוד' היינו מן הראוי ליסוד, כלומר משיריים, ו'מן הקרן' היינו מן הקרן ממש, כי אם הכוונה מהראוי לקרן, לא היה צריך לומר שמן הראוי ליסוד אין טעון, כי ק"ו הוא מן הראוי לקרן.
לרבי נחמיה שיריים שהקריבם בחוץ חייב – ומכל מקום אין מחשבה פוסלת בהם, וכן לענין כיבוס אינם כדם גמור.
'דמים הטעונים יסוד, טעונים כיבוס ומחשבה מועלת בהן, והמעלה מהן בחוץ, חייב. ודמים הנשפכין לאמה, אין טעונין כיבוס ואין מחשבה מועלת בהן, והמעלה מהן בחוץ, פטור. – למסקנת הגמרא הכוונה על שיריים של דמים הפנימיים לסובר שהם מעכבים, אבל שיריים של דמים החיצונים, אפילו לרב נחמיה שחשובים כדם גמור לענין הקרבה בחוץ, אינם טעונים כיבוס, ואין מחשבה פוסלת בהם.
דף ל"ט ע"ב
בפר העלם דבר נאמר 'ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת כן יעשה לו וכפר עלהם הכהן ונסלח להם'.
'ועשה כאשר עשה' – בא לכפול בהזאתו, וללמד שאם חיסר אחת מכל המתנות לא עשה ולא כלום. אין לי אלא מתן שבע על הפרוכת שמעכבות בכל מקום, מתן ארבע שנותן על מזבח הפנימי מנין, ת"ל 'כן יעשה'.
'לפר' – זה פר יום הכפורים להשוותו לפר העלם דבר. כאשר עשה 'לפר' – זה פר כהן משיח, וללמד שחיסור מתנותיו מעכב. 'החטאת' – אלו שעירי עבודת כוכבים, להשוותם לפר העלם דבר. יכול שאני מרבה אף שעירי רגלים וראשי חדשים, תלמוד לומר 'לו'. מרבה אני אלו שמכפרים על עבירת מצוה ידועה, ומוציא אני אלו שאין מכפרים על עבירת מצוה ידועה.
'וכפר' – אף על פי שלא סמך. 'ונסלח' – אף על פי שלא נתן שירים. ופוסל אני בהזאות שמעכבות בכל מקום, ומכשיר בסמיכה ושירים שאין מעכבות בכל מקום.
*************