לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שני ט"ו אייר תשע"ח

מסכת זבחים דף י"ז

דף י"ז ע"א 

רמז לטבול יום שאם עבד חילל: שנאמר 'קדושים יהיו ולא יחללו', אם אינו ענין לטמא שכבר נלמד מ'וינזרו', תנהו ענין לטבול יום. ואין לומר לקורח קרחה ולמשחית פאת זקן, שטבול יום שעבד במיתה למדו 'חילול חילול מתרומה, ולפיכך מחלל רק מי שפסול בתרומה.

התורה הוצרכה לומר על טמא טבול יום ומחוסר כפורים שעבודתם מחללת – שאילו נאמר רק בטמא, לא היינו למדים את השאר שכן מטמא. ואילו נאמר בטבול יום, לא נלמד מחוסר כיפורים, כי מה לטבול יום שפסול בתרומה. ואילו נאמר מחוסר כיפורים לא נלמד טבול יום, כי מה למחוסר כיפורים שמחוסר מעשה. ומטמא וטבול יום לא נלמד מחוסר כיפורים שפסולים בתרומה, וטבול יום לא נלמד מטמא ומחוסר כיפורים שכן מחוסרים מעשה. ואין לומר שמחוסר כיפורים טומאתו חלושה, לסובר מחוסר כיפורים של זב דומה לזב.

דף י"ז ע"ב 

פרה אדומה ששרפה אונן – כשרה.

שרפה מחוסר כפורים – לת"ק כשרה ליוסף הבבלי פסולה. ונחלקו בדרשה של 'והזה הטהור' מכלל שהוא טמא, לימד על טבול יום שכשר בפרה. לתנא קמא עולה על כל טומאה שבתורה, ובכלל זה מחוסר כיפורים של זב. וליוסף הבבלי עולה על טבול יום של מת הנזכר בפרשה, וטבול יום של שרץ נלמד בקל וחומר, אבל מחוסר כיפורים של זב לא נלמד, שכן טומאה יוצאה מגופו.

*************