
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שני י"א אדר תשע"ח
מסכת עבודה זרה דף מ"ב
דף מ"ב ע"א
שפחתו של מציק ברימון הטילה נפל לבור – והציץ כהן לידע אם זכר או נקבה, וטיהרוהו חכמים מפני שחולדה וברדלס מצויים שם וגררוהו. ולסובר שאין ספק מוציא מידי וודאי, צריך לומר שהטילה כמין נפל לבור, והציץ לידע אם רוח או נפל הוא, ואם נפל לידע אם זכר או נקבה. וי"א שהיה וודאי נפל, וכיון שחולדה וברדלס מצויים שם ודאי גררוהו.
גוי מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חברו. וישראל – לאביי אם שבר עבודה זרה של גוי, בטילה – לשיטת ריש לקיש – כמו בנשתברה מאליה, ואם פחסה (שפיחת צורתה ולא חיסרה), אינו מבטלה. ואם פחסה הגוי עצמו בטילה. ולרבא גם אם פחסה ישראל בטלה מעיקר הדין, אלא שאסרוה, שמא יגביהנה קודם שיבטלנה, ותהא עבודת כוכבים ביד ישראל שאינה בטלה לעולם.
גוי שהביא אבנים מן המרקוליס וחיפה בהם דרכים וטרטיאות – מותרות, לפי שביטלה. ואם ישראל עשה כן, אסורות, וגם לריש לקיש שהיא בטילה, חששו שמא יגביהנה קודם שיבטלנה.
גוי ששיפה עבודת כוכבים: לצרכו – היא ושיפוייה מותרים, לפי שביטלה. לצרכה – היא אסורה ושיפוייה מותרים. וישראל ששיפה עבודת כוכבים אפילו לצרכה אסורים, וגם לריש לקיש שהיא בטילה, חששו שמא יגביהנה קודם שיבטלנה.
לרבי יוסי שוחק ע"ז וזורה לרוח או מטיל לים, אמרו לו: הרי היא נעשה זבל ונאמר לא ידבק בידך מאומה מן החרם. וגם לריש לקיש שהיא בטילה, חששו שמא יגביהנה קודם שיבטלנה.
מצא צורת דרקון וראשו חתוך – ספק גוי חתכו ספק ישראל, מותר, שספק ספיקא הוא שמא לא נעבד מעולם. ואם ידוע שישראל חתכו, אסור. ואפילו לריש לקיש שהיא בטילה, חששו שמא יגביהנה קודם שיבטלנה.
לתנא קמא זורעים ירקות תחת אשירה בימות הגשמים – שהצל קשה להם. ולרבי יוסי אין זורעים, לפי שהעלים נושרים על הירקות ומזבלים אותם, ואינם בטילים אפילו לריש לקיש, שעבודת כוכבים אינה בטלה דרך גדילתה.
דף מ"ב ע"ב
קן שבראש אילן של הקדש – לא נהנין מן העצים מדרבנן, ולא מועלין מן התורה. וכגון שקינתה מעצים של אילן אחר, אבל בעצים של אילן זה מועלים. או שקינתה בגידולים שגדלו באילן לאחר הקדש, לסובר שאין מעילה בגידולים.
קן בראש אשרה – ישליך במקל את עצי הקן מן האילן ויהנה מהם. לריש לקיש אפילו אם שברה ממנו עצים וקינתה בהם, שע"ז שנשתברה מאליה מותרת. ולרבי יוחנן דווקא כשהביאה עצים מאילן אחר וקינתה בהם. או שקינתה בעצים מאילן זה וישליך עצי הקן כדי ליהנות מן האפרוחים. והאפרוחים מותרים בין באילן של הקדש ובין באשירה, לפי שאין צריכים לאילן. אבל ביצים, או אפרוחים שצריכים לאמן, בשניהם אסור, לפי שצריכים לאילן וגזרו עליהם חכמים כאילן עצמו.
המוצא כלים ועליהם צורת חמה, צורת לבנה, או צורת דרקון (דומה לנחש) – יוליכם לים המלח. ואע"פ שעובדים גם לשאר דברים, שלשה אלו חשובים בעיניהם לצייר אותם ולעבוד לצורות, אבל צורות אחרות עושים לנוי בעלמא.
לרבן שמעון בן גמליאל צורות שעל כלים שתשמישם לכבוד – אסורים, ושעל המבוזים מותרים.
השוחט לשום ימים, לשום נהרות, לשום מדבר, לשום חמה, לשום לבנה, לשום כוכבים ומזלות, לשום מיכאל שר הגדול, לשום שילשול קטן – הרי אלו זבחי מתים.
שנינו בברייתא 'כל המזלות מותרים חוץ ממזל חמה ולבנה, וכל הפרצופים מותרים חוץ מפרצוף אדם, וכל הצורות מותרות חוץ מצורת דרקון' – לאביי רישא וסיפא במוצא, אבל לעשות אסור בכל המזלות שבמרום, וצורת דרקון מותר לעשות. ומציעתא בעושה, שאסור לעשות צורת אדם, אבל אם מצא פרצוף אדם מותר. ולרבא כולה במוצא, ומציעתא כרבי יהודה שאוסר פרצוף אדם.
לא תעשון אתי – לא תעשון כדמות שמשי המשמשין לפני במרום.
*************