לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שני י"ד טבת תשע"ח

מסכת שבועות דף ל"ד

דף ל"ד ע"א 

שנינו שלר' אליעזר חייב בשבועת העדות בכל תביעת ממון, ולר' עקיבא יש תביעת ממון שהוא חייב ויש שהוא פטור, שנאמר 'לאחת מאלה' – י"א שנחלקו במשביע עדי קרקע, וי"א שנחלקו במשביע עדי קנס.

דיני ממונות דנים בידיעה בלא ראיה, ובראיה בלא ידיעה (ראה לג:). ובדיני נפשות – בידיעה בלא ראיה, כגון גמל האוחר בין הגמלים ונמצא גמל הרוג בצידו, או מי שרץ אחר חבירו ומצא סייף בידו ודם מטפטף והרוג מפרפר, לר' אחא בידוע שזה הרגו, ולר' שמעון בן שטח אי אפשר להורגו. ולדברי הכל אין דנים בראיה בלא ידיעה, כגון אם ראה את חבירו הורג נפש ולא ראה אם הרג לישראל או לגוי, אם טריפה או שלם.

לר' יוסי הגלילי משביע עדי קנס פטור – שלא מצאנוהו בראיה בלא ידיעה, כגון שראה שבעל ולא ראה אם בת ישראל או נכרית, אם בתולה או בעולה.

דף ל"ד ע"ב 

האומר לחבירו: 'מנה מניתיך בפני פלוני ופלוני', והעדים ראו אותו מבחוץ, והנתבע לא הכיר בהם: אמר 'לא היו דברים מעולם' – הוחזק כפרן ואין נאמן עוד בשבועה. אמר 'שלי נטלתי' – נאמן.

האומר לחבירו: 'מנה מניתי לך בצד עמוד זה', והלה השיב: 'לא עברתי בצד עמוד זה', ובאו עדים שהשתין שם מים – י"א שהוחזק כפרן. וי"א שנאמן – י"א משום שלא נתכוין לומר שמעולם לא עבר אלא בעסק זה. וי"א משום שכל דבר שאין מוטל על האדם לזוכרו, אינו זוכרהו.

לר' שמעון שבועת הפקדון לא עשה בה מזיד כשוגג, ואע"פ שלא נאמר בה 'ונעלם', למדים גזירה שוה ממעילה שאינה אלא בשוגג. ואין למדים משבועת העדות שחייב בה גם מזיד – שדומה יותר למעילה שבשניהם נאמר 'מעילה', ונוהגים בכל אדם, ונהנה מעבירה, והם בקרבן קבוע, ויש בהם חומש ואשם. אבל לעדות דומה בפחות מכך, שבשניהם נאמר לשון 'תחטא', ודינו עם ההדיוט, ושניהם בשבועה, ובתביעה וכפירה, ונאמר בהם 'אואין'. ואין חוזרים ולמדים שבועת העדות משבועת הפקדון שאינה אלא בשוגג (וזהו שמחכו במערבא על הא דר' שמעון) – לפי שהיא כתובה אצל שבועת ביטוי וטומאת מקדש וקדשיו שנאמר בהם 'ונעלם' ובה לא נאמר 'ונעלם', ללמד שהמזיד כשוגג.

 

*************