לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שני י"ז ניסן תשע"ח

מסכת הוריות דף ב'

מסכת הוריות 

פרק ראשון – הורו בית דין  .

דף ב' ע"א 

הורו בית דין לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה, והלך היחיד ועשה שוגג על פיהם – בין שעשו ועשה עמהן, בין שעשו ועשה אחריהן, בין שלא עשו ועשה, פטור, מפני שתלה בב"ד. הורו ב"ד וידע אחד מן הדיינים שטעו, או תלמיד והוא ראוי להוראה, והלך ועשה על פיהם, שטעה לומר שמצוה לשמוע דברי חכמים, בין שעשו ועשה עמהן בין שעשו ועשה אחריהן בין שלא עשו ועשה, חייב חטאת, מפני שלא תלה בב"ד. זה הכלל התולה בעצמו חייב, והתולה בב"ד פטור.

לשיטת שמואל אין ב"ד חייבין עד שיאמרו להם 'מותרים אתם' – ולרב דימי מנהרדעא עד שיאמרו להם 'מותרים אתם לעשות'. וי"א להיפך.

בגמרא הוכיחו שאין ב"ד חייבים עד שיאמרו 'מותרים אתם לעשות': א. מזקן ממרא שחזר לעירו, שנה ולימד כדרך שלימד, פטור, 'הורה לעשות' חייב. ב. בית דין שהורו לאשה 'להנשא' ע"פ עד אחד, והלכה וקלקלה בזנות ובא בעלה, חייבת בקרבן, שלא התירו לה אלא להנשא, ומשמע שלא נקרא גמר הוראה עד שיתירוה להינשא. ג. מלשון המשנה הורו בית דין 'לעבור' על אחת מכל מצוות האמורות בתורה.

הורו בית דין שחלב מותר, ונתחלף לו חלב בשומן, ואכלו – י"א בשם רבא שהוא פטור, והתנא מרמז דין זה באמרו ועשה 'שוגג' על פיהם. וכן היא שיטת רב. וי"א בשם רבא שהוא חייב, ורק 'שוגג על פיהם' פטור. וכן היא שיטת רבי יוחנן. ואע"פ שגם אם נודע לו שהוא חלב היה אוכל, אינו נחשב 'לא שב מידיעתו', כיון שאם יוודע לבית דין לא יאכל. ורמי בר חמא נסתפק בדבר.

גם לשיטת רב שהוא פטור, אינו משלים לרוב ציבור – שנאמר 'בשגגה' עד שיהו כולם בשגגה אחת.

'מעם הארץ בעשותה' – פרט למומר שאינו מביא קרבן על שגגתו. ולרבי שמעון בן יוסי משום ר"ש למדים זאת מ'או הודע', שרק השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו.

דף ב' ע"ב 

אחד מבית דין שידע שבית דין טעו – בין אם הוא 'גמיר וסביר', ובין אם הוא גמיר ולא סביר או סביר ולא גמיר, חייב קרבן. ולמדנו זאת ממשנה יתירה ששנה התנא 'וידע אחד מהן שטעו או תלמיד וראוי להוראה'. ואיזה הוא הראוי להוראה, כגון שמעון בן עזאי או שמעון בן זומא, ואע"פ שידע שחלב אסור נחשב לשוגג כשטעה ב'מצוה לשמוע דברי חכמים'.

'זה הכלל התולה בעצמו חייב' – בא לרבות על המבעט בהוראה. 'והתולה בבית דין פטור' לרבות כשהורו ב"ד וידעו שטעו וחזרו בהן, והלך היחיד ועשה על פיהם. ואע"פ שנשנה בפירוש להלן, 'תני והדר מפרש'.

לרב יהודה אמר שמואל משנתינו שהיחיד שעשה על פי הוראת ב"ד פטור מקרבן רבי יהודה היא – ודרשה בברייתא מ'בעשותה', שהעושה מפי עצמו חייב בהוראת ב"ד פטור. אבל לשיטת חכמים חייב חטאת.

רוב הקהל או כולו שעשו עבירה בשגגת מעשה – חייבים בחטאת, שנאמר 'מעם הארץ'. ולולא הריבוי הייתי אומר שרק מיעוט קהל שחייבים חטאת בעצמם כשעשו ע"פ הוראת ב"ד (לשיטת חכמים), חייבים גם בשגגת מעשה, אבל רוב הקהל שאם עשו בהוראה ב"ד מביא עליהם פר והם פטורים, גם אם עשו בשגגת מעשה פטורים, לכך למדנו מ'מעם הארץ' שחייבים.

*************