
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שני י"ט שבט תשע"ח
מסכת עבודה זרה דף כ"א
דף כ"א ע"א
דין מכירה ושכירות בתים ושדות לגוי:
לשיטת רבי מאיר – אין משכירים לגויים בתים בארץ ישראל, גזירה משום מכירה שאסור מן התורה משום לא תתן להם חניה בקרקע. ואין צריך לומר שאין משכירים להם שדות, שיש במכירתם שני איסורים, שנותן להם חניה בקרקע ומפקיעה ממעשר. אבל בבית אין איסור משום הפקעת מזוזה, שהיא חובת הדר. ובסוריא אין מוכרים להם בתים ושדות, שכיבוש יחיד שמיה כיבוש, ואין משכירים להם שדות, לפי שבמכירתם יש שני איסורים גזרו על שכירות, אבל משכירים להם בתים, שאין במכירתם אלא איסור אחד ולא גזרו על שכירות שלהם. ובחו"ל מוכרים להם בתים, ולא גזרו אטו מכירה דארץ ישראל שאין בהם אלא איסור אחד. אבל שדות משכירים ולא מוכרים, שגזרו אטו מכירה של ארץ ישראל לפי שיש בהם שני איסורים.
לשיטת רבי יוסי – בארץ ישראל משכירים להם בתים ולא שדות, שבשדות שיש שני איסורים גזרו שכירות אטו מכירה, ובבתים שאין אלא איסור אחד לא גזרו שכירות אטו מכירה. ובסוריא מוכרים בתים, ושדות משכירים ולא מוכרים, שכיבוש יחיד לא שמיה כיבוש, ובשדות שיש שני איסורים בארץ ישראל גזרו על מכירה בסוריא משום מכירה של ארץ ישראל, ובבתים שיש איסור אחד לא גזרו משום מכירה של ארץ ישראל. ובחוץ לארץ מוכרים אלו ואלו, כיון שהוא רחוק מארץ ישראל לא גזרו כלל.
גם במקום שאמרו להשכיר בתים, כגון לרבי מאיר בסוריא ובחוץ לארץ (ולרבי יהודה בכל מקום), לא לבית דירה אמרו – שמכניס לתוכו עבודה זרה, שנאמר לא תביא תועבה אל ביתך. ובכל מקום לא ישכיר לו את המרחץ מפני שנקרא על שמו של משכיר, והרואה שמחממים אותו בשבת סובר שהבלנים שלוחי ישראל הם.
הלכה כרבי יוסי – ובלבד שלא יעשנה שכונה.ואין שכונה פחותה משלשה בני אדם. ואין חוששים שישראל ימכור לגוי אחד, והגוי ימכור שני חלקים לשני גויים אחרים, שעל 'לפני עור' נצטווינו, ולא על 'לפני דלפני'.
דף כ"א ע"ב
לא ישכור אדם מרחצו לעובד כוכבים – מפני שנקרא על שמו ועובד כוכבים זה עושה בו מלאכה בשבתות ובימים טובים. אבל לכותי מותר, שאינו עושה בו מלאכה אלא בחול המועד, ובחול המועד מותר להחם מרחצאות.
מותר להשכיר שדהו לגוי (כגון בחו"ל שאין איסור חניה בקרקע) – ואע"פ שעושה בו מלאכה בשבת, אנו אומרים שקיבלה באריסות ועליו היא מוטלת, ואינו דומה למרחץ שאין דרך בני אדם ליתן אותה באריסות.
לרבי שמעון בן אלעזר אין טעם ההיתר משום שאנו אומרים שקיבלה באריסות, אלא משום שאומרים לגוי שלא יעשה מלאכה בשבת והוא שומע – ולפיכך לא ישכירנה לכותי, משום שעושה מלאכה בחול המועד ועובר המוכר על לפני עור לא תתן מכשול, ועוד משום שנקראת על שמו ועושה בה מלאכה בחול המועד, ואם נאמר לו שלא יעשה בה מלאכה, לא ישמע לדברינו, שסובר שיודע ללמוד יותר ממנו.
*************