לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שני כ"ז שבט תשע"ח

מסכת עבודה זרה דף כ"ח

דף כ"ח ע"א 

לרבה בר בר חנה בשם רבי יוחנן כל מכה שמחללין עליה את השבת – כלומר שיש בה סכנה – אין מתרפאין מהן. אבל מכה שאין בה סכנה מתרפאים מהם (וחולק על רב יהודה לעיל כז.). וי"א שמכה שבחלל גופו אין מתרפאים מהם, אבל מכה שעל גב היד וגב הרגל, אע"פ שיש בה סכנה ומחללים עליה שבת, מתרפאים מהם, שאם יראה שהמכה מתקלקלת יעביר מעליה את הסם. וללשון ראשון אין מתרפאים מהם כיון שיש בה סכנה.

כל מכה שצריכה אומד אם יחיה או ימות – מחללין עליה את השבת.

חולי הנקרא 'אישתא צמירתא' כמכה של חלל היא – ומחללים עליה את השבת.

כל מה שהוא מן השפה ולפנים נקרא מכה של חלל ומחללים עליו שבת, ונסתפקו על מכה בשיניים או בחניכיים, אם משום שקשים הם חשוב מכה שמבחוץ, או מאחר שבפנים הם חשוב מכה של חלל. וחולי שיניים הנקרא 'צפדינא' מחללים עליו את השבת, שמתחיל בפה וגומר בבני מעיים. וסימן למכה זו, שנותן דבר לתוך פיו ויוצא דם מבין שיניו. והוא בא ממאכל צונן של חטים שאוכל בימי החורף, או ממאכל חם של שעורים שאוכל בימי הקיץ, או משיירי דג שטיגנהו בשומן היוצא ממנו ובקמח.

רבי יוחנן חלה ב'צפדינא', ריפאה אותו מטרוניתא אחת, שמותר להתרפאות ממנה כדין רופא מומחה, וגילתה לו הרפואה לאחר שנשבע לה 'לאלקא ישראל לא מגלינא', והלך ודרשה ברבים, שלא נשבע אלא שלא יגלה לאלקי ישראל, אבל לעם ישראל יגלה. ואמר לה קודם לכן משום חילול השם. והרפואה היתה במי שאור שמן זית ומלח, ולמר בר רב אשי בשומן אווז שמשחתן באחד מכנפי האווז. אביי שמע מישמעאלי שישרוף גרעיני זיתים שלא הביאו שליש על מרא חדשה וידביק בשורות השינים מבפנים.

רבי אבהו נתרפא ברגליו ע"י מין שהיה רופא מומחה ונסתכן – שהמינים רצו לקיים בעצמם 'תמות נפשי עם פלשתים'.

פצע מחמת חרב הנקרא 'פדעתא' – סכנה היא, ומחללים עליה את השבת. ורפואתו להפסיק את הדם על ידי שחליים בחומץ, ולהעלות את הבשר בשרשים של יבלא ושל סנה. או שיניח תולעים שהתרנגולים מנקרים מן האשפה.

אבעבועות הדומות לענב – שליחי מלאך המות הם, ורפואתם ע"י עשב הנקרא 'טיגנא' בדבש, או ע"י כרפס ביין חזק הנקרא 'טילייא'. ובינתיים יגלגל על כל אבעבועה מין ענב הדומה לה.

נפח העומד באדם – סימן הוא לחולי החמה, ורפואתה, שיכה עליה ששים פעמים באצבע ויקרענה שתי וערב. ודוקא אם לא הלבין ראשה, אבל אם הלבין אינו חושש לה.

 

דף כ"ח ע"ב 

לכאבים בפי הטבעת – יצרור שבע גרעינים של אהל אדומים כתולעת בחתיכת בגד של בית הצואר, ויכרוך עליה רצועה של שיער בהמה, ויטבלנה בנטף לבן, וישרפנו, ויפזר את האפר על מקום הכאב. בין כך ובין כך יניח גרעינים של סנה, סדק של כל גרעין נגד סדק שבבשרו. וכל זה בפי הנקב מבחוץ, אבל בפי הנקב למטה, ימחה באור חלב שעירה שלא ילדה, וימשחהו בו. ואם אי אפשר, ישרוף שלשה עלי דילועין שנתיבשו בצל, ויפזר על אותו מקום. ואם אי אפשר, יביא מין חלזון הנקרא 'משקדי חלזוני'. ואם אי אפשר יביא שמן זית ושעוה טרופין יחד, ויתכסה בשחקים של פשתן בקיץ שלא יתחמם יותר מדאי, ובחורף בבגדים של צמר גפן.

לא נבראת הכליה אלא לרפאות בה את האוזן – וכל המשקים קשים לאוזן חוץ ממים של כליות. שקורעין כליה של עז קרח שתי וערב, ומניחה על גחלים לוחשות, וישים באזניו מים היוצאים ממנה כשהם פושרים. ואם אי אפשר, ימיס שומן של חיפושית גסה ויטילנה לתוך האוזן. ואם אי אפשר, ימלא אוזנו בשמן, ויעשה שבע פתילות מ'אספסתא', ויביא בית יד של שום, ויניח רצועה של שיער בראש עלי השום, וידליק בהם את האור, וראשו השני יניח באזנו, וישים אזנו כנגד האש, ויזהר מן הרוח, ויטול אחת ויניח את השניה עד שיכלו כל השבעה. וי"א שימשח שבע פתילות בשמן אספסתא, וישים קצה האחד באור וקצה השני באזנו, ויוציא אחת ויניח את האחרת ויזהר מן הרוח. ואם אי אפשר יניח באזנו מוך צבוע שאינו חבוט, ויקרב את אזנו מול האש, ויזהר מן הרוח. ואם אי אפשר, ימלח קנה בן מאה שנה במלח של אבן הדומה לשיש, וישרפנו וידבקנו באזנו. וכל הרפואות הללו אינן שוות לכל חולי האזן, אלא אותן שיש בהן דבר לח טובים לאוזן יבשה, ורפואות של יבש לאוזן לחה.

מעלין גידי אזנים בשבת – לפי שיש סכנה בדבר. י"א ביד אבל לא בסם, וי"א בסם אבל לא ביד, לפי שעושה חבורה.

עין שמרדה (שרוצה לצאת) – מותר לכוחלה בשבת. ואפילו אם לא שחק סממנים מערב שבת, שוחק בשבת ומביאה דרך רשות הרבים, שמאור העין תלוי בלב ויש סכנה בדבר. וכן מחללים שבת אם נוטף ריר מעינו, או שיש לו נעיצה בעין, או שיוצא לו דם מן העין, או שעיניו דומעות, או קודחות, וכן בתחילת חולי עיניים. אבל על סוף החולי, או שבא לכוחלה כדי להאיר מראית עינו, אסור.

מי שנשכתו צרעה, או שנתחב קוץ בבשרו, או שיש עליו מורסא, או שכואב לו עינו, או שיש לו חולי חמה, ונכנס במרחץ – סכנה היא לו.

צנון יפה לחולי חמה ותרדין לשחפת צוננת – מי שנשכו עקרב ישרה מכתו בחמין, ובצירעה ישרה בצונן. מים חמים לקוץ וצוננים לסדקים, חומץ להקזת דם בכתפיים ודגים קטנים לאחר תענית, והחילוף בכל אלה סכנה היא.

*************