לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שני כ"ט אייר תשע"ח

מסכת זבחים דף ל"א

דף ל"א ע"א 

חישב על חצי זית חוץ לזמנו, ועל חצי זית חוץ למקומו, ועל חצי זית חוץ לזמנו – לרבא ויקץ כישן הפיגול, ולרב המנונא עירוב מחשבות הוא ואינו פיגול.

כביצה אוכל ראשון וכביצה שני שבללן זה בזה – מטמא כראשון, שהרי יש בו ראשון כשיעור. חלקן, זה שני וזה שני, שאין בכל אחד מהם ראשון כשיעור שמטמא, אלא שחצי שיעור של ראשון מצטרף לחצי של שני לטמא כשני. חזר ועירבן מטמא כראשון. לא עירבן, ונפל זה בעצמו וזה בעצמו על ככר של תרומה, פסלוה, נפלו שניהן כאחת עשאוה שניה.

רבא מביא ראיה לדבריו מדין שעירבן זה בזה שמצטרפין – שכך גם כשחישב בסוף על חצי זית שני חוץ לזמנו, מצטרף לחצי זית ראשון ונעשה פיגול. ורב המנונא מחלק ששם יש בו שיעור מתחילה, אלא שנתחלק לחצאין, וכשחזר ועירבו חוזר לשיעורו, אבל בפיגול שאין בו שיעור מתחילה אינו מצטרף.

האוכל שנטמא באב הטומאה ושנטמא בולד הטומאה מצטרפין זה עם זה לטמא בקל שבשניהם – לרב המנונא אפילו אם לאחר מכן מילא את האב הטומאה עד שיש בו כשיעור, שאינו מצטרף עם חצי השיעור שכבר נתערב עם וולד הטומאה. ולרבא אם מלאהו עד שיש בו כשיעור, מצטרף ומטמא כאב הטומאה.

משמו של בר קפרא אמרו שאין חצי זית מועיל במקום כזית – לרב דימי היינו כשאמר חצי זית חוץ למקומו, וחצי זית חוץ לזמנו, וחצי זית חוץ לזמנו, ששני החצאים של חוץ לזמנו מצטרף לפיגול. לרבין כשאמר חצי זית חוץ לזמנו וחצי זית חוץ לזמנו וחצי זית חוץ למקומו (אבל אם הקדים חצי זית של חוץ למקומו, מצטרף חצי זית של חוץ לזמנו עם חצי זית הראשון של חוץ למקומו ואינו פיגול). ולרב אשי אפילו כשאמר חצי זית חוץ לזמנו, וכזית חציו חוץ למקומו וחציו חוץ לזמנו, מצטרף ונעשה פיגול.

חישב שיאכלוהו כלבים למחר – פיגול, שנאמר 'ואת איזבל יאכלו הכלבים בחלק יזרעאל'. וכן אם חישב שתאכלהו אש למחר, שנאמר 'תאכלהו אש לא נופח', ומה ששנינו שאם חישב לאכול כחצי זית ולהקטיר חצי כזית כשר, הוא כשלא הוציא בלשון אכילה אלא בלשון הקטרה.

חישב לאכול כזית בשני בני אדם – אע"פ שכל אחד אוכל חצי זית, פיגול הוא. וראיה לזה מדין חישב לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית שהוא כשר שאין אכילה והקטרה מצטרפין, הא לאכול ולאכול לשני בני אדם, מצטרף.

דף ל"א ע"ב 

רבא נסתפק כשחישב לאכול כזית ביתר מכדי אכילת פרס – אם דומה לאכילת גבוה או לאכילת הדיוט. ואין ראיה מדין חישב לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית שאין אכילה והקטרה מצטרפין, הא לאכול ולהקטיר מצטרף, והקטרה היא ביותר מכדי אכילת פרס, שמא מדובר בהיסק גדול.

מה ששנינו שאם 'חישב לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית כשר' – לרבי ירמיה בא לדקדק שאם חישב לאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול, מצטרף, כשיטת רבי אליעזר שמחשבין מאכילת אדם לאכילת מזבח ומאכילת מזבח לאכילת אדם. ולאביי חכמים היא, והדקדוק הוא שאם חישב לאכול ולאכול דבר שדרכו לאכול אע"פ שחישב לחצאין מצטרף. ולמסקנא כבר שמענו דין זה מרישא שאם חישב לאכול חצי זית בחוץ וחצי למחר פסול, הא למחר ולמחר פיגול, והחידוש בסיפא הוא שלאכול ולהקטיר לא מצטרף אע"פ ששניהם כדרכם.

 

 

הדרן עלך כל הזבחים

*************