
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
שבת קודש ט"ו חשון תשע"ח
מסכת סנהדרין דף קי"א
דף קי"א ע"א
לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חוק – לריש לקיש: הגיהנום מתרחב למי שמשייר אפילו חוק אחד. אמר ר' יוחנן: אין נוח להקב"ה שתדרוש כן, אלא אפילו לא למד אלא חוק אחד ניצול מגיהנום.
'והיה בכל הארץ נאום ה' פי שנים בה יכרתו יגועו והשלישית יותר בה' – לריש לקיש: רק שליש מזרעו של הבן השלישי של 'שם' [ארפכשד] ישאר בזמן הגאולה. אמר ר' יוחנן: אין נוח להקב"ה שתדרוש כן, אלא אפילו שלישי של 'נח' [-כל זרעו של ארפכשד].
'כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה' – לריש לקיש: דברים ככתבן. אמר ר' יוחנן: אין נוח וכו', אלא אחד מעיר מזכה כל העיר כולה, ושנים ממשפחה מזכים כל המשפחה כולה.
רב כהנא דרש כריש לקיש – ואמר לו רב כפי שאמר כר' יוחנן לריש לקיש.
רב ראה את רב כהנא חופף ראשו בשעה שהיה צריך לעסוק בתורה, אמר לו: 'ולא תמצא בארץ החיים'. ואמר לו שאין כוונתו לקללו, אלא – לא תמצא תורה במי שמחיה עצמו עליה, אלא במי שמצער עצמו עליה.
'ולקחתי אתכם לי לעם… והבאתי אתכם' – מה ביאתם לארץ שניים [-יהושע וכלב] מששים ריבוא, אף יציאתן ממצרים שנים מששים ריבוא [שהשאר מתו בג' ימי אפילה], וכן לימות המשיח – כאמור 'וכיום עלותה מארץ מצרים'.
ר' אלעזר ברבי יוסי נכנס לאלכסנדריא של מצרים, ומצא זקן שאמר לו בא ואראך מה עשו אבותי לאבותיך, מהם טבעו בים, מהם הרגו בחרב, מהם מעכו בבנין.
משה רבינו נענש שיראה רק במלחמת פרעה ולא במלחמת ל"א מלכים – מפני שאמר: 'ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה'. אמר לו הקב"ה: חבל על דאבדין ולא משתכחין, שהאבות לא הרהרו על מדותי – אמרתי לאברהם 'קום התהלך בארץ…', והוצרך לקנות בד' מאות שקל כסף מקום לקבור שרה, ולא הרהר על מדותי. אמרתי ליצחק 'גור בארץ הזאת…', ולא מצאו עבדיו מים לשתות עד שעשו מריבה עם רועי גרר, ולא הרהר. אמרתי ליעקב 'הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה', ולא מצא מקום לנטוע אהלו עד שקנה במאה קשיטה, ולא הרהר, ולא אמרו לי 'מה שמך' כמוך, ועכשיו אתה אומר 'והצל לא הצלת את עמך' – 'עתה תראה אשר אעשה לפרעה' – ולא לל"א מלכים.
כשעלה משה למרום מצא הקב"ה יושב וכותב 'ארך אפים' – אמר: רבש"ע, ארך אפים לצדיקים? השיבו: אף לרשעים. אמר: רשעים יאבדו. השיבו: עוד תראה שנצרך לך. כשחטאו ישראל אמר הקב"ה: לא כך אמרת לי ארך אפים לצדיקים? השיבו: רבש"ע, ולא כך אמרת לי אף לרשעים? – והיינו 'ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר'.
רבי חגא שמע ילד הקורא: 'עדותיך נאמנו מאד לביתך נאוה קדש ה' לארך ימים' ולפניו סמוך המזמור 'תפלה למשה' וגו', הרי שמשה אמרו – אמר: שמע מינה 'ארך אפים' ראה משה.
דף קי"א ע"ב
'ביום ההוא יהיה ה' צבאות לעטרת צבי ולצפירת תפארה' – עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש הצדיקים העושים רצונו ומצפים לישועתו. אך רק 'לשאר עמו' – השם עצמו כשיריים. 'ולרוח משפט' – הרודה את יצרו. 'וליושב על המשפט' – הדן דין אמת לאמיתו. 'ולגבורה' – המתגבר ביצרו. 'משיבי מלחמה' – הנושא ונותן במלחמתה של תורה. 'שערה' – המשכימים ומעריבים בבתי כנסיות ובתי מדרשות. אמרה מדת הדין לפני הקב"ה: רבש"ע, מה נשתנו אלו שיש בהם מידות אלו, מאלו שאין בהם. אמר לה: 'וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו פקו פליליה' – אין פוקה אלא גיהנום, ואין פלילה אלא דיינים.
אנשי עיר הנידחת אין להם חלק לעולם הבא – שנאמר 'יצאו אנשים…'.
דיני עיר הנידחת: א. צריך שיהיו מדיחיה מאותה העיר. ב. מאותו השבט. ג. שיודח רובה. ד. שידיחוה אנשים ולא נשים וקטנים. אך בלא זה דין הנידחים כיחידים שעבדו ע"ז.
אנשי עיר הנידחת – צריך שיהיו שני עדים והתראה לכל אחד.
חומר ביחידים העובדים ע"ז ממרובים (-עיר הנידחת) – שהיחידים בסקילה לפיכך ממונם פלט, והמרובים בסייף לפיכך ממונם אבד.
'הכה תכה את יושבי העיר' – החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום הרי הם בכלל יושבי העיר (אם שהו ל' יום), ומצילים אותה שלא יהא רוב, וכן להיפך.
'החרם אותה ואת כל אשר בה ואת בהמתה לפי חרב': נכסי צדיקים – שבתוכה אובדים, שחוצה לה פליטים. של רשעים – גם מה שחוצה לה אובדים.
'ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחובה': אין לה רחוב – עושים, וכן אם היתה מחוצה לה – כונסים אותה לתוכה.
'ושרפת… ואת כל שללה' – ולא שלל שמים. הקדשות – יפדו, תרומות – ירקבו, מעשר שני וכתבי הקדש – יגנזו.
'כליל לה' אלוקיך' – אמר הקב"ה: אם אתם עושים דין בעיר הנידחת, מעלה אני עליכם כאילו אתם מעלים עולה כליל לפני.
'והיתה תל עולם לא תבנה עוד' – לר' יוסי הגלילי אף לא תעשה גינות ופרדסים. לר' עקיבא רק לכמות שהיתה אינה נבנית.
'למען ישוב ה' מחרון אפו' – כל זמן שהרשעים בעולם חרון אף בעולם, אבדו רשעים מן העולם נסתלק החרון.
'יצאו' – ולא שלוחים. 'אנשים' – לפחות שנים, ולא נשים וקטנים. 'בני בליעל' – בנים שפרקו עול שמים מצוואריהם. 'מקרבך' – ולא מן הספר. 'יושבי עירם' – ולא יושבי עיר אחרת.'לאמר' – צריך כל אחד עדים והתראה.
עיר שתחום השבטים עוברת בתוכה – לר' יוחנן: מתחלקת לשני השבטים. לריש לקיש: ניתנת לשבט שרובה בתחומו.
אין להוכיח כר' יוחנן ממה ששנינו שצריכים המדיחים להיות מאותה העיר ומאותו שבט – שיתכן שיהא לאדם חלק בנחלת שבט אחר, כגון שנשא אשה מהשבט ונפלה לה שם ירושה, או שניתן לו במתנה מבן השבט.
נאמר שקיבלו הלויים מנחלת יהודה ושמעון תשע ערים – היינו ארבע וחצי ערים מכל שבט, וקשה על ריש לקיש, שאם הכוונה ד' מאחד וה' מהשני – היה לו לפרש.
*************