
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
שבת קודש י' תשרי תשע"ח
מסכת סנהדרין דף ע"ו
דף ע"ו ע"א
אשת בנו חורגו מותרת לו, ולא ילפינן מכלתו, לאביי דכ' 'אשת בנך היא' משום אשת בנך אתה מחייבו וא"א מחייב משום אשת בנה. לרבא, למ"ד דון מינה ומינה, דנילף להיות כלתה בסקילה ככלתו, למ"ד סקילה חמורה א"א ללמוד, דמה להוא שכן אמו בסקילה תאמר בהיא שאמה בשריפה, ועוד מה הוא לא חלקת בין אמו לכלתו אף היא לא תחלוק, למ"ד שריפה חמורה מקושייא אחרונה, למ"ד דון מינה ואוקי באתרה דילפינן רק דאסור אבל הכא בשריפה, למ"ד סקילה חמורה א"א ללמוד דמה להוא שכן אמו בסקילה תאמר בהיא שאמה בשריפה, ועוד מה הוא חלקת בין בתו לכלתו אף היא תחלוק בין בתה לכלתה. ולמ"ד שריפה חמורה, מקושייא אחרונה.
בתו מאנוסתו, עונש
לאביי, אם ענש על בת בתו מאנוסתו כ"ש בתו ולאו ק"ו הוא אלא גילוי מלתא בעלמא דבת בתו מקרבת בתו באה.
לרבא, ילפינן 'הנה' 'הנה' 'זמה' 'זמה'
לאבוה דר' אבין, דכ' 'ובת איש כהן' ולא אמר 'ובת כהן', אבל לא אמרינן דכבת כהן דהיא בשריפה ולא בועלה, לאביי דכ' 'את אביה היא מחללת', והכא הוא חילל אותה. לרבא, דבת כהן אוקים בועלה אדיניה של כל אשת איש, אבל בתו כאיזה דין יעמידוהו.
אזהרה, לאביי ורבא מאותו מקום. לאבוה דר' אבין דכ' 'אל תחלל בתך להזנותה' ואף דדרשינן מינה דבר אחר, היה לו לומר תחל ולא תחלל.
'אל תחלל את בתך להזנותה', במוסר את בתו שלא לשם אישות, ולאביי ורבא דריש נמי או כר"א למשיא בתו לזקן שמזנה תחתיו, או כר"ע שמשהא בתו בוגרת בשביל הנאתו שלא יצטרך לשפחה והוא עני רשע ערום.
דף ע"ו ע"ב
הוי זהיר מן היועצך להנאתו.
המשיא בתו לזקן והמשיא אשה לבנו קטן שאינו סמוך לפרקו והמחזיר אבידה לכותי כ' עליו 'למען ספות הרוה את הצמאה' וגו', שמשווה רווה עם צמאה לתשמיש, ובאבידה שמשווה כנס"י שצמאה לה' לעכו"ם שאין צמאים לה'.
האוהב את אשתו כגופו ומכבדה יותר מגופו והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה ומשיאן סמוך לפירקן, כ' עליו 'וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא'.
האוהב את שכניו והמקרב את קרוביו והנושא את בת אחותו והמלוה סלע לעני בשעת דוחקו כ' עליו 'אז תקרא וה' יענה' וכ' לפניו 'הלא פרוס לרעב לחמך' 'ומבשרך אל תתעלם'.
'אותו ואתהן', לר' ישמעאל אותו ואת אחת מהן, לר' עקיבא אותו ואת שתיהן. לאביי פליגי אם אם חמותו דרשינן נמי מאתהן או מזמה זמה. לרבא פליגי בחמותו לאחר מיתה דלר' ישמעאל בשריפה ולר' עקיבא איסורא בעלמא דדרשינן אתהן שרק אם אשתו קיימת תשרף אף חמותו.
נהרגין בסייף, רוצח ועיר הנדחת. רוצח שהכה באבן או עץ צריך שיהא בו שעור אחיזה כדכ' 'באבן יד בכלי עץ', ובברזל בכל שהוא, שממית בכל שהוא, או כבש עליו לתוך המים או לתוך האור ואין יכול לעלות משם ומת, אבל דחפו למים או לאור ויכול לעלות משם פטור, שיסה בו הכלב או הנחש פטור, השיך בו הנחש לר"י חייב לחכמים פטור.
'או באיבה' לרבות את המצמצם, דהייינו כבש, בדיני נזקין, לרבינא חייב ק"ו מרוצח שלא עשה בו שוגג כמזיד ואונס כרצון וחייב את המצמצם. לרב אחא בר רב כ' 'מות יומת המכה' שרק רוצח חייב מצמצם ולא נזקין.
*************