לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום ראשון י"א שבט תשפ"א
מסכת פסחים דף ס"ד
דף ס"ד ע"א
דין קרבן עוף ומנחה בלאו ד'לא תשחט על חמץ דם זבחי' – לרבי שמעון דמחייב אשאר קרבנות במועד (ולא בערב פסח) הוא הדין במליקה והזאה דחטאת עוף, אבל הקומץ את המנחה אינו עובר, שקמיצה אינה שחיטה.
הקטרה בזמן שיש לו חמץ – פלוגתא דתנאי אם עובר על לאו ד'לא תשחט', שכל שישנו בהלנת אימורים ישנו בלאו זה (ראה לעיל דף ס"ג), ויש שאין דורשים היקש זה, ולכן רק השוחט חייב כמפורש בפסוק, וכן הזורק שנתרבה מ'דם זבחי'.
חיוב 'לא תשחט על חמץ' בשאר קרבנות: לת"ק – אין חיוב. לרבי יהודה – חייב בקרבן תמיד דבין הערביים של ערב פסח (דדריש 'זבחי' – המיוחד לי, והיינו תמיד). לרבי שמעון – בערב פסח עוברים רק על קרבן פסח, ובמועד עוברים על כל הקרבנות חוץ מפסח. שדורש האמור 'זבחי' זבחי' שני פעמים, ונוטל י' אחת ונותנה אצל 'זבחי' השני וכאילו נכתב 'זבח' ו'זבחיי', וחילקה התורה 'זבח' (היינו פסח) מ'זבחיי' (שאר קרבנות), שבזמן 'זבח' (זמן הקרבת הפסח) לא מחייב על 'זבחיי' (שאר קרבנות), ובמועד שאינו זמן 'זבח' חייב על 'זבחיי'.
ספק אם פסח בשאר ימות השנה צריך עקירת שם פסח ממנו, או סתמא הוי שלמים, ואם הבהמה עומדת להקריב לשם פסח, כגון שהבעלים טמאי מת ונדחה לפסח שני, סתמא לשם פסח שני קאי, ובודאי צריכה עקירה.
הפסח נשחט: א) בשלש כיתות (ומצוה לחלק כך), ב) נעלו דלתות, תקעו הריעו ותקעו, ג) שורות שורות של כהנים ובידיהם בזיכי כסף ובזיכי זהב, ד) כל שורה או כולה כסף או כולה זהב (שכך יפה יותר), ה) לא היו לבזיכין שוליים, שלא יניחום ויקרוש הדם, ו) שחט ישראל וקיבל הכהן ונותנו לחבירו וחבירו לחבירו, עד המזבח, ז) קודם מקבל את המלא ואחר כך מחזיר הריקן, ח) זורקו זריקה אחת בירך המזבח שיש תחתיו יסוד, ט) קראו הלל, אם גמרו שנו, ואם גמרו שלשו, אך לא שלשו מימיהם, י) רבי יהודה אומר כת השלישית מעולם לא הגיעו ל'אהבתי', יא) כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת, אלא שמדיחים העזרה שלא ברצון חכמים, יב) רבי יהודה אומר כוס היה ממלא מדם תערובת שבריצפה וזרקו זריקה א' ע"ג המזבח, ולא הודו לו חכמים, יג) תולין ומפשיטין באונקליות הקבועים, יד) מי שאין לו מקום מפשיט על גבי מקלות שעל כתפו וכתף חבירו, טו) לרבי אליעזר בשבת מניח ידו על גבי כתף חבירו, ויד חבירו על כתיפו, ומפשיט, טז) בשבת – כת ראשונה ישבה בהר הבית, שניה בחיל, שלישית במקומה עומדת, משחשיכה יצאו לבתיהם וצלו הפסח.
דף ס"ד ע"ב
אין פסח נשחט אלא בשלש כתות של שלושים, דבעינן קהל, עדה וישראל, וספק אם שלושים בבת אחת או שלש כתות דעשרה בזה אחר זה, ומספק עושין שניהם. ובחמישים אפשר לקיים זאת, שעושין תחילה כת של שלושים, ואחר כך יוצאין עשרה, ונכנסין עשרה, ושוב יוצאין עשרה ונכנסין עשרה.
נעילת הדלתות – לאביי ננעלות מאליהן, וכל זמן שלא ננעלו נכנסין, וסמכינן על הנס ואין חוששים שלא יהיו שלש כתות, לרבא נועלים ולא סמכינן על הנס.
ריבוי העם – אגריפס המלך מנה ששים ריבוא זוגי כליות כפלים כיוצאי מצרים, חוץ מטמא, ודרך רחוקה, וכל פסח נמנו עליו יותר מעשרה בני אדם. אך על אף ריבוי העם – מעולם לא נתמעך אדם בעזרה חוץ מזקן אחד בימי הלל.
'והקטירו' – שלא יערב חלבים של קרבן זה בחלבים של אחר.
'והקטירם' – שיהא כולו מוקטר כאחד, כלומר, כל האימורים של הקרבן בבת אחת.
כל הבזיכין שבמקדש לא היו להן שוליים, שמא יניחום ויקרוש הדם ולא יהא ראוי לזריקה, חוץ מבזיכי לבונה של לחם הפנים, שהיה מושבם רחב שלא ישענו על הלחם ויפרסוהו.
סדר העבודה דקרבן פסח: שחיטה כשירה בזר, מקבלה ואילך מצות כהונה, הולכה – הולכת כלי בלא הולכת רגל נחלקו אם נחשב הולכה, נותנה לחברו – משום דברוב עם הדרת מלך, קיבל המלא ואחר כך מחזיר הריקן – דאין מעבירין על המצוות.
***************
יום שני י"ב שבט תשפ"א
מסכת פסחים דף ס"ה
דף ס"ה ע"א
כת אחרונה (של ג' הכיתות בשחיטת קרבן פסח) נקראת כת עצלנית, ואף שמצוה שיהיו שלש כיתות, הוי להו לזרוזי נפשייהו להיות מן הראשונים.
אי אפשר לעולם בלי בסם ובורסי, ואשרי מי שאומנתו בסם. אי אפשר לעולם בלי זכרים ונקבות ואשרי מי שבניו זכרים.
מדיחים העזרה בשבת שלא ברצון חכמים – לרב חסדא היינו שלא ברצון רבי אליעזר, הסובר שכיבוד וריבוץ אסורים מדאורייתא משום אשוויי גומות, אבל לחכמים דשבות הוא, מותר להדיח העזרה, דאין שבות במקדש. לרב אשי גם לחכמים אסור דהתירו רק שבות הצריכה לעבודה.
כוס היה ממלא מדם התערובת (לר' יהודה, שאם נשפך דמו של קרבן אחד יתכשר בזריקה זו), דכהנים זריזין הן ובודאי נתקבל הדם בכלי, ואח"כ נשפך מכח זריזותם לקרבו למזבח (שאם נשפך מהצוואר פסול לזריקה).
דם התמצית – דם מעליא הוא לרבי יהודה, וחייב עליו כרת כשאר דם, ולא כחכמים הסוברים שהוא רק בלאו. אך מודה רבי יהודה שאינו כשר לזריקה, ואם זרקו אינו מכפר.
דף ס"ה ע"ב
דם זבחים שנתערבו: אם נתערבו במים – אם יש בו מראית דם כשר. אם נתערב בדם פסול (של חולין וכדומה) – לת"ק רואים את הפסול כאילו היה מים, ואם יש בכשר להיות בו מראית דם כשר. לרבי יהודה – אין דם מבטל דם. ולכן מכשיר רבי יהודה דם שנתערב בדם התמצית לזריקה.
פוקקין העזרה בערב פסח שלא יצא הדם, לרבי יהודה כדי למלאות מדם התערובת ולזרוק, לחכמים דשבח בני אהרן שילכו בדם עד ארכובותיהן, ואינו חוצץ דלח הוא.
בגדי כהונה מטונפים בדם פסולים, והעובד בהם עבודתו פסולה. ובערב פסח שהיתה העזרה בערב פסח מלאה דם – לא היו הכהנים מגביהים בגדיהם מהארץ, דבעינן 'מדו בד', שלא יחסר ולא יותיר אלא כמדתו שוה לארץ, אלא כשהיו מוליכים האברים והדם היו הולכים על איצטבאות של בנין כדי שלא יתלכלכו.
הולכה עבודה היא ונעשית רק בכהונה, והיינו דווקא הולכת הדם לזריקה והולכת איברים לכבש, אבל הולכת עצים למערכה א"צ כהונה, ובהולכה זו היו הולכים הכהנים על רצפת העזרה בתוך הדם, ומגביהים בגדיהם שלא יתלכלכו.
פרק אלו דברים
אלו דברים בקרבן פסח דוחים את השבת: שחיטה, זריקה, (שאי אפשר לעשותם אלא בו ביום). מיחוי קרביו (שלא יסריחו), הקטרת חלביו (שחביבה מצוה בשעתה. לקמן ס"ח:). אבל צלייתו והדחת קרביו לא, שאפשר משתחשך. שבות דמצוה שאין זמנה בשבת, כהרכבתו והבאתו דרך רשות הרבים או מחוץ לתחום, וחתיכת יבלתו – לר' אליעזר דוחה שבת מק"ו דשחיטה דמלאכה דאורייתא היא, לרבי יהושע ורבי עקיבא אינו דוחה, לר"י דיו"ט יוכיח דשחיטה ובישול דאורייתא מותרים ושבות דהוצאה מחוץ לתחום אסורה, כיון שהיה יכול לעשותה מאתמול, (ור"א פריך שאין ראיה משבות דרשות לשבות דמצוה), ור"ע הביא ראיה מהזאה של יום השביעי בערב פסח שאינה דוחה שבת אע"פ שהיא שבות, שכיון שכל ההיתר הוא מדכתיב 'במועדו' כל דמלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת אינה בכלל זה ואינה דוחה שבת (וגם הזאה אינה דוחה אף שאי אפשר לעשותה מאתמול, הואיל ואינה מגוף הפסח, ואינה בכלל הכתוב 'במועדו'. רש"י).
***************