לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
מסכת בבא בתרא דף ב׳ – ו'
מסכת בבא בתרא
השותפים שרצו לעשות מחיצה . היזק ראיה בבית ובחצר
דף ב' – ע"א
משנה . שותפים שרצו לעשות מחיצה בחצר כל אחד נותן מחלקו חצי מקום לכותל וגם חצי האבנים, ולכן אם נפל הכותל לאחר שנים רבות אין אחד יכול לומר שכל הכותל נבנה בחלקי והאבנים שלי, גם אם הוא מוחזק וכגון שנפל הכותל בחלקו.
שותפים שבונים כותל בחצר בונים כמנהג המדינה,ואין חבירו יכול לומר שרוצה כותל מסוג אחר של אבנים.
אם המנהג לבנות גויל שהעובי ו' טפחים כל אחד נותן ג' טפחים, גזית כל אחד נותן טפחיים ומחצה, כפיסין כל אחד נותן טפחיים, לבינין כל אחד נותן טפח ומחצה.
בגינה של ירקות מחייבים אותם לבנות כותל בין הגינות,אבל בקעה של שדה תבואה אין מחייבים אותו, ואם אחד מהם רוצה לבנות כותל כונס לתוך שלו ובונה, ועושה סימן הנקרא חזית מבחוץ להראות שהכותל והמקום שלו, לפיכך אם נפל הכותל לאחר הרבה שנים המקום ואבנים שלו, ואם שניהם עושים כותל בונים הכותל באמצע ועושים חזית מצדדי הכותל, לפיכך אם נפל הכותל לאחר הרבה שנים האבנים והמקום שייך לשניהם.
דף ב' – ע"ב
ללישנא קמא – מה ששנינו במשנה השותפים שרצו לעשות מחיצה בחצר בונים הכותל באמצע, פירוש של 'מחיצה' היינו שרצו לעשות כותל בין שניהם [וכמו שמצינו לעניין כלאים שכותל נקרא מחיצה], והחידוש שבונים באמצע הוא באופן שאחד ביקש מהשני לבנות מחיצה ונתרצה לו השני שאינו יכול לומר שלא הסכמתי אלא למנוע היזק ראיה ודי במחיצה דקה, אבל לא בניין בכותל עבה שמונע תשמיש בחצר, וקמ"ל שחייב לבנות כותל עבה, [ועיין דף ג'. לישנא בתרא].
ללישנא קמא היזק ראיה בין חצר השותפים אינו היזק, ולכן אין שותף יכול לכוף השני לעשות מחיצה ביניהם כדי שלא יראה עסקיו, כיון ששניהם משתמשים שם באופן קבוע אינם עושים שם דברים צנועים, ולכן אינו חייב אלא במחיצה של יתידות עצים נמוכים תקועים בארץ ויהא היכר שלא יעבור אחד לרשות חבירו.
היזק ראיה בגינה הוא היזק משום עין הרע, ולכן אסור לעמוד בשדה חבירו בשעה שהיא עומדת בקומותיה.
כותל חצר שבין שני שותפים שנפל יכול שותף אחד לחייב השני לחזור ולבנות עמו, שכבר הסכימו ראשונים בכותל, ולא חייב להגביה אלא עד ד' אמות אע"פ שכותל ראשון היה יותר גבוה מזה.
היזק ראיה מבני רשות הרבים הוא היזק, ולכן כופים כל אחד מבני החצר לתת חלקו בבניין בית שער ודלת לחצר שלא יהיו בני רשות הרבים מסתכלים שם.
אין שותף יכול לכוף חבירו לחלוק החצר עד שיהא בה ד' אמות לזה וד' אמות לזה.
היזק ראיה בבית הוא היזק שהרי אדם עושה בביתו דברים צנועים, ולכן הבונה כותל כנגד חלון חבירו צריך להרחיק ראש הכותל מהחלון ד' אמות, גם אם הכותל גבוה מהחלון או שנמוך ממנו כדי שלא יסמוך לכותל ויסתכל בחלון, וכן לא יבנה כותל כנגד חלון כדי שלא יאפיל אורו.
היזק ראיה מגג הסמוך וגבוה מחצר חבירו הוא היזק כיון שהשתמשות החצר הוא בקביעות והשתמשות הגג אינו בקביעות ואין בעל החצר יכול לדעת מתי בעל הגג עולה לגג ולהימנע אז מעשית דברים צנועים, ולכן חייב בעל הגג לעשות מעקה גבוה ד' אמות.
**************
שיעור הכותל באורך ורוחב . הלכות בניין בית הכנסת .
דף ג' – ע"א
ללישנא בתרא – היזק ראיה בין שותפים בחצר הוא היזק, וזה מה ששנינו 'השותפים שרצו לעשות מחיצה בחצר' – והיינו שרצו לחלוק חצר ביניהם – 'בונים את הכותל באמצע', שכיון שחילקו החצר חייבים לעשות כותל ביניהם משום היזק ראיה, [ואילו ללישנא קמא שהפירוש 'שרצו לעשות מחיצה' היינו שרצו לעשות כותל, קשה למה שנינו במשנה בונים את 'הכותל' היה צריך לומר בונים אותו].
מה ששנינו במשנה שאין חיוב לבנות כותל אלא אם שניהם רצו לחלוק החצר -היינו רק כשאין בחצר ח' אמות שאז אין בה כדי חלוקה – ד' אמות לכל אחד, אבל אם יש בה כדי חלוקה יכול אחד מהם לכוף השני לחלוק, ואז חייבים גם לעשות כותל משום היזק ראיה.
שותפים שרצו והתנו ביניהם לחלוק יכולים לחזור בהם, ואפילו אם עשו ביניהם קנין סודר, שכל קנין שאין מקנה או משעבד בו שום דבר לחבירו הוא קנין דברים שאינו קונה, אבל אם ביררו ביניהם החלקים ועשו קנין על זה, או שהלך כל אחד מהם בחלק שבירר לעצמו ועשה קנין חזקה – אינם יכולים לחזור בהם.
קיבלו חז"ל, גויל – אבנים שאינם משופים, גזית – אבנים משופים, כפיסין – שני אריחים שכל אחד רחב טפח ומחצה וביניהם טפח מלא טיט, לבינין – לבינים ברוחב ג' טפחים.
המקבל עליו לבנות כותל לחבירו מאבנים וטיט באמצע – י"א שאם הטיט הוא חול וסיד יהיה האמצע טפח, ואם הוא מאבנים דקות וטיט צריך יותר מטפח, וי"א שאם נעשה מאבנים דקות וטיט צריך טפח, ואם נעשה מחול וסיד די בפחות מטפח.
כל כותל בגובה ד' אמות צריך רוחב לכל הפחות ה' טפחים [כמבואר משיעור עובי הכותל במשנה], אך אם מגביה יותר אין צריך לתת לכל ד' אמות עוד ה' טפחים רוחב כדי שיעמוד, שהרי מצינו בבית ראשון שכותל אמה טרקסין שהפסיק בין היכל לקודש הקדשים היה בגובה ל' אמה ולא היה רוחב אלא ו' טפחים, ומחמת הטפח שהיה יותר ברוחב היה אפשר להגביה הרבה.
דף ג' – ע"ב
בבית שני לא היה אפשרות לעשות כותל אמה טרקסין להבדיל בין ההיכל לקודש הקדשים כבית ראשון – מפני הגובה, אף על פי שכותל שהעובי ששה טפחים יכול לעמוד אפילו כשהוא גבוה יותר ד' אמות, מ"מ הוא רק עד גובה של ל' אמה, ובית שני היה יותר גבוה.
נאמר 'גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון' – שהיה בית שני גדול מבית ראשון בגובה הבניין כנ"ל, וגם היה גדול בשנים – שבית ראשון עמד ת"י שנה ובית שני ת"כ שנה.
כותל שהרוחב ו' טפחים שיכול לעמוד עד גובה ל' אמה – היינו רק כשיש עליו תקרה ומעזיבה שמעמידו.
לא עשו בבית שני במקום כותל של אמה טרקסין מקצת כותל העשוי מבניין והשאר פרוכת – שאין עושים מחיצה אלא בכולה בנין – כמו בית ראשון, או בכולה פרוכת – כמו משכן.
איבעיא אם שיעורי עובי הכותל הנאמר במשנה כולל גם עובי טיח שיש בכותל, או שהוא רק עובי אבנים בלי טיח, לרב נחמן בר יצחק כיון שכוונת המשנה ללמד כמה טפחים צריך השותף ליתן מחלקו, מסתבר שהשיעור כולל טיח, ודחו: כיון שאין בטיח טפח לכן לא מנו שיעורו, ונפשט הם בלי הסיד שהרי הלבינה בעצמה ג' טפחים.
לא יסתרו בית הכנסת עד שיבנו בית כנסת אחר, והטעם: י"א שמא יהא מקרה ויפשעו ויתרשלו ולא יבנו, וי"א שעכשיו אין להם מקום להתפלל, ונפק"מ אם יש להם מקום להתפלל עכשיו.
מרימר ומר זוטרא סתרו ובנו בית הכנסת של הקיץ בחורף,ובית הכנסת של החורף בקיץ.
גם אם גבו מעות לבניין החדש, ומסודר הלבינים וקורות הגג מתוקן ומוכן לכך – לא יסתרו בית הכנסת הישן, שמא יצטרכו מעות לפדיון שבוים וישתמשו בהם.
אם יש בבית הכנסת הישן בקעים ויכול ליפול – מותר לסותרו גם אם עדיין לא בנו החדש, ורב אשי לאחר שסתר בית הכנסת שמצא בה ביקוע הכניס שם מיטתו כדי שלא יתייאש מבנינו, ולא הוציאה עד שגמרו כל הבניין ותיקנו בו מרזב.
בבא בן בוטא נתן עצה להורדוס לסתור בית המקדש ולחזור ולבנות – או משום שמצא בו ביקוע, או משום שאין לחשוש שמלכות תחזור בה מלבנות.
הורדוס היה עבד לבית חשמונאי, נתן עיניו בתינוקת אחת מבית אדוניו, וכששמע בת קול שכל עבד שימרוד עכשיו יצליח הרג כל אדוניו ושייר התינוקת, עלתה לגג והרימה קולה שכל האומר 'מבית חשמונאי אני' עבד הוא, שהרי לא נשארה אלא תינוקת אחת ונפלה מגג לארץ ומתה, הטמינה הורדוס ז' שנים בדבש, י"א או כדי לקרר יצרו או כדי שיאמרו הבריות שנשאה.
***************
הורדוס . ביאור המחלוקות בין ת"ק לרבי יוסי .
דף ד' – ע"א
הורדוס הרג כל החכמים – מפני שהם פסלוהו מלהיות מלך, מפסוק 'מקרב אחיך תשים עליך מלך' – ולא עבד.
הורדוס לא הרג את בבא בן בוטא – כדי שיוכל להתייעץ עמו, ועשה לו עטרה מסביב עיניו מעור האנקה ששערו קשה כמחטים וניקר עיניו, ורצה הורדוס לנסות ובא אליו ואמר לו שיקלל את הורדוס ולא ידע שהוא הוא ולא רצה מפני שפחד ממנו, ואף אם אינו כאן – 'עוף השמים יוליך הקול', אמר הורדוס: אילו ידעתי שהחכמים זהירים כל כך לא הייתי הורגם.
הורדוס שאל את בבא בן בוטא תיקון למעשיו, אמר לו שכיון שכיבה אורו של עולם והוא התורה, ילך ויעסוק באורו של עולם והוא בית המקדש, וי"א שאמר לו שמשום שסימא עינו של עולם והם החכמים ילך ויתעסק בעינו של עולם, השיבו הורדוס שמפחד ממלכות רומי, אמר לו שישלח שליח לבקש מהם רשות וילך שנה ויתעכב שנה ויחזור שנהולבינתיים יסתור בית המקדש ויחזור ויבנה וכך עשה,שלחה לו המלכות: אם לא סתרת אל תסתור, אם סתרת אל תבנה, אם סתרת ובנית – עבדים רעים לאחר שעושים מבקשים רשות, אם נתגאית בכלי מלחמה,ידענו בך שאינך לא מלך ולא בן מלך, אלא עבד שנעשה בן חורין מאליו.
מי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בניין נאה מימיו, שהיה בנוי משיש ירוק ולבן, וי"א גם משיש כחול,שורת אבנים אחת נכנסת ואחת יוצאת, כדי לקבל הסיד, ואמרו החכמים שלא לצפות בזהב, שכך יראה כגלי ים.
דניאל נתן עצה לנבוכדנצר לפדות עונות בצדקה, ומשום כך נענש שהורידוהו מגדולה או ששמו אותו בגוב אריות,בבא בן בוטא נתן עצה להורדוס לתקן עוונו, שאינו דומה לנבוכדנצר – מפני שהיה עבד וחייב במצוות,או ששאני בית המקדש שאי אפשר לבנות בלי המלכות.
'ותקרא אסתר להתך' – זה דניאל, י"א על שם שחתכוהו מגדולתו, וי"א על שם שכל דברי מלכות נחתכים על פיו.
מה ששנינו במשנה בחיוב בניית הכותל 'הכל כמנהג המדינה' [אע"פ שכבר פירטה המשנה מנהג כל מקום] הוא שגם אם המנהג הוא לבנות רק בלולבי דקלים וענפי עץ ערמונים אין השותף יכול לעכב לבנות כך.
מה ששנינו במשנה 'לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם', הגם שבלאו הכי צריך לחלק בין שניהם כיון שהם מונח ברשות שניהם – קמ"ל שאפילו בנפלו כולם לרשות אחד מהם, או שהכניס אחד מהם לרשותו, וטוען שהוא בנה אותם לבדו והם שלו, יכול שותף שני להוציא ממנו חצי בלי ראיה, שכיון שידוע ששותפים הם, ממילא אין מוחזק באבנים ראיה שהם שלו, ששותפים אינם מקפידים זה על זה בנכסים המשותפים שיהא מונח אצל שני.
מה ששנינו במשנה: 'וכן בגינה מקום שנהגו לגדור מחייבים אותו אבל בבקעה מקום שנהגו שלא לגדור אין מחייבים אותו' – היינו שסתם גינה חייב מפני שהיזק ראייתה קשה, אבל בבקעה שאין היזק קשה אינו חייב אלא במקום שנוהגים כן. [לאביי: 'מקום שנהגו לגדור מחייבים אותו' נאמר על בקעה, שאם נוהגים לגדור חייב, לרבא: נאמר על גינה, שסתם גינה כמקום שנהגו לגדור.[
דף ד' – ע"ב
בקעה ומקום שלא נהגו לגדור ואחד מהשותפים בנה כותל לבד – כונס לתוך שלו ועושה חזית, ללשון א' לרב הונא: – היינו שכופה ראשי הכותל לצד חצר חבירו, ללשון ב' לרב הונא: – כופה לצד חצירו, לרבי יוחנן: – טח בטיט בראש הכותל מבחוץ.
כותל שנעשה מהוצא – לאביי: אין לו תקנת חזית, ואם עשאה אחד מהם יביא עדים ויחתמו לו שהוא עשה, לרב נחמן ורבינא: גם בו יש תקנת חזית, שמסבב ראשי הנצרים לצד חבירו, וטח בטיט.
מה ששנינו במשנה 'אם עשו מדעת שניהם בונים את הכותל באמצע ועושים חזית מכאן ומכאן' – לרב אשי: תקנה היא לרמאי – שאם אחד מהם עשה חזית יעשה גם שני, לרבינא: קמ"ל שיש תקנת חזית בכותל שנעשה מהוצא ושלא כאביי.
משנה . הקונה ג' שדות סביב שדה חבירו וגידרם, ונמצאה שדה אמצעית מוקפת מג' רוחות – פטור האמצעי מלהשתתף שאינו מועיל לו כלום, שכולם יכולים להיכנס מצד רביעי.
לתנא קמא משמע שדווקא כשהקיפו מג' רוחות פטור אמצעי, אבל אם גידר גם צד רביעי מחייביםאותו,הגם שאין חיוב כותל בבקעה – הוא רק כותל של ד' אמות שמונע היזק ראיה, אבל צריך כותל עשרה טפחים שמונע בהמות להיכנס שם.
רבי יוסי חולק על תנא קמא, וסובר שאם עמד ניקף וגידר רביעית מגלגלים עליו לשלם הכל,שהרי גילה דעתו שרוצה בגדר.
ביאור מחלוקת תנא קמא ורבי יוסי:
לרב הונא: לתנא קמא: – אם הקיף מד' הרוחות, וכל שכן אם עמד ניקף וגידר רביעית – משלם הכל לפי דמי קנים, שיכול לטעון שדי לו בכך. לרבי יוסי: – בין גידר המקיף ובין הניקף, משלם לו חצי מכל ההוצאות.
לחייא בר רב שסובר שלרבי יוסי אינו חייב אלא דמי קנים:
א. בין שגידר מקיף או ניקף, לת"ק: אינו חייב אלא דבר מועט שצריך ליתן לשומר בכל שנה כשהשדה בקומותיה, ולרבי יוסי: משלם דמי קנים.
ב. לת"ק: אם גידר מקיף, חייב רק על כותל רביעי, ופטור לראשונים [כיון שעמדו ימים רבים ונפטר מהם בבי"ד], ואם גידר ניקף רביעית פטור מכלום, ולרבי יוסי: בשני אופנים חייב על כל הכתלים.
ג. לת"ק: אם הניקף גידר רביעית מגלגלים עליו את הכל, אבל אם גידר מקיף חייב רק על רביעית, ולרבי יוסי: בשני האופנים מגלגלים עליו את הכל.
ד. לת"ק: בין גידר מקיף בין גידר ניקף משלם, ולרבי יוסי: אם גידר הניקף משלם – שגילה דעתו שרוצה בגדר, אבל אם גידר המקיף – אינו נותן כלום.
******************
ועשיית הישר והטוב . כותל שנפל . פריעת חוב תוך הזמן .
דף ה' – ע"א
לרבינא היו ד' שדות סביב השדה של רוניא וגידרם, ותבע מרוניא שיתן לו חצי מהוצאות, שהרי הלכה כרב הונא אליבא דרבי יוסי, שאם הקיף הרביעית מגלגלים עליו הכל לפי מה שגדר. וסירב רוניא. אמר רבינא: תן לי לכל הפחות דמי קנים בזול, וסירב. אמר לו: תן לי לכל הפחות דבר מועט שהיית צריך ליתן לשומר, וסירב. אמר רבא לרוניא: טוב לך ליתן לו כשכר שומר כמו שנתרצה רבינא, שאם לו תתן לו, אחייב אותך ליתן כפי מה שגדר, שכן הלכה.
רוניא קנה שדה במיצר שדה של רבינא, ורבינא רצה לסלק משום דין בר מצרא, שנאמר 'ועשית הישר והטוב'. אמר רב ספרא בן רב ייבא לרבינא, שיעשה הוא הישר והטוב ולא יסלק, משום שהוא עני וצריך שדה לפרנסת ביתו. ויש מפרשים: משום שהיתה לרוניא עוד שדה בין השדות של רבינא, ומרוויח בזה שהשדות סמוך זה לזה.
משנה . כותל חצר שנפל – יכול השותף לחייב את השני לבנות עמו עד גובה ד' אמות, וזה השיעור למנוע היזק ראיה.
אם השותף תובע מהשני חצי מההוצאות לאחר שבנה – נאמן השותף לומר שפרע, עד שיביא התובע עדים שתבע ולא נתן לו. שחזקה שנתן כיון שחובה עליו לסייע לו, ודין זה גלוי לכולם, ולא היה בונה משלו עד שצועק עליו בבית דין.
בנה בגובה יותר מד' אמות – לא מחייבים השותף להשתתף עמו בחלק הגבוה יותר מד' אמות. אך אם בנה השני כותל אחר כנגד, כדי ליתן עליהם תקרה, אע"פ שעדיין לא נתן התקרה מגלגלים עליו להשתתף בכל הוצאות הכותל שבנה חבירו, שגילה דעתו שנוח לו בגובה זה. ואינו נאמן לומר שכבר פרע, כיון שאין דין זה ידוע, ועד שיחייבו אותו בית דין לא יתן.
דף ה' – ע"ב
לווה שטוען שפרע חוב בתוך הזמן – לריש לקיש: אינו נאמן, שאין הדרך לפרוע בתוך הזמן והלוואי שיפרע בזמן, וכן פסק מר בר רב אשי. לאביי ורבא: נאמן, שלפעמים מזדמן לו מעות בתוך הזמן ופורע, כדי שלא יטרידנו המלוה כשיגיע הזמן, וכן פסקו רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע.
מה ששנינו 'עד ארבע אמות בחזקת שנתן' היינו גם אם טוען שנתן קודם שהשלימו הכותל, ואףלריש לקיש – כיון שזמן פירעון הוא אחר כל נדבך ונדבך.
מה ששנינו 'אם סמך לו כותל אחר בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיה שנתן', הוא גם בטוען שנתןלאחר גמר בניית הכותל – שאין דין זה גלוי לכל שחייב, ואינו משלם עד שיחייבוהו בית דין.
להלכה אין אדם נאמן שפרע בתוך הזמן, ואם מת הלווה בתוך הזמן מוציאים החוב מיורשים, ואין המלוה צריך להישבע שלא פרע לו הלווה, אף שתמיד מי שבא להיפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה, כאן שונה שחזקה אין אדם פורע בתוך זמנו.
***************
דיני מחיצה וחזקה
דף ו' – ע"א
איבעיא: תבע לאחר זמן, ואמר 'פרעתיך בתוך זמני' – אם נאמן במיגו שאם היה משקר היה אומר 'פרעתיך בזמני', או שאינו נאמן במיגו נגד חזקה שאין אדם פורע בתוך הזמן.
מה ששנינו ברישא במשנה 'עד גובה ארבע אמות בחזקת שנתן', שעל כרחך מדובר שאומר שפרע לו קודם שגמר לבנות הכותל, שאם אמר שפרע לאחר שגמר לבנות אין שום חידוש, אין להוכיח מזה שנאמן לומר לאחר זמן שפרע תוך הזמן – שזמן התשלום על כותל היא לא בגמר כל הבניה, אלא בכל שורה זמנה מיד בגמר השורה.
מה ששנינו בסיפא במשנה שאם סמך לו כותל אחר אינו נאמן שפרע הגובה שהם יותר מד' אמות, אין הטעם משום שאומר לאחר הזמן שפרע בתוך הזמן, אלא גם אם אומר שפרע לאחר הזמן אינו נאמן, שאין דין זה גלוי לכל שחייב, ובוודאי לא פרע מעצמו.
לווה שהודה שחייב למלווה, ולאחר זמן תבעו המלווה ואמר הלווה 'פרעתי' – נאמן. ואם אמר 'לא היו דברים מעולם' חייב, שהרי זה כאילו הודה שלא פרע [וכבר הודה שלוה], שכל מי שאינו לווה אינו פורע.
מה ששנינו 'שאם הגביה אחד מהשותפים הכותל למעלה מד' אמות, וסמך לו השני כותל אחר אע"פ שלא נתן עליו את התקרה מגלגלים עליו את הכל'
לרב הונא: אפילו סמך רק כנגד חצי הכותל באורך או בגובה, חייב בכל הכותל, שכיון שהתחיל סופו לגמור וליתן תקרה, וגילה דעתו שנוח לו בהגבהה. אמנם אם עשה בניין מועט משוך בקרן זווית של ביתו כנגד כותל הראשון –אינו משלם כנגד הכל, שאין בניין כזה עשוי להמשיך.
לרב נחמן: בכל אופן חייב רק כמה שסמך כנגד. אמנם אם הכין בכותל מקום שאפשר לסמוך עליו הנחת ראשי קורות עליה על הכל או שהניח עץ ארוך ועב להניח עליו ראש קורות – בסופו להגביה עוד כגובה ראשון, ונותן חלק בכל הגובה.
הגביה אחד מהשותפים הכותל, ועשה בו חלונות לצד השותף להנחת ראש הקורות – אינה חזקה שהשני השתתף עמו בבניית הכותל, שיכול לטעון שעשה זאת כדי שלא יתקלקל הכותל לאחר זמן אם השני ירצה לסמוך לו כותל אחר וישלם על כך, ואפילו הניח בצידי החורים נסרים עבים להגן על ראש הקורות.
החזיק להניח קורות כבדים על כותל חבירו, על ידי שהניחם בפניו שעה אחת ושתק, וטוען שמכרלואו שנתן לו במתנה השתמשות זו – החזיק גם להניח ראשי קורות דקים.
החזיק להניח קורות דקים על כותל חבירו, ללשון א' לרב נחמן: לא החזיק להניח עליו קורות כבדות תחת אלו, ללשון ב' לרב נחמן: החזיק, וכן סובר רב יוסף.
היה לו חזקה בחצר חבירו שיטפטף מגגו מי גשמים לתוכו על פני כל אורך גגו בלי מרזב – החזיק גם לעשות מרזב שיקלחו כל מי הגג במקום אחד, שהרי זה עדיף לבעל החצר. החזיק שיקלח מרזב במקום אחד – ללשון א' לרב נחמן לא החזיק שיטפטפו על פני כולו, ללשון ב' לרב נחמן החזיק, אבל לא החזיק לעשות שם גג של צריף שמכסים אותו בענפי ערבה, שמתוך שהטיפות סמוכות מאד זה לזה, אין בעל החצר יכול להשתמש תחתיהם, ולרב יוסף החזיק גם לזה.
דף ו' – ע"ב
השוכר חדר בבית גדול משתמש בחור ובזיזי כותל שבחוץ גם שלא כנגד ביתו עד ד' אמות. השוכר עלייה משתמש בראש הכותל במקום שנהגו כן. אבל בכותל שבגינה – לרבה בר אבוה: לא יתלה עליהם, כיון שאין עשוי להיכנס לתוכו, ולרב נחמן: מותר. וברחבה שאחורי הבתים – לרב נחמן: אין מושכרת לו להשתמש שם, ולרבא: מושכרת.
הסומך קורה על כותל חבירו ולא מיחה בו – עד שלושים יום אינה חזקה לטעון פייסתיך במעות להחזיק שם הקורה לעולם, שעד שלושים יום אין בעל הכותל מקפיד, ושמא לא סמך אלא לצל לימים מועטים. ובסוכה של מצוה – אם השאיר שיהא מונח גם לאחר החג ולא מיחה בו מיד הוא חזקה. וכן אם חיברה בטיט הוא חזקה מייד גם בתוך החג.
שני בתים זה כנגד זה ורשות באמצע – זה עושה מעקה קצת יותר מחצי גג מצד אחד, וכן יעשה השני מצד השני של הגג, ופשוט הוא אם יש רשות היחיד ביניהם, אלא אפילו היא רשות הרבים יכול אחד לכוף חבירו, משום שבני רשות הרבים אינם רואים אותו כשהוא משתמש על הגג רק כשהוא עומד שם ביום, והוא יכול לראות גם בלילה וגם כשהוא יושב. ואפילו כשאחד מהם בנה חציו לפני שתבע חבירו לבנות חצי שלו, אין השני יכול לטעון תעשה כל הכותל בשלך ואשלם לך חלקי, משום שמכביד על כותל הבית ומקלקל.
גג שסמוך לחצר – בעל הגג חייב לעשות מעקה ד' אמות משום היזק ראיה, שבגג אין התשמיש קבוע ובחצר התשמיש קבוע, ואין בעל החצר יכול להיזהר מבעל הגג.
שני גגות שסמוכים זה לזה – לשמואל: אינם צריכים מחיצה משום היזק ראיה, כיון שאין עושים שם תשמיש צנוע, לרב נחמן: חייבים במחיצה של י' טפחים כדי שאם יכנס לפנים מן המחיצה יהא נתפס כגנב.
חצר למעלה מגג חבירו – אינו חייב במחיצה משום היזק ראיה, שגג אין תשמיש קבוע ויכול להיזהר מבעל החצר.
שתי חצירות זו למעלה מזו – לרב הונא: תחתון בונה כותל מלמטה עד חצירו של עליון, ומשם ואילך מסייע לו העליון. לרב חסדא: העליון מסייע התחתון מלמטה, וכן תניא בברייתא.
***************