לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
מסכת בבא בתרא דף ז׳
אחים שחלקו . כופים על בני החצר ועיר .
דף ז' – ע"א
בית ועליה על גביו שנטבע כותל הבית בארץ עד שירדה העלייה תוך אויר הבית ואין בעל הבית התחתון יכול להיכנס לבית אלא בכפיפה, אם יש לבעל הבית התחתון י' טפחים אין בעל התחתון יכול לחייב העליון לסתור כל הבית כדי שיחזיר ויבנה משום שהעליון יכול לומר שעלייה שלי לא נפלה, אבל ירדו קורות של העליון תוך י' טפחים יכול לחייבו בכך.
אם לא ירדו קורות העליה תוך י' של תחתון ורוצה בעל הבית התחתון לשכור דירה לעליון כדי לסתור הבית ולבנות משלו, יכול העליון לעכב משום שאינו רוצה לטרוח לצאת משם ואפילו אין הבית אלא בית אוצר של עצים ותבן משום שטירחא היא לו להוציא העצים והתבן משם.
התנו כשחילקו הבית והעליה ביניהם שאם ירד העליה יכול העליון לסתור ולבנות, רבנן אמרו בשם רב נחמן: היינו כל שאין גובה רומו של התחתון כחצי ארכו ורחבו יכול לכופו, ורבה אמר בשם רב נחמן: היינו כל שאינו יכול להכניס בתוכו חבילות קנים ארוכים ומחזיר עצמו לכל הצדדים.
מי שיש לו חזקת ג' שנים לחלון לאור, אין השכן יכול לבנות כותל כנגד החלון, גם אם רוצה לעשות לו חלון אחר משום שמנענע הכותל מחמת המכה, ואפילו אם רוצה לסתור ראש הכותל עד מקום החלונות שעושה יכול לעכב עליו משום שאין טיט חדש נדבק בטיט ישן, וגם אם הוא רוצה לסתור כל הכותל ולבנות מעכב עליו משום שכותל חדש אינו נדבק בבית ישן, וגם אם הוא רוצה לשכור לו בית עד שיסתור כל בית ויבנה מחדש יכול לעכב משום שאינו רוצה לטרוח.
אחים שחילקו ירושה ואחד לקח טרקלין והשני לקח גינה, לרב נחמן: מותר לבעל גינה לבנות כותל כנגד חלון של בעל הטרקלין כיון שאין לו חזקת אורה ואינו יכול לטעון שסתם טרקלין יש לו אור משום שעדיין שמו טרקלין, לרב חמא: יכול בעל טרקלין לומר שחילקנו הירושה על דעת שאדור כאן כדרך שדר בה אבינו שהיה אור מאוויר גינה.
אחים שחילקו ירושה ואחד לקח שדה כרם והשני שדה תבואה, יש לבעל כרם זכות להיכנס עם שווריו ד' אמות בתוך שדה התבואה כדי לחרוש הכרם, משום שבשעה שחילקו שמאו החלקים באופן שיהא לבעל הכרם זכות זה [משא"כ כשחילקו הטרקלין והגינה לרב חמא אע"פ שמאו שווי הטרקלין כנגד שווי השדה אך לא שמאו טרקלין עם זכות האורה של הגינה].
אחים שחילקו שדות אביהם, לנהרדעי: אין להם זה על זה זכות דרך, חלונות, סולמות, אמת המים, לרבא: יכול לומר חילקנו על דעת להשתמש בהם כדרך ששימש אבינו.
דף ז' – ע"ב
יתומים שהוציאו שטר על לווה של אביהם, והלווה הוציא שובר שפרע לאביהם, לרב חמא: אין גובים מן הלווה ולא קורעים השטר, שמא כשיגדלו היתומים יביאו ראיה שהשובר שקר, הלכה: אע"פ שבעלמא הלכה כרב חמא י"א שכאן אין הלכה כמותו ולא מחזיקים בעדי שובר ששיקרו, וי"א שהלכה כמותו גם כאן שאם השובר אמת למה לא הוציאוהו בחיי אביהם.
משנה . כופים בן החצר לבנות דלת לשער החצר, ובית שער לשומר שירחיק בני רשות הרבים מלהציץ בחצר, אפילו אם אין החצר סמוך לרשות הרבים שהרי לפעמים יש דוחק ברשות הרבים ונכנסים לחצר, לרשב"ג: אין כופים לבנות בית שער אלא בחצר שסמוכה לרשות הרבים.
חסיד אחד שאליהו היה רגיל לדבר עימו וכשעשה בית שער שבפנים חצר לא דיבר עימו עוד, משום שדלת החצר נעול והבית שער שבפנים מפסיק קול העניים, אבל עושים בית שער בחוץ באופן שעני יכול להיכנס בתוכו עד שער חצר, וקולו נשמע מבפנים החצר.
כופים בן העיר לבנות, חומה ודלתיים ובריח אפילו בעיר שאינה סמוכה לספר, שלפעמים בא גייסות, לרשב"ג: רק בעיר הסמוכה לספר.
כשגובים בשביל חומת העיר גובים לפי רוב הממון שיש לכל אחד ולא לפי רוב נפשות, וגם גובים לפי קירוב הבתים שהקרובים יותר לחומה צריכים לחומת העיר יותר מרחוקים.
תלמידי חכמים בהוצאת חומה, רב יהודה נשיאה: הטיל עליהם הוצאת חומה, ואמר לו ריש לקיש: שאינם צריכים שמירה, משום שנאמר "אספרם מחול ירבון" שפירושו הוא שמעשיהם של צדיקים הוא יותר מחול, וא"כ מה חול הוא חומה ששומר מן הים, מעשיהם של צדיקים לא כל שכן.
"אני חומה ושדי כמגדלות", לרבי יוחנן: אני חומה – זו תורה ושדי כמגדלות – אלו תלמידי חכמים שאינם צריכים חומה, לריש לקיש: אני חומה – זו כנסת ישראל שגודרים עצמם מלהיטמע בין עובדי כוכבים, ושדי כמגדלות – אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות.
***************
דף ח׳
גבייה מיתומים ותלמידי חכמים . פדיון שבוים . גבאי צדקה
דף ח' – ע"א
תלמידי חכמים פטורים ממס שאינם צריכים שמירה, שנאמר 'אף חובב עמים כל קדושיו בידיך והם תכו לרגליך ישא מדברותיך' – אפילו בשעה שאתה מחבב עמים להשליטם על ישראל, שומר אתה על תלמידי חכמים שמכתתים רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה, לישא וליתן בדברותיו של מקום. וכן נאמר בנביאים ובכתובים.
לכריית מים חיים לשתייה – נוטלים גם מיתומים, ואם לא ימצאו מים מחזירים להם. וגם לוקחים מתלמידי חכמים, שאף הם צריכים למים. ודווקא במקום ששוכרים פועלים לחפור, אבל במקום שבני העיר עצמם יוצאים לחפור תלמידי חכמים אינם יוצאים.
רבי פתח אוצרות בשני בצורת, אמר: יכנסו בעלי מקרא בעלי משנה בעלי גמרא בעלי הלכה בעלי אגדה, ולא עמי הארץ, שסובר שבשבילם בא פורענות לעולם. יונתן בן עמרם תלמידו לא רצה ליהנות מכבוד תורה מימיו, ונדחק בין העם ולא הכירו רבי, וביקש מרבו רבי שיפרנסו כמו שחס הקב"ה על הכלב והעורב, והצטער רבי שחשב שפירנס עם הארץ, עד שבדק ומצא שהוא יונתן תלמידו, אמר רבי: יכנסו כולם.
הטילו על אנשי טבריה מס לעטרת המלך, לא הניח רבי שיקחו מהחכמים, וברחו חצי מאנשי העיר, מחל המלך חצי המס, ברחו חצי השני של אנשי העיר והטילו המס על כובס אחד שנשאר, וברח אותו כובס וביטלו חוב המס. אמר רבי: ראיתם שאין פורענות באה לעולם אלא בשביל עמי הארץ.
מה ששנינו במשנה 'כמה יהא בעיר ויהא כאנשי העיר י"ב חודש' – היינו רק לצורך שערי העיר, אבל לשאר דברים די שדר שם ל' יום.
גובים מיתומים לשמירת העיר ולכל דבר שיש להם הנאה מזה, רבה הטיל צדקה על יתומי בי בר מריון כדי שיהיו חשובים כאביהם, אבל בסתם אין פוסקים צדקה על יתומים אפילו לפדיון שבויים.
דף ח' – ע"ב
איפרא הורמיז אם שבור מלכא, שלחה ארנק מלא דינרים לרב יוסף בשביל מצוה רבה ונתן לפדיון שבוים, ממה שאמרו אין פוסקים צדקה על יתומים גם לפדיון שבוים מזה רואים שפדיון שבוים הוא מצוה רבה.
פדיון שבוים הוא מצוה רבה שנאמר בצרות החורבן 'והיה כי יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם כה אמר ה' אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי', חרב קשה ממות שמתנוול ומתלכלך בדם וכן נאמר 'יקר בעיני ה' המותה לחסידיו', רעב קשה מחרב שמצטער ונאמר 'טובים היו חללי חרב מחללי רעב', שבי קשה מכולם שהוא ביד העכו"ם לעשות בו כרצונו.
קופת צדקה המתחלק לעניי העיר מערב שבת לערב שבת נגבית בשנים כיון שממשכנים לעשיר בעל כרחו אפילו בערב שבת ולא עושים שררות על הציבור פחות משניים, ומתחלק בשלשה מפני שהוא כדיני ממונות לעיין כמה לתת לכל אחד.
תמחוי המתחלק בכל יום לעניי עולם נגבית ומתחלקת בשלשה, שהגביה והחלוקה בו זמנית.
רשאים בני העיר לעשות קופה תמחוי, ותמחוי קופה ולשנות למה שירצו, ולהתנות על המידות להגדיל או להקטין, ועל השערים שלא למכור חיטים ויין יותר מכך וכך, ועל שכר פועלים, ולקנוס את העובר על קיצת דבריהם אפילו אם הוא שלא כדברי תורה.
גיזבר יחיד נאמן להיות גיזבר, ולכן מאמינים גם לשני אחים לגזברים.
'והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע' זה דיין שדן דין אמת לאמתו וגבאי צדקה.
'ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד' אלו מלמדי תינוקות שמלמדים ומחנכים אותם בדרך טובה כרב שמואל בר שילת שלא ראה גינתו אלא לאחר י"ג שנה מפני שהיה רגיל ללמד לתלמידיו באמונה ולשבת עליהם תמיד, וגם כשהיה בגינתו דעתו עליהם.
'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו' אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה תמיד.
גבאי צדקה אינם רשאים מפני החשד לפרוש זה מזה שלא יאמרו זה הגובה יחידי דעתו לגנוב, אבל זה פורש לחנות לגבות מיושבי החנות וזה פורש לשער החנות לגבות מיושבי השער, ובלבד שיראו שניהם כאחד.
גבאי צדקה שמצא מעות בשוק, וכן אם היה נושה בחבירו מנה ופרע בשוק לא יתנו לכיסו שלא יאמרו מעות של צדקה הוא גונב אלא נותנם לתוך ארנקי של צדקה, ולכשיבוא לביתו יקח משם.
גבאי צדקה שאין להם עניים לחלק פורטים הפרוטות לדינר כסף שהפרוטות של נחושת מחליד, ואין פורטים לעצמם פן יחשדו שפורט בזול.
גבאי תמחוי שאין להם עניים לחלק מוכרים לאחרים ולא לעצמם.
מעות של צדקה אין מונים אותם שתיים שתיים שמא יאמרו שניים הוא נוטל, אלא אחת אחת.
גבאי צדקה יכול להתנות עם הציבור שעושה קופהאחת ומחלק מזה בין לעניי העיר ובין לעניי העולם, רב אשי אמר שהוא אינו צריך להתנות, לפי שכל מי שנותן לו צדקה נותן על דעת שרב אשי יחלקו כראות עיניו.
***************
דף ט׳
דף ט' – ע"א
טבחי העיר שהסכימו ביחד שכל אחד ישחוט ביום שלו וכל מי ששוחט ביום של חבירו יקרעו לעור של הבהמה ששחט, אם יש אדם חשוב באותו מקום אין תוקף לתנאי אלא אם התנו כן בפניו, ואם לא התנו כן בפניו ועבר אחד מהם וקרע העור חייב לשלם, ואם אין אדם חשוב באותו מקום יש תוקף לתנאי שרשאים בני העיר לקנוס העובר על דבריהם אע"פ שאינו חייב מדין תורה.
אין מחשבים עם גבאי צדקה וגזברי הקדש לומר היכן נתתם מעות שגביתם, שאין צריך לחושדם.
גם שיש לאדם גיזבר נאמן בתוך ביתו יצור וימנה הכסף שמוסר בידו.
בא עני ואמר פרנסוני או בא ערום ואמר כסוני, לרב הונא: בודקים אותו למזונות שלא יהיה רמאי ואין בודקים אותו לכסות, לרב יהודה: בודקים לכסות ולא למזונות, ותניא כוותיה.
אין פוחתים לעני העובר ממקום למקום מכיכר הלקוח בפונדיון כשלוקחים ד' סאה חיטים בסלע, אם הוא לן שם בלילה נותנים לו צרכי לינה והיינו מטה וכר, ואם נשאר שם שבת נותנים לו ג' סעודות, ואם חוזר על הפתחים אין נזקקים לו לתת לו מתנה מרובה מן הקופה, אלא מתנה מועטת.
לעולם אל ימנע עצמו מלתת שלישית השקל לצדקה בכל שנה.
שקולה צדקה כנגד כל המצות.
גדול המעשה את אחרים לצדקה יותר מן העושה שזוכה לפרוש לרעב לחמו, ואם לא זכה המלכות לוקחים ממנו מיסים.
בזמן שבית המקדש קיים אדם שוקל שקלו לצורכי קרבנות ומתכפר לו, ועכשיו שאין בית המקדש קיים אם עושה צדקה מוטב ואם לאו באים עכו"ם ונוטלים בזרוע ואעפ"כ נחשב להם לצדקה שנותנים אותו לעניים.
דף ט' – ע"ב
'וילבש צדקה כשריון', כמו שריון שכל קשקש וקשקש מצטרף לשריון גדול אף צדקה כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול, וכן 'וכבגד עדים כל צדקתינו' כבגד שכל נימא וחוט מצטרף לחשבון גדול כבגד להגן.
רבא קרא לרב ששת עולא משגש ארחתיה דאימיה [עולל שגרם לאמו מהומה ושגעון להטות מדרך שאר הנשים ולהתבזות] משום שרב אחדבוי בר אמי נהג לרב ששת בבדיחותא לפי שהיה רב ששת נכשל בתשובות אליו ונחלש דעת רב ששת ונעשה רב אחדבוי אילם ושכח תלמודו, וביקשה אמו של רב ששת שיתפלל עליו ולא רצה עד שאמרה שיסתכל על דדיה שינק מהם והתפלל והתרפא.
מצורע בז' ימי ספירה מטמא אדם, שנאמר כיבוס בגדים בימי ספירה ונאמר כיבוס בגדים בימי חלוטו, ובימי חלוטו מטמא אדם אף בימי ספירה כך.
גדול העושה צדקה בסתר שנאמר בה 'מתן בסתר יכפה אף ושחד בחיק חמה עזה' יותר ממשה רבינו שנאמר בו 'כי יגורתי מפני האף והחמה', לרבי אלעזר: מתן בסתר כופה אף וחימה, לר' יצחק: אף כופה, חימה אינו כופה.
כל דיין שנוטל שוחד מביא חמה עזה לעולם.
הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו בדברים מתברך בי"א ברכות.
'רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד', לרבי יצחק: שכל הרודף אחר צדקה הקב"ה ממציא לו מעות ועושה בהן צדקה, לרב נחמן בר יצחק: הקב"ה ממציא לו בני אדם המהוגנים לעשות להם צדקה כדי לקבל עליהם שכר.
'ויהיו מוכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם' אמר ירמיה לפני הקב"ה ריבונו של עולם אפילו בשעה שכופים את יצרם ומבקשים לעשות צדקה הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים כדי שלא יקבלו עליהם שכר.
***************