לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת בבא בתרא דף י׳ – י״ב

חשיבות נתינת צדקה .

דף י' – ע"א

'רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד' כל הרגיל לעשות צדקה יהא לו בנים בעלי חכמה [שנאמר בחכמה כי מוצאי מצא חיים] בעלי עושר [צדקה] בעלי אגדה [כבוד].

הקב"ה אוהב עניים שהרי ציווה לפרנסם, ואינו זנם ומפרנסם בעצמו כדי שניצול אנו מגיהנום על ידיהם.

טורנוסרופוס הרשע טען לרבי עקיבא שהנותנים צדקה ראוי שיתחייבו גיהנום, כמלך בשר ודם שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורים וציווה שלא להאכילו ולהשקותו וכי אין המלך כועס על מי שמאכילו ומשקהו ונאמר 'כי לי בני ישראל עבדים', וענה לו רבי עקיבא נאמר 'בנים אתם לה' אלוקיכם' ומלך שחבש בנו בבית האסורים אע"פ שציווה שלא להאכילו ולהשקותו המלך משגר דורון למי שמאכילו ומשקהו, וא"ל שבזמן שאינם עושים רצון המקום נקראים עבדים, וא"ל נאמר 'הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית', אימתי פרוס לרעב לחמך בזמן שעניים מרודים תביא בית היינו בזמן שמלכות רומי שולטים.

כשם שמזונות האדם קצוב לו מראש השנה כך ההפסד, זכה למזל טוב 'הלא פרוס לרעב לחמך' ונותנם לעניים, לא זכה 'ועניים מרודים תביא בית' והמלכות לוקחת ממנו מיסים.

רבן יוחנן בן זכאי ראה בחלום שיהא הפסד לקרוביו שבע מאות זוז באותו שנה והיה מחייבם כל השנה בדברים וגבה מהם צדקה שבע מאות זוז פחות שבע עשרה, בערב יום הכיפורים לקח הקיסר מהם שבע עשרה זוז, ואמר להם רבן יוחנן בן זכאי שלא יחשבו שמא יפסידו עוד, שזוזים אלו הוא מה שהשאיר בידם משבע מאות שהיו צריכים להפסיד, ולא גילה להם בשעה שלקח מהם צדקה כדי שיעשו המצוה לשמה.

רב פפא כמעט שנפל והיה לו חלישות הדעת מכך, שאם נפל היה מת בסקילה כמחללי שבת ועובדי כוכבים, ואמר לו חייא בר רב מדפתי ששמא בא עני לפניו ולא פירנסו וכל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודת כוכבים.

כל צדקה וחסד שישראל עושים בעולם הזה, עושה שלום גדול ומליץ יושר בין ישראל לאביהם שבשמים.

גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה.

עשרה דברים קשים נבראו בעולם הר קשה ברזל מחתכו, אש מרכך ברזל, מים מכבים אש, העבים נושאים מים, הרוח מפזרת עבים, הגוף סובל רוח, פחד שובר גוף, יין מפיג פחד, שינה מסירה יין, מיתה קשה משינה, וצדקה מצלת מן המיתה שנאמר 'וצדקה תציל ממות'.

מידת בשר ודם אדם מביא דורון גדול למלך ספק מקבל ואפילו מקבל ספק רואה פניו, מידת הקב"ה אדם נותן פרוטה לעני זוכה ומקבל פני השכינה משום שנאמר 'אני בצדק אחזה פניך'.

רבי אלעזר נתן פרוטה לעני ואח"כ התפלל משום אני בצדק וכו'.

'אשבעה בהקיץ תמונתך' אלו תלמידי חכמים שמנדדים שינה מעיניהם בעולם הזה ובשכר הקיצה הקב"ה משביע מזיו השכינה לעולם הבא.

'מלוה ה' חונן דל' החונן דלים כביכול נעשה מלווה להקב"ה ונאמר 'עבד לוה לאיש מלוה'.

דף י' – ע"ב

נאמר שני פעמים וצדקה תציל ממות, שמציל מדינה של גיהנום, ואם נותנה ואינו יודע למי ואין העני יודע ממי נוטל מצילו ממיתה משונה, כגון שנותנה לקופה של צדקה שממונה עליה נאמן כרבי חנניה בן תרדיון.

מה יעשה ויהיו לו בנים זכרים, לר"א: יפזר מעותיו לעניים, לרבי יהושע: ישמח אשתו לדבר מצוה.

אמר משה לפני הקב"ה ריבונו של עולם במה תרום קרן ישראל א"ל ב'כי תשא' – בכופר לצדקה.

שאלו את שלמה בן דוד עד היכן כח הצדקה א"ל הפסוק 'פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד', או שאמר הפסוק 'הוא מרומים ישכון מצדות סלעים משגבו (משום) שלחמו ניתן ומימיו נאמנים'.

שאלו את שלמה איזהו בן עולם הבא אמר להם 'כל שכנגד זקניו כבוד' שחולקים להם כבוד בעולם הזה מחמת חכמת זקנתם.

רב יוסף בריה דרב יהושע פרחה רוחו א"ל אביו מה ראית א"ל עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה א"ל עולם ברור ראית, ואמר שבני תורה כשם שהם חשובים למטה כך הם חשובים למעלה, ושמע שהיו אומרים אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, והרוגי מלכות אפילו כהרוגי לוד אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם.

'צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת' צדקה תרומם גוי – היינו ישראל אבל חסד לאומים – הוא חטא,

לרבי אליעזר: שאינם עושים אלא להתגדל,

לרבי יהושע: שאין עושים אלא כדי שתימשך מלכותם,

לרבן גמליאל: שאינם עושים אלא להתגאות בו וכל המתגאה נופל לגיהנום,

לרבי אליעזר המודעי: אין עושים אלא לחרף אותנו בו,

לרבי נחוניא בן הקנה: 'צדקה תרומם גוי וחסד' היינו לישראל 'ולאומים' חטאת,

לרבן יוחנן בן זכאי: 'צדקה תרומם גוי וחסד לאומים' שמכפר לעכו"ם כשם שחטאת מכפרת על ישראל, והודה רבן יוחנן בן זכאי לפירוש רבי נחוניא בן הקנה.

ישראל האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני ושאזכה לעולם הבא הרי זה צדיק גמור שדעתו לשמים ואינו מהרהר אחר מדת הדין גם אם לא יחיה, אבל עכו"ם הנותן על דעת כן חטא הוא שאינו נותן אלא על דעת כן ואם לא הוא מתחרט.

*************

צדקה . קנה בית דירה הרי הוא כאנשי העיר . חלוקת גינה שדה וחצר . דרך לעליה ואכסדרה .

דף י"א – ע"א

איפרא הורמיז שלחה ד' מאות דינרים לרבי אמי לתת לצדקה ונמנע מלקבל משום שמבואר בפסוק כשתכלה זכות צדקה שבידם אז ישברו, שלחה לרבא וקיבל משום שלום מלכות, והקפיד רבי אמי שלא ידע שרבא חילק לעניי עכו"ם, ואין בזה גניבת דעת שעכו"ם יודעים שאנחנו מפרנסים עניי עכו"ם.

בנימין הצדיק היה ממונה על קופה של צדקה, פעם אחת לא היה בקופה כלום ופירנס אשה ושבעה בניה משלו, כשחלה ונטה למות אמרו מלאכי השרת ריבונו של עולם אתה אמרת כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא וכו' מיד קרעו לו גזר דינו והוסיפו לו עשרים ושתיים שנה על שנותיו.

מונבז המלך בזבז אוצרותיו ואוצרות אבותיו בשני בצורת, אמרו לו אבותיך גנזו והוסיפו על של אבותם ואתה מבזבז, אמר להם אבותי גנזו למטה, במקום שהיד שולטת בו, דבר שאין עושה פירות, ממון, לאחרים, לעולם הזה. ואני למעלה, במקום שאין היד שולטת בו, ועושה פירות בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב, נפשות, לעצמי, לעולם הבא.

קנה בית דירה – לתנא במשנה: הרי הוא כאנשי העיר מיד להשתתף בבניית חומה דלתיים ובריח, לברייתא א': לדעת רשב"ג גם אם קנה קרקע כל שהוא, לברייתא ב': רק אם קנה קרקע הראויה לבית דירה.

משנה . שותף שרוצה לחלק את החצר אינו יכול לחייב את שכינו לחלק עד שיהא בה ארבע אמות לכל אחד לשאר תשמישים חוץ מארבע אמות לפני הפתחים בשביל פירוק המשא.

חלוקת שדה – לת"ק: עד שיהא תשעה קב לכל אחד, לרבי יהודה: תשעה חצאי קב. חלוקת גינה – לת"ק: עד שיהא חצי קב לכל אחד, לרבי עקיבא: בית רובע. חלוקת מיני פלטין שובך טלית מרחץ בית הבד ושדה שיש בו מעיין – עד שיהא בהם כדי שיכול לחלק ושמו עליו לזה ולזה, בזמן ששניהם רוצים אפילו פחות מכאן חולקים, ולא בכתבי קודש שבכרך אחד שגנאי הדבר.

חצר – לרב הונא: מחלקים לפי פתחיה ואם יש לאחד שני פתחים ולשני פתח אחד זה שיש לו ב' פתחים נוטל שני שליש בחצר, וזה שיש לו פתח אחד נוטל שליש, לרב חסדא: כל אחד נוטל ארבע אמות כנגד כל פתח והשאר חולקים ותניא כוותיה, ונוטל ארבע אמות כנגד רוחב הפתח.

דף י"א – ע"ב

חצר השותפים שהיה לאחד מהם חפירה בחצר שנותן בה גרעיני תמרים למאכל בהמה, ובאו לחלק את החצר אם לא היה לו פתח לחפירה רק הולך לשם דרך חצר נותנים לו ארבע אמות לכל צד של החפירה, אבל אם היה פתח ביתו סמוך לחפירה ודרך אותו פתח היה נותן ולוקח מהחפירה אין לו רק ארבע אמות לאותו פתח.

אכסדרה שיש לה פתח לחצר אם הוא מוקפת דפנות וחלונות כשחולקים החצר יש לו ארבע אמות, אבל אם היא מוקפת בדפנות נמוכות שאינם מגיעות לתקרה אין לה דין ארבע אמות, שהרי רק בפתח בית יש לו דין ארבע אמות משום שאי אפשר להכניס חמור בפנים ולפרק המשא, מה שאינו כן באכסדרה.

הדר בעליה ועולה לשם דרך חצר, יש לו ארבע אמות סמוך למדרגות שבחצר, ואם היה חמשה בתים שפתוחים למרפסת בעליה יש להם רק ארבע אמות בחצר לכולם ביחד.

לול תרנגולים בחצר אע"פ שיש פתח לול אין לו ארבע אמות בחצר משום שהתרנגולים מטפסים ועולים דרך ראש הכותל לתוך הלול.

בית שיש לו רק חצי גג וחצי בלי גג, אין לו ארבע אמות בחצר גם אם החצי שאין לו גג הוא בחלק הפנימי של הבית, משום שאפשר להכניס חמור לשם ולפרק המשא.

בית בין שתי מבואות והפתח למבוי אחד ורוצה לפתוח פתח לביתו במבוי השני, בני המבוי מעכבים עליו ואין לו רשות במבוי שלהם, ואם היה לו פתח שם וסתם ולא סילק מזוזות ומשקוף ומפתן הפתח אינם מעכבים עליו שגילה דעתו שסופו לפתוח לאחר זמן.

חיל המלך שמוטל על בני העיר לתת להם אכסניה בבתים מתחלק לפי מספר בני אדם שדרים בבית.

זבל שבחצר שבני החצר השליכו לחצר, מתחלק כדי לזבל בהם שדותיהם לפי פתחים, שהרי דרך הפתחים השליכו שם עד שנעשה אשפה.

חמש חצירות פתוחות למבוי – לרבי: כולם משתמשות בחיצונה שהרי לכולם יש דרך ומבוי לצאת דרך ראשו לרשות הרבים וכל שיש לו דרך יש לו גם תשמיש, אבל החיצונה אין לו תשמיש נגד הפנימית, לר"ש בן אלעזר: כולם משתמשות זו עם זו בכל המבוי וגם חיצון על הפנימי.

 **************

 

פתח סתום . מבוי עיר המפולש. חלוקת שדה בור וכרם . נבואה לתינוקות ושוטים . חלוקת ירושה לבכור ויבם . מחלוקות רבה ורב יוסף אם כופים על מידת סדום .

דף י"ב – ע"א

פתח סתום אם עדיין לא עקר מזוזות הדלת ומשקוף ומפתן לא סילק עצמו מן הדלת וסופו לפתוח לאחר זמן, ודינו כמו שיש שם דלת לעניין שאין בני המבוי יכולים לעכב עליו אם רוצה לפתוח, ושיש לו ארבע אמות כנגדו אם חולקים את החצר, ובית סתום ומת בתוכו אין דינו כקבר ואינו מטמא סביבו אלא כנגד הפתח, אם עקר מזוזות ומשקוף ומפתן הבית אין דינו כדלת ובני המבוי יכולים לעכב כשפותח, ואין לו ארבע אמות בחצר, ובית שיש בו מת דינו כקבר שמטמא (מדברי סופרים) ארבע אמות סביב כל הבית.

מבוי עיר שמפולש לעיר אחרת ובקשו בני העיר של המבוי לסותמם, יכולים בני העיר האחרת לעכב עליהם גם אם יש להם דרך אחרת שכבר הוחזקו לקצר הדרך דרך המבוי.

מבוי המפולש לרשות הרבים ובקשו בני המבוי להעמיד שם דלת בני רשות הרבים מעכבים עליהם, גם אם רוצים להעמיד בתוך הארבע אמות, משום כשיש דוחק ברשות הרבים נכנסים לתוך המבוי.

ארבע אמות במבוי דינו כרשות הרבים, לעניין ספק טומאה וספק טומאה ברשות הרבים ספיקו טהור.

חלוקת השדה, אינה אלא עד שיהא שיעור שדה לכל אחד לפי אותו מקום, במקומו של תנא קמא הוא תשעה קב לכל אחד, ובמקומו של רבי יהודה תשע חצאי קב, בבבל שיהא שיעור כדי חרישה של יום באופן שלא יהא קטן מדאי שאין בו כדי לשכור למלאכה לזריעה ביום שלם, והוא במקום שחורשים ביום אחד וחוזר וחורשים עוד יום וזורעים ביום אחד, או בארץ קשה ויש טירחה בזריעה כמו חרישה.

חלוקת הבור, אינה אלא כשיש בו כדי להשקות השדה כדי שכר פועל ליום אחד לכל אחד.

חלוקת הכרם, אינה עד שיהא בו שלשה קב לכל אחד, וכן מי שאומר חלק בכרם אני מוכר לך לסומכוס לא יפחות משלשה קב, ובבבל שלשה שורות שיש בכל שורה י"ב גפנים וזה השיעור שעודר ביום אחד.

משחרב בית המקדש אף על פי שניטלה נבואה מנביאים שאינם חכמים, לא ניטלה מהחכמים.

חכם עדיף מנביא שנאמר 'ונביא לבב חכמה', והוא שיש לו לב של חכם.

הוכחות שלא ניטלה נביאות מהחכמים, לאביי: שחכם אומר הלכה מדעתו ואותו הלכה אומרים גם בשם גברא רבה, לרבא: שמכווין לדעת רבי עקיבא שהיה חכם ממנו הרבה, לרב אשי: שמכווין להלכה למשה מסיני ואינה מקרה בעלמא שמוכיח כן מסברת הלב.

דף י"ב – ע"ב

משחרב בית המקדש ניטלה נבואה מהנביאים וניתנה לשוטים ותינוקות.

ניתנה נבואה לשוטים, שהרי מר ברב אשי היה עומד במחוזא בשוק ברשות הרבים ושמע שוטה שאומר שהעתיד להיות ראש מתיבתא במתא מחסיא חותם שמו 'טביומי', כיון שהיה חותם כן הלך שם, שלחו לו זוג רבנן ליטול ממנו עצה ורשות למנות רב אחא מדפתי לראש ישיבה, עיכבם אצלו עד ששלחו לו כמה זוגות דרבנן והיו עשרה והתחיל לדרוש לפניהם ונעשה ראש ישיבה.

הראש מתיבתא אינו מתחיל לדרוש בפחות מעשרה.

כשמינו מר בר רב אשי לראש ישיבה אמר רב אחא הואיל ונדחה השעה לא ימליכוניעוד שכל המריעים לו לא במהרה מטיבים לו והמיטיבים לו לא במהרה מריעים לו.

ניתנה נבואה לתינוקות, בתו של רב חסדא ישבה בחיקו, ורבא ורמי בר חמא היו יושבים לפניו ושאל אותה מאיזה מהם את רוצה ואמרה שניהם, אמר רבא אני השני.

קודם אכילה ושתיה יש לאדם שני לבבות ואינו מסכים לדעת שלימה, אחרי אכילה ושתיה אין לו אלא לב אחד.

הרגיל ביין אפילו ליבו אטום כבתולה יין פותחו.

בחלוקת ירושה לבכור נותנים לו חלקו שמגיע לו כשאר האחים וחלקו משום בכורה כאחד, והרי הם כחלק אחד.

יבם שלוקח גם חלק אחיו – לאביי: דינו כבכור שלוקח שני חלקים יחד שהכתוב קראו בכור, שנאמר'והיה הבכור' ודרשו חז"ל שהוא היבם שמצוה בגדול לייבם, לרבא: דינו כבכור לקחת שני חלקים ואין חלוקתו כבכור ליטול שני החלקים במיצר אחד.

קנה קרקע ליד שדה אביו – לרבה: כופים את האחים על מידת סדום שיתנו לו חלק ליד השדה וזה נהנה וזה לא חסר, לרב יוסף: יכולים האחים לומר שקרקע זו משובחת היא כגון שהיא בית הבעל שגדילה ממי גשמים ולפעמים מתברכת משאר השדות, 'הלכה' כרב יוסף.

שתי שדות ויש לכל אחת יאור להשקות ממנו, ויש לאחד האחים שדה אצל אחת מן השדות ורוצה השדה שהיא ליד שדהו לרבה: כופים על מידת סדום, לרב יוסף: לפעמים זה יבש וזה אינו יבש ויקח כל אחד חלקו מכל שדה, 'הלכה' כרב יוסף.

שתי שדות שהם ליד יאור אחת ויש לאחד האחים קרקע סמוך לאחת השדות, לרב יוסף: כופים על מידת סדום, לאביי: יכול השני לומר שרוצה לקבל חלק בין השדות של אחיו ועל ידי זה צריך הראשון להרבות בפועלים ונמצא השדה משתמר יפה, 'הלכה' כרב יוסף.

***************

 

גוד או איגוד . חצי עבד וחצי בן חורין . דיני תנ"ך .

דף י"ג – ע"א

שני אחים שירשו שדה שיש נהר במזרח ויאור להשקות השדה ממנו בצפון מחלקים את השדה לשמונה חלקים כדי שיהא לכל אחד חלק שוה בצד הנהר ובצד היאור ושלא יהא אחד יותר סמוך למים מחבירו.

ירושה שאין בה כדי חלוקה ואחד רוצה לחלק והשני לא, לרב יהודה: יש דין גוד או אגוד וזה שרוצה לחלוק אומר או קוץ לי דמים וקנה לך חלקי או אני אקוץ דמים ואתן לך בחלקך, לרב נחמן: אין דין גוד או אגוד ויכול השני יכול לומר לא שלך אקנה ולא שלי אמכור.

בכור ופשוט שהניח להם אביהם עבד או בהמה טמאה ואי אפשר לחלק, לרב נחמן שאין דין גוד או אגוד, עובד לפשוט יום אחד ולבכור שני ימים.

מי שחציו עבד וחציו בן חורין בתחילה אמרו בית הלל שעובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד, ואח"כ חזרו להורות כבית שמאי שכופים את רבו לשחרר וכותבים שטר על החצי שהעבד חייב לרבו, כיון שאינו יכול לישא שפחה או בת חורין ולא נברא העולם אלא לפריה ורביה.

לולי טעם פריה ורביה לא היו כופים את הרב לשחרר עבד שהוא חצי בן חורין גם לסובר שאומרים גוד או אגוד והעבד יכול לומר אגוד ואקח חלקי והרב אינו יכול לקנות העבד גם לא בתורת עבד עברי שהרי יוצא לאחר שש שנים.

שני אחים אחד עני ואחד עשיר והניח להם אביהם מרחץ ובית הבד אם עשה לשכר השכר לאמצע, אם עשה לעצמו אין העני יכול לומר לעשיר גוד וקנה חלקי במעות כיון שאינו אומר אגוד אני חלקך.

דף י"ג – ע"ב

תניא כרב יהודה שיש דין גוד או אגוד בדבר שיש בו שיעור חלוקה והיינו שאם תחלקנו עדיין יהא שם הראשון על כל החלק חולקים, ואם לאו מעלין אותו בדמים ושותף אחד אומר לחבירו גוד או אגוד.

אם אין בו שיעור חלוקה כגון חצר שאין בה ד' אמות לכל אחד, לת"ק: יכול אחד מהם לומר טול אתה שיעור ואני פחות ומחייבו לחלוק, לרשב"ג: השני יכול לומר איני רוצה לקבל מתנות שנאמר "שונא מתנות יחיה".

שותפים שיש להם שני דברים וצריכים להם כגון כרך אחד של תורה וכרך אחד של נביאים או שתי שפחות שאחת יודעת לאפות ולבשל ושניה יודעת לטוות ולארוג אין אחד יכול לחייב השני לחלוק, ולא חולקים אלא אם שניהם רוצים.

תנ"ך – לרבי מאיר: מדביק תורה נביאים וכתובים בכרך אחד וכן התיר רבי, לרבי יהודה: תורה בפני עצמו, נביאים בפני עצמו וכתובים בפני עצמו, לחכמים: כל אחד משמונה הנביאים בפני עצמו.

ריווח בין כל חומש ונביא ד' שיטין, ובנביא בתרי עשר ג' שיטין, נזדמן לו סיום בסוף הדף מתחיל ספר אחר בראש הדף ואינו צריך להשאיר ריווח ביניהם.

***************