לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת בבא בתרא דף י״ד

דיני סת"ם . מידות הלוחות והארון . סדר נביאים וכתובים .

דף י"ד – ע"א

תנ"ך בגליל אחד על פי שעדיף יותר שלא לדבק ביחד אם רוצה יכול לדבק.

מניח קלף חלק בתחילה ובסוף, בתחילת הספר כדי לגלול על העץ שהספר נגלל עליו, ובסוף מניח כדי להקיף כל הקיפו, ויסיים כל ספר מלמטה ויתחיל למעלה שאם יחתוך לא יהיה גנאי בראש הכרך.

כל הספרים נגללים מתחילתם לסופם וספר תורה נגלל לאמצע ועושה לו שני עמודי עץ בתחילתו ובסופו.

צריך לצמצם כתב הספר תורה לפי עובי הקלף כדי שיהא מידת ארכו והקיפו שווה, ובגויל שהוא עב צריך שיהא ארכו ששה טפחים כדי שיהא שוה להקיף בכתב בינוני.

רב הונא כתב שבעים ספרי תורה ולא הזדמן לו אלא אחד שיהא ארכו כהקיפו, רב אחא בר יעקב כתב ספר תורה אחד על קלף עגל והזדמן לו שהיה ארכו כהקיפו ושלט בו עין הרע.

אמרו לרב המנונא דרבי אמי כתב ארבע מאות ספרי תורה אמר שאולי כתב ד' מאות פעמים הפסוק 'תורה צוה' אבל ארבע מאות ספרי תורה אין פנאי לאדם אחד לכתוב.

רבא אמר לר' זירא שר' ינאי נטע ארבע מאות כרמים אמר אולי ד' מאות אילנות בשתי גפנים כנגד שתיים ואחת יוצא זנב שנקרא כרם לחזור עליו מעורכי המלחמה.

ארון שעשה משה היה שתי אמות וחצי אורך, ואמה וחצי רוחב, ואמה וחצי קומתו, לר' מאיר: כל אמה היה של ו' טפחים (סך הכל 15 טפחים אורך, 9 טפחים לרוחב) לרבי יהודה: כל אמה של ה' טפחים, (12.5 לאורך 7.5 לרוחב).

הלוחות – אורך ו' טפחים ורוחב ו' טפחים ועובי ג' טפחים והיו מונחים לאורך הארון. והיו מונחים בתוך הארון לאורך זה אצל זה בי"ב טפחים, לר' מאיר: נשתייר ג' טפחים לאורך, טפח לעובי שני הכתלים ושני טפחים לספר תורה שכתבו משה , והיה אורך הספר תורה מונח משך ו' טפחים לרוחב הארון ונשתייר טפח לעובי שני הכתלים, ושני טפחים שלא יהא הספר תורה נכנס ויוצא כשהוא דחוק, לר' יהודה: נשתייר לאורך חצי טפח לעובי הכתלים, ונשתייר לרוחב טפח ומחצה, אצבע לכל כותל וטפח לשני עמודי כסף שהיו שוכבים לאורך והלוחות ביניהם, וליד הארון היה הארגז ששיגרו פלשתים דורן לאלוקי ישראל ועליו היה ספר תורה מונח.

דף י"ד – ע"ב

כל שיש בהקיפו ג' טפחים יש בו רוחב טפח, וספר תורה שהקיפו ו' טפחים הרוחב הוא יותר משתי טפחים כיון שנגלל לאמצע יש בו ריווח בין עמודי העץ של הספר תורה, אבל ספר שכתב משה שהיה מונח בארון לא היה בו אלא עמוד אחד ונגלל מתחילתו לסופו והיה נכנס לתוך חלל ב' טפחים שבתוך הארון, ולא היה גולל כולו אלא כורך מקצתו על הספר למעלה כדי למעט קצת מהרוחב שאילו היה הרוחב ב' טפחים לא היה נכנס לחלל ב' טפחים.

'לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' – לר' מאיר: ספר התורה היה מונח בתוך הארון בצידו אצל הכותל ולא בין שני הלוחות, וב' עמודי כסף היו חוץ לארון, לרבי יהודה: הספר תורה היה מונח חוץ לארון על דף הבולט ממנה, ואח"כ שמו אותו על הארגז ששיגרו פלשתים, ושני עמודי כסף היו בתוך הארון.

'אין בארון רק שני לוחות האבנים' ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות, לר' יהודה: לרבות שברי לוחות, ולר' מאיר: לרבות ספר תורה, ושברי לוחות שהיו גם כן מונחים בארון לומדים ממה שנאמר 'ואכתוב על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברת ושמתם בארון' שהרי אשר שברת מיותר, ולר' יהודה אשר שברת הוא שאמר לו הקב"ה למשה יישר כחך ששברת.

סדר ספרי נביאים, יהושע שופטים שמואל מלכים ירמיה יחזקאל ישעיה ותרי עשר, ואע"פ שישעיה היה לפני ירמיה ויחזקאל, סמך ספר ירמיה לספר מלכים משום שבסוף מלכים מדבר מחורבן וכל ספר ירמיה מדבר מחורבן ובתחילת ספר יחזקאל מדבר מחורבן וסופו מדבר מנחמה וכל ספר ישעיה מדבר מנחמה, סמך חורבן לחורבן ונחמה לנחמה.

'תחילת דבר ה' בהושע' שהיה תחילה לארבעה נביאים שהתנבאו באותו פרק – הושע ישעיה עמוס ומיכה, ואף על פי שהיה לפני ישעיה נבואתו כתובה בספר תרי עשר לאחר ספר ישעיה משום שהוא מעט וכדי שלא יאבד צירפוהו ביחד עם חגי זכריה ומלאכי והם היו סוף נביאים.

סדר ספרי כתובים – רות תהילים איוב משלי קהלת שיר השירים איכה דניאל מגילת אסתר עזרא ודברי הימים, דרות הייתה קדומה בימי השופטים, ואח"כ תהילים שהיה ע"י דוד, ג' ספרי שלמה, ושיר השירים בסוף שכתב בימי זקנותו.

מקדימים כתובים עם רות אע"פ שיש אומרים שאיוב היה בימי משה שאין מתחילים בפורענות, אבל רות סוף הפורענות נהפך לאחרית תקוה, שהרי רות נקראת כך שיצא ממנה דוד שריווהו להקב"ה בשירות ותשבחות.

***************

מי כתב מה . איוב .

דף ט"ו – ע"א

משה כתב ספרו ונבואת בלעם ומשליו, אע"פ שאינם צורכי משה ותורתו וסדר מעשיו.

שמונה פסוקים אחרונים שבתורה – לרבי יהודה או לרבי נחמיה: יהושע כתב, לרבי שמעון: עד כאן הקב"ה אומר ומשה כותב, מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע.

שמונה פסוקים אחרונים שבתורה, קורא אדם אחד שבתורה ואינו מפסיק בהם, שהשתנו משאר כל התורה – או משום שיהושע כתבם או משום שמשה כתבם בדמע, כנ"ל.

יהושע כתב ספרו, ואלעזר כתב מפסוק 'וימת יהושע', ופנחס כתב מפסוק 'ואלעזר בן אהרן מת'.

שמואל כתב ספרו ושופטים ורות, וגד החוזה ונתן הנביא כתבו מפסוק 'ושמואל מת'.

דוד כתב ספר תהלים מעשרה זקנים שהיו לפניו: אדם הראשון, מלכי צדק, אברהם – איתן האזרחי, משה – י"א מזמורים מ'תפילה למשה', הימן, ידותון, אסף, ג' בני קרח.

ירמיה כתב ספרו, וספר מלכים, ואיכה.

חזקיה וסיעתו כתבו ישעיה, משלי, שיר השירים וקהלת.

אנשי כנסת הגדולה (חגי, זכריה, מלאכי, זרובבל, מרדכי וחבריהם) כתבו יחזקאל, תרי עשר, דניאל ומגילת אסתר.

עזרא כתב ספרו, ויחוס של דברי הימים עד לו, ונחמיה בן חכליה גמר.

איוב – לר' לוי בר לחמא: היה בימי משה, ולשיטתו משה כתבו, לרבא: היה בימי מרגלים ולזה נתכוון משה כשאמר למרגלים 'היש בה עץ' – האם ישנו לאותו אדם ששנותיו ארוכות כעץ שמגין על דורו, אחד מהחכמים: אמר שאיוב לא היה ולא נברא, ונדחו דבריו, לרבי יוחנן ורבי אלעזר: מעולי גולה היה ובית מדרשו היה בטבריה.

דף ט"ו – ע"ב

איוב – לרוב תנאים: היה ישראל ונחלקו מתי היה – בימי השופטים, או בימי אחשוורוש, או בימי מלכות שבא, או בימי כשדים, ולשיטתם היה נביא ועיקר נבואתו היה לאומות העולם. וי"א: שהיה חסיד מאומות העולם בימי יעקב ונשא דינה בת יעקב, ולא בא לעולם אלא כדי לקבל שכרו, הביא עליו הקב"ה יסורים התחיל מחרף ומגדף, כפל לו הקב"ה שכרו בעולם הזה כדי לטורדו מעולם הבא.

שנות איוב היו מאתים ועשר שנה – כמשעה שנכנסו ישראל למצרים עד שיצאו, שהיה בן שבעים שנה כשבאו עליו יסורים, ואח"כ הכפיל הקב"ה שנותיו וחי עוד מאה וארבעים שנה.

ביקש משה שלא תשרה שכינה על עובדי כוכבים וניתן לו, ומשעה שמת משה לא נתנבאו אומות העולם.

דור איוב שטוף בזימה, שנאמר 'הן אתם כלכם חזיתם ולמה זה הבל תהבלו' – חזיתם הם הסתכלות האסורות.

'ויהי בימי שפוט השופטים' – דור ששופט את שופטיו, שהשופטים עצמם מקולקלים והיה פיתחון פה לנשפט להוכיח את מוכיחו.

מלכת שבא – אין זו שם מלכה, אלא הכוונה למלכות שבא.

'ויען השטן את ה' ויאמר משוט בארץ ומהתהלך בה' – אמר: מאותו שאמרת לו 'התהלך בארץ' אני בא, ריבונו של עולם שטתי בכל העולם כולו ולא מצאתי נאמן כעבדך אברהם, שאמרת לו 'קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה', ואפילו הכי בשעה שלא מצא מקום לקבור את שרה לא הרהר אחרי מידותיך.

'ויאמר ה' אל השטן השמת לבך על עבדי איוב כי אין כמהו בארץ איש תם וישר ירא אלוקים וסר מרע', ואילו באברהם לא נאמר אלא 'כי עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה'.

באיוב נאמר 'וסר מרע' – שהיה וותרן בממונו, והיה רע בעיניו לדקדק בדבר קל פחות משוה פרוטה שאינו ממון.

'מעשה ידיו ברכת' – כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך.

'ומקנהו פרץ בארץ' – מקנהו של איוב פרצו טבעו של עולם, שעזים הרגו זאבים.

***************