לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת בבא בתרא דף נ״ה

דף נ"ה – ע"א

דינא דמלכותא דינא . הפסק בשדה לעניין חזקה ופאה . הנכנס לבקעה בימות הגשמים . הוציא גרוגרות בשבת לרשות הרבים .

ישראל שלקח שדה מעכו"ם בכסף ולא החזיק בה ובא ישראל אחר והחזיק בה, לרב הונא בר אבין בשם כל רבותינו זכה בה השני [וכדעת רב יהודה אמר שמואל דף נ"ד:].

דינא דמלכותא דינא, ולכן אף על פי שמדינא דמלכותא היא שאין להם חזקה בקרקעות אלא בשטר (דף נ"ד:) אבל דינא דמלכותא היא שבארבעים שנה יש לו חזקה, ואין להוציא מישראל הקונה ממנו וכן ישראל בארץ פרס אין לו חזקה בשלשה שנים אלא בארבעים שנה.

מדינא דמלכותא דינא עבדי המלך שמכרו קרקע למי שמשלם מס קרקע מכירתם קיימת, וגם אם בעליו הראשונים באו אחר כך לשלם המס, ואם מכרו הקרקע משום שלא פרע מס הגולגולת לסתימת הש"ס ולאמימר: אין בזה דינא דמלכותא דינא, ולרב הונא בריה דרב יהושע: גם כל המטלטלים משועבד למס הגולגולת.

ממונים מהמלך שתבעו אדם בטל לתת מס והשתדלו בעדו בני העיר ומתוך כך נתרפה מס שלהם חייב להשתתף בעול הקהל, אבל אם שכחו או שלא תבעו אותו כל עיקר מפני שהוא אדם בטל, פטור שסייעתא דשמיא הוא שמחלו לו.

ב' שדות של גר ומיצר או חצב [מין אילן או עשב] מפסיקים ביניהם והחזיק באחת מהם לא קנה חבירתה.

ב' שדות שיש הפסק ביניהם חייב פאה לכל אחת מהם, כגון נחל [קרקע קשה שאין ראוי לזריעה] שלולית מים ודרך קבוע אפילו דרך יחיד בין בימות החמה ובין בימות הגשמים, מצר וחצב – לרב אסי א"ר יוחנן: אינם מפסיקים, לרבין א"ר יוחנן: מפסיקים.

דף נ"ה – ע"ב

הנכנס לבקעה בימות הגשמים שדינו כרשות היחיד לעניין טומאה שבספק טמא הואיל שאין בני אדם מהלכים בה שלא לקלקל הזריעה, וטומאה באחת מהשדות ואינו יודע אם נכנס לשם, רבי אליעזר: מטהר, שהוא ספק ספיקא ספק אם נכנס לשדה ספק אם האהיל על הטומאה, ונחלקו בדעת רבי יוחנן אם המיצר והחצב מפסיקים השדות שיהא חשוב ספק ספיקא, וחכמים: מטמאים גם בשתי שדות שספק אחד הוא אם הגיע עד הטומאה והאהיל עליה.

הוציא כגרוגרת לרשות הרבים בשבת חייב, הוציא חצי גרוגרת וחזר והוציא עוד חצי גרוגרת בהעלם אחד – לת"ק: חייב חטאת, לרבי יוסי: רק אם חזר והוציא לאותה רשות הרבים שהוציא חצי גרוגרת הראשון, אבל בהוציא לרשות הרבים אחרת פטור. לרבה: היינו דווקא כשיש רשות היחיד בין שתי רשויות הרבים, לאביי: גם אם יש כרמלית באמצע כבר אינו חייב, לרבא: גם חתיכת עץ שמדרבנן מותר לטלטל מתוכו לרשות הרבים ומרשות הרבים לתוכו מפסיק ביניהם [וכמו שמצינו שבעל שהשאיל חצר לאשתו לקבל שם גט וזרק הגט ונפל על חתיכת עץ שאינה מגורשת ואינה בכלל החצר וכמקום אחר הוא] ולשיטתו גם מיצר וחצב מפסיקים.

***************

דף נ"ו – ע"א

שדות גר . עדים זוממים . דבר ולא חצי דבר .

שדות גר שאינם מסוימות במיצר, לרבי יוחנן כל שנקראים שדה פלוני בלשון יחיד ולא שדות פלוני קנה הכל במכוש אחד [ועיין שיטת רב ושמואל דף נ"ד:].

עשב [או אילן] הנקרא חצובא מפסיק בשדות הגר, וחשיבותו הוא לעניין מיצר שבו חילק יהושע הארץ בין שבט לשבט ובין איש לאיש מפני שהשורש יורד ויונק.

לא מנה יהושע אלא עיירות שעל הגבול להראות תחומי ארץ ישראל.

כל השבעה עממים שהראה הקב"ה למשה בשעת מיתתו חייב במעשר ולא קיני קניזי וקדמוני.

משנה . שנים שהעידו שאכל ג' שני חזקה ונמצאו זוממים משלמים למרא קמא כל מה שרצו להפסיד, וקרקע שלו יקח מהמחזיק.

דף נ"ו – ע"ב

כת אחת מעידה שאכל המחזיק שנה ראשונה, כת שניה שאכל שנה שניה, כת שלישית שאכל שנה שלישית ונמצאו כולם זוממים, לחכמים: כל כת נותנת שליש, לרבי עקיבא: הואיל ואין שני עדים מעידים על כל השלשה שנים אלא כל כת על שליש החזקה יש חיסרון בעדות ממה שנאמר 'על פי שני עדים יקום דבר' והיינו על פיהם יקום דבר שלם ולא חצי דבר.

עדים המעידים על סימני גדלות שניים אומרים שיער אחד בגבה ושנים אומרים שיער אחד בכריסה, גם לחכמים יש חיסרון בעדות משום חצי דבר, ששני שערות אינם מועילים רק אם הם יחד בבת אחת, והעדים יכולים לראות שניהם בבת אחת וכל כת המעיד על שיער אחד מעיד על חצי סימני גדלות, אבל שלשה שני חזקה אינם יכולים לראות אלא בזה אחר זה וכל שנה נחשב דבר שלם לעצמו.

עדי חזקה שאחד אומר שאכל חיטים ואחד אומר שאכל שעורים הוא חזקה, כיון שיש לנו עדי חזקה לשלשה שנים ואין מבינים יפה החילוק בין קמת חיטים לשעורים, אבל אם עד אחד מעיד שאכל שנה ראשונה ושלישית וחמישית והשני מעיד שאכל שנה שניה רביעית וששית אינה חזקה שכל אחד אינו מעיד שהחזיק ג' שנים רצופים [א' העיד שאכל ראשונה שניה ושלישית והשני העיד שאכל רביעית חמישית שישית, לרבי יהושע בן קרחה הוא חזקה שכל אחד מעיד לשני חזקה ומצטרפים, מהרש"א בפירוש שיטת רשב"ם].

ג' אחים שכל אחד מעיד שאכל שנה אחת ואחד מצטרף עם כולם, לחכמים הרי אלו ג' עדויות וכשרים ואין פסול קרוב בעדות אחת, ואף על פי כן הם עדות אחת להזמה ואין כת אחת בהזמה עד שיזומו כל השלשה כיתות.

***************

דף נ״ז

מת אחד מהעדים בשטר . חזקת שותף . חלוק טלית ושולחן של תלמיד חכם

דף נ"ז – ע"א

שטר שמת אחד מהעדים, לא תתקיים חתימתו על ידי אח של עד החי עם עוד אחד, כיון שעד החי מעיד על חתימתו ומקיים בזה חצי השטר ואחיו מקיים חצי חתימת עד המת, ופסול קרובים הוא משום שחשובים כאיש אחד ונמצא שמוציאים שלשה רבעים של הממון על פי אחד, והתורה אמרה 'על פי שני עדים יקום דבר' חצי דבר על פי כל אחד מהעדים, אבל שלשה אחים המעידים כל אחד על אחד משני חזקה ואחד מצטרף עמהם להעיד על כל השלשה שנים הוא חצי על פי עדות אחים שנחשבים כאחד וחצי על פי זה שמצטרף עמהם.

משנה . המעמיד בהמה, תנור, ריחיים, כיריים, מגדל תרנגולים ונותן זבלו בחצר חבירו, והחזיק ג' שנים ולא מיחה הרי זה החזיק לתשמיש זה, ושותפים בחצר השותפים – לרבינא: אינם מקפידים רק אם עשה מחיצה גבוה עשרה טפחים ואם לא אין לו חזקה, לרב פפא: אף על פי שיש מקפידים גם בלי מחיצה מכל מקום כיון שיש שאינם מקפידים הוא ספק ממון ולהקל ואין לו חזקה, לרבה בר אבוה א"ר נחמן: דווקא ברחבה שאחורי הבתים אבל חצר שלפני הבתים שצריך מקום פנוי לביאה ויציאה מקפידים גם על העמדה בלי מחיצה.

דף נ"ז – ע"ב

שותפים שנדרו הנאה זה מזה, לרב פפא: אסורים להיכנס לחצר שכל אחד נכנס בחלק חבירו אף על פי שיש שאינם מקפידים להיכנס והם מפקירים החצר לכל בני החצר לעמוד בו, מכל מקום כיון שיש מקפידים הוא ספק איסור לחומרא, לרבינא: לחכמים שויתור מותר במודר הנאה מותר להיכנס, ולרבי אליעזר שויתור אסור במודר הנאה אסור להיכנס.

שותפים יכולים לעכב זה את זה בכל תשמישים שקבועים בחצר כהעמדת בהמות תנור וכיריים שממעטים אויר החצר, אבל אינם יכולים לעכב הנשים מכביסת בגדים מפני שתיקנו חכמים שיכבסו בחצר ולא על הנהר שלא להתבזות שם כשעומדות יחיפות.

'ועוצם עיניו מראות ברע' זה העוצם עיניו כשהולך על שפת הנהר מלהסתכל בשעה שהנשים עומדות על הכביסה, אע"ג שאנוס הוא שאין לו דרך אחרת, אבל אם יש לו דרך אחרת רשע הוא אע"פ שעוצם עיניו.

חלוק של תלמיד חכם שאין בשרו נראה מתחתיו כשהולך יחף, שיהא ארוך עד פיסת רגלו.

טלית של תלמיד חכם שמתכסה בו על כל בגדיו, שלא יהא חלוקו נראה מתחתיו טפח.

שולחן של תלמיד חכם, שני שליש רוחב השולחן מכוסה במפה שעליה נותן חתיכות פת ולקנח את פיו, ושליש השולחן מגולה ששמים שם קערות וכוסות וירק שלא יתלכלך הפת ויתבזו האוכלים, וי"א שמגולה באמצע, שולחן של עם הארץ המפה והלחם באמצע והקערות סביב ודומה למדורה.

טבעת השולחן העשוי לתלות השולחן אם תינוק יושב לידו יהא הטבעת לצד חוץ שלא ישחק בו וינענע השולחן, אם אין תינוק לידו ויש שם שמש יהא הטבעת לפנים פן יכשל בו השמש, ויש אומרים דווקא בלילה אבל ביום יהא לצד חוץ שיוכל השמש להיזהר אבל לצד פנים מפריע לאכול .

***************