לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת בבא בתרא 

דף פ"ז – ע"א

השוכר פועל לעשות עמו בזמן הגורן ונתן לו עכשיו ל' דינרים לשלושים יומי זמן הגורן אסור ליהנות ממנו שנראה כאגר נטר,שהוזיל אצלו משום הקדמת מעות שהרי בזמן הגורן היה יכול להשתכר סלע לכל יום, אבל אם שכרו מהיום למאה יום, ודינר לכל יום, כיון שמתחיל במלאכה מעכשיו אינו נראה כריבית.

הלוקח פשתן מחבירו לא קנה עד שיגביה, ואם היה מחובר ואומר מוכר ללוקח לך והחזק בקרקע כל שהוא על ידי שתייפה הקרקע בלקיטת קצת פשתן, קנה כל הפשתן המחובר עמו.

משנה . המוכר יין ושמן ושאל המידה מהסרסורעד שלא נתמלאה המידה הכלי שאול למוכר ולא קנה הלוקח, משנתמלאה המידה הכלי שאול ללוקח וקנה כשהכלי מונח בסימטא או בחצר של שניהם, אם הסרסור קונה ממוכר ונותן ללוקח נשברה החבית נשברה לסרסור שהכלי שלו.

לאחר עירוי שמן או יין חייב להטיף שלש טיפות, וחנוני כיון שטרוד לא הזקיקו לזה, ולרבי יהודה חייב, ורק בערב שבת עם חשיכה פטור, היטה חבית על צידה מה שמתאסף בשולי הכלי הרי הוא של מוכר, משום שהלוקח מתייאש ומפקיר מפני שטורח לו להמתין עד שיתמצה.

דף פ"ז – ע"ב

משנה . השולח בנו תינוק לחנוני עם פונדיון ביד שימכור לו שמן באיסר ויחזיר לו איסר [חצי פונדיון] ונתן המוכר שמן ואיסר ביד תינוק ונשפך השמן ואבד האיסר לחכמים: חנוני חייב, שלא נתכווין האב אלא להודיע לחנוני שישלח לו ביד שליח פיקח, לרבי יהודה: פטור שהאב התכווין שישלח ביד בנו.

השולח את התינוק עם צלוחית לחנוני, אם שלחו שהחנוני ימלא בשמן ונשבר ביד תינוק, חנוני פטור שכמסר צלוחית אצל תינוק שאינו יודע לשמור הפקר הוא.

אם האב מוכר צלוחיות ולקחה חנוני כדי לבקרו ונפל מידו, חייב אם דמיו קצובים, משום כשנטלה קנאה שמסתמא ימצאה שלימה וכן כשמחזיר לתינוק הרי הוא כמשליכה לאיבוד, לרב הושעיא הוא לשיטת חכמים במשנה, אבל לרבי יהודה הנוטל כלי מיד האומן לבקרה ונאנס מידו פטור.

אם החנוני מוכר צלוחיות, והאב שלח מעות ביד בנו לקנות צלוחית, והחנוני שלח הצלוחית ביד התינוק, לחכמים: לא נתכווין האב אלא שישלח ביד שליח פיקח, ולרבי יהודה: התכווין האב שישלח ביד בנו.

לקחה חנוני כדי למוד בה לקונה, והחזיר לתינוק ונאנס בידו, לאביי בר אבין ור' חנינא בר אבין לשיטת חכמים, הגם שאבידה מדעת היא ואינו חייב בהשבה כיון שלקחה מיד תינוק התחייב בהשבה.

לקחה חנוני כדי למדוד לאחרים, הוא שואל שלא מדעת, לחכמים: הוא גזלן ואין השבת גזלן אלא עד שתבוא לבעלים והשבה לתינוק אינה השבה, לרבי יהודה: שואל שלא מדעת הוא שואל וצריך להחזיר למקום ששאל ולכן כשמחזיר לתינוק הוא השבה.

 *************

 

דף פ"ח – ע"א

לוקח שהגביה בשר ואם שמינה היא דעתו לקנותה, קנה אם דמיהם קצובים, ואם נגנב מידו חייב לשלם, וכן מוכר שהביא דלועים לשוק ודמיו קצובים וכולם תפסו ואינו יודע ממי לגבות מעות, והקדישם אינם מוקדשים שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו.

הלוקח ירק מהשוק ולא גמר לקנות רק בירר והניח כל היום, אינו קונה ולא התחייב במעשר, ואם גמר בלב לקנות מעיקר הדין אינו קונה, ובירא שמים שמקיים הפסוק ו'דובר אמת בלבבו' ומקיים המקח כשגמר בלב זוכה במקח, ואם הוא חבר והמוכר עם הארץ ורוצה להחזיר מעשר ונותן לו דמי מעשר (שאסור למכור פירות דמאי).

משנה . הסיטון מקנח המידות אחד לשלושים יום מפני היין ושמן שנקרש לתוכם, בעל הבית אחת לשנים עשר חודש, שכיון שאינו מוכר תמיד לא נדבק בו כל כך, לרבן שמעון בן גמליאל: סיטון פעם אחת בשנה כיון שמוכר תמיד ואין המשקה נקרש, אבל בעל הבית שאינו מוכר תמיד נקרש, חנוני פעמיים בשבת גם לרבן שמעון בן גמליאל אף שמוכר תמיד כיון שאינו חייב להטיף ג' טיפות נקרש, ומקנח אבני משקלות פעם אחת בשבת ומאזנים על כל משקל, וזה בדבר לח, אבל ביבש אינו צריך לקנח כלום.

דף פ"ח – ע"ב

'אבן שלמה וצדק יהיה לך איפה שלמה וצדק' מיתור 'צדק' לומדים שצדק משלך ותן לו וצריך להוסיף על המשקל, ובמקום שנהגו להכריע בשעת המשקל מוסיף טפח מליטרא למעלה, ובמקום שנהגו שלא להכריע רק שוקלים בצמצום, מוסיף לו אח"כ אחד מעשרה בליטרא כששוקלים י' ליטרים בלח והיינו אחד ממאה, ואיבעיא כשמודד עשרים ליטרא ביבש אם מוסיף אחד מעשרים בליטרא דהיינו א' מד' מאות או א' מעשרה והיינו אחד ממאתיים.

במקום שנהגו למדודבקב לא ימדוד בסאה משום הפסד הלוקח שאין לו מששה קב אלא הכרע אחד, במקום שנהגו למוד בגסה לא ימדוד בדקה משום הפסד המוכר. במקום שנהגו למחוק לא יגדוש, לגדוש לא ימחוק.

קשה עונש של עושה עוול במידות שאינו יכול לעשות תשובה כיון שגזל מרבים ואינו יודע למי להשיב, יותר מעריות שאפשר לעשות תשובה.

קשה גזל הדיוט מגזל גבוה, שבגזל הדיוט הקדים חטא למעילה שנאמר 'נפש כי תחטא ומעלה מעל', ובגזל גבוה אינו חטא עד שנהנה שנאמר 'כי תמעול מעל וחטאה בשגגה'.

שלא כמידת הקב"ה מידת בשר ודם שהקדוש ברוך הוא רחמן וברכתו מרובה מקללתו, אבל אדם קללתו יותר מברכותיו שהקב"ה בירך את ישראל בכ"ב אותיות התורה מאות א' 'אם בחקתי תלכו' עד אות ת' 'ואולך אתכם קוממיות', וקיללם בשמונה אותיות מאות ו' 'ואם בחקתי תמאסו' עד אות מ' 'ואת חקתי געלה נפשם' ומשה רבינו בירכם מאות ו' 'והיה אם שמוע' עד אות מ' 'לעבדם', וקיללם מאות ו' 'והיה אם לא תשמע' עד סוף כל האותיות וחזר מתחילת האותיות עד אות ה' 'ואין קונה'.

 *************

 

דף פ"ט – ע"א

'איפה שלמה' לומדים שאין גודשים במקום שמוחקים, ואין מוחקים במקום שגודשים אפילו אם מוחלים זה לזה, שמא יראו אחרים ויחשבו שזה מנהג המקום ויבואו לרמאות ואפילו גודש ומוסיף על הדמים או מוחק ופוחת מן הדמים שנאמר 'איפה שלימה וצדק' שעדיין יכול לבוא לרמאות אם יראו הגדישה או המחיקה ולא יראו תוספת או פיחות הדמים.

 'אבן שלמה' אין שוקלים בשווה במקום שמכריעים, ואין מכריעים במקום ששוקלים בשווה שיחשבו שזה מנהג המקום ויבואו לרמאות ואפילו אם מוסיף או פוחת דמים שנאמר 'אבן שלימה וצדק'.

'לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה' לא יהיה ממון בביתך אם אתה לוקח בגדולה ומוכר בקטנה, וכן דורשים הפסוק 'לא יהיה לך בכיסך אבן גדולה וקטנה'.

'אבן שלמה וצדק יהיה לך, איפה שלמה וצדק יהיה לך' שאם יהיה לך אבן שלימה וצדק יהיה לך ממון, שהנושא ונותן באמונה יתעשר.

'אבן שלמה וצדק יהיה לך' שמעמידים ממונים לענוש ולהכות מעוותי מידות, לברייתא: אין מעמידים ממונים לשערים שלא ימכרו ביוקר, שאם אחד ימכור ביוקר זה שצריך למעות ימכור בזול וילכו הלוקחים אצלו וזה שמוכר ביוקר ימכור גם כן בזול, לרמי בר חמא א"ריצחק: מעמידים גם לשערים מפני הרמאים שימתינו עד שימכרו המוכרים בזול ואח"כ ימכור ביוקר, או שיאמרו שמוכרים ביוקר משום שהוסיפו במידה ושאר מיני רמאות.

בית דין קדמונים התקינו המידות, ליטרא, וחצי ורבע ליטרא, ולא פחות מזה שלא יבאו לרמות שזה רביע.

היה מבקש ממנו שלשה רבעי ליטרא לא ישקול שלשה רבעי ליטרא אחת אחת שיפסיד המוכר, כיון שאי אפשר לצמצם אלא נותן ליטרא בכף אחד ושלשה רבעי ליטרא בשר ורביע ליטרא בכף שניה.

מאזניים של צורפי נחושת וברזל שתלוי בגג הביתצריך הרחקה ג' טפחים מהגג והארץ, שלא יגע בגג ובקרקע בשעת הכרעה ויחזור וירד או יעלה מהר ויאמר שכבר הוכרע, והקנה שחבלים תלוי בראשו והחבלים יהיו י"בטפחים. מאזניים של מוכרי צמר וזגגים תלוי באוויר וגבוה מהארץ שני טפחים והקנה והחבלים ט' טפחים. מאזניים של חנוני ובעל הבית תלוי באוויר וגבוה מהארץ טפח וקנה וחבלים ששה טפחים. מאזניים של כסף וזהב תלוי באוויר וגבוה מהארץ ג' אצבעות ואין ידוע גודל הקנה והחבלים.

אין חלקי מאזניים מקבל טומאה, אלא אם יש בה כשיעור לעניין מקח וממכר כנאמר מקודם, ואם לא כן אינו נחשב כלי כיון שאסור לשקול בהם.

דף פ"ט – ע"ב

אין עושים [כובד] המשקלות בעץ ובאבר ובמיני מתכות מעורבים ושאר מיני מתכות שפוחתים והולכים ועושה מאבן וזכוכית.

אין עושים המחק [לדחוק בו המידה] של דלעת שאינו נכנס כל כך במידה ומפסיד המוכר, ולא של מתכת שמכביד ומפסיד הלוקח, רק עושהו של זית ואגוז ושקמה ואשברוע.

אין עושים המחק מצד אחד עב ומצד אחר קצר כשקונה ימחוק מצד העב שאינו נכנס יפה, וכשהוא מוכר ימחוק מצד הקצר שנכנס יפה.

לא ימחוק פעם אחת במהרה, ולא מעט מעט שמוחק טפח ומגביה וחוזר ודוחק את המידה אלא או הכל בפעם אחת בנחת או פעם אחת עד חצי המידה וחוזר ומוחק חצי המידה השנית.

'כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם' שחכמים אמרו מיני עוולות במידות שלא יאמרו הרמאים שאינם בקיאים במעשה ידינו, הגם שאפשר שילמדו ויבואו מתוך כך לרמאות יותר.

'לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה', 'במדה' שלא ימדוד באותו חבל לשני שותפים לאחד בימות החמה שהחבל יבש וקצר ולשני בימות הגשמים שהחבל לח ויותר ארוך, 'במשקל' שלא יטמין משקלותיו במלח שמכבידם, 'במשורה' [היא אחד משלושים וששה בלוג] שלא ישפוך היין בחוזק שעולה הקצף ונראה מלא, וקל וחומר במידה יותר גדולה.

אסור לשהות מידה חסירה או יתירה בביתו, וגם היא עביט של מי רגלים, לרב פפא במקומות שממונה המלך עושה חותם על המידות מותר, שאין הלוקח קונה עד שיראה חותם המלך, וכן מותר במקומות שממוני המלך בודקים המידות, וחולקת הגמרא שלפעמים מזדמן בערב שבת בין השמשות שהכל טרודים ולא ידעו.

***************