לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת בבא בתרא דף צ׳ – צ״א

דף צ' – ע"א

אף שאסור לשהות מידה יתירה וחסרה, אבל עושה סאה, תרקב [ג' קב והיינו חצי סאה], חצי תרקב והיינו קב ומחצה], קב, חצי קב, רובע הקב, תומן [שמינית הקב], חצי תומן, ואחד מחמשה ברובע, ובמידת הלח – הין, חצי, שלישית, רביעית, לוג, וחצי לוג, ורביעית, ושמינית, וא' משמונה בשמינית.

לא תיקנו שיעור קביים שהוא שלישית הסאה במידת היבש כמו שתיקנו שלישית ההין בלח, שלא יבוא להחליף בקב ומחצה שאפשר לטעות ברביע במידות גדולות ולא במידות קטנות, ואפילו הכי תיקנו שלישית ורביעית ההין, הגם שאפשר לטעות במידות גדולות ברביע כיון שהיה במקדש ושם היו הכהנים זריזים ולא גזרו רבנן גם חוץ למקדש.

דף צ' – ע"ב

'והשקל עשרים גרה עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקל המנה יהיה לכם' שמנה של קודש הוא שישים שקלים, הגם שסתם מנה הוא כ"ה סלעים [שקלים] שהוא מאה זוז, מנה של קודש הוא חמישים שקלים הוסיפו 'ועוד' בימי יחזקאל שתות והוא עשרה שהם שישים.

אין מוסיפים על המידות ועל המטבע יותר משתות, וכמו שמצינו ביחזקאל, ולא יותר משתות משום הפסד התגר, ולרב פפא אם במידות של עיר זאת אין בזה משום תוספת יותר משתות מותר.

אוצרי פירות של אוכל נפש כגון יין שמן וסולת למוכרם בשעת היוקר בעיר שרובה ישראל, ומלוי בריבית ומקטיני איפה ומפקיעי שערים עליהם הכתוב אומר נשבע ה' בגאון יעקב אם אשכח לנצח כל מעשיהם.

איסור אוצרי פירות הוא דווקא אם קונה בשוק בשעת הזול לאוצר ולמכור לעניים בשעת היוקר כשער היוקר, שגורמים שיתייקר השער, אבל למכור בשער הזול לעניים מותר אע"פ שגורם שיתייקר השער, ובשלו מותר בכל אופן.

אבוה דשמואל מכר פירות בשעת הזול כשער הזול, כדי שיהא הרבה פירות בשוק ויהא זול השערכל השנה, ושמואל אצר פירותיו ומכר כשער הזול בשעת היוקר, ושיבחו למעשה האב ממעשה הבן.

מותר לקנות פירות בארץ ישראל בשנה השישית לאוצר עד סוף שנת השמינית שלא ימותו ברעב שביעית ושמינית.

אין מוציאים מארץ ישראל לחוץ לארץ פירות שיש בהם חיי נפש כגון יינות שמנים וסלתות, רבי יהודה בן בתירה: מתיר ביין שממעט את התפלות וכן אין מוציאים מארץ ישראל לסוריא, ומוציאים מכרך אחרונה של ארץ ישראל לכרך ראשונה של סוריא.

 ************

 

דף צ"א – ע"א

אין לקנות פירות ארץ ישראל שיש בהם אוכל נפש כגון יינות שמנים וסלתות כדי למכור לאחרים להשתכר בהם, רבי אלעזר בן עזריה: מתיר ביין שהלוואי שמתייקר ויתמעט התפלות, והתיר בשמן במקום שהוא שכיח.

אין משתכרים פעמיים בביצים, ונחלקו רב ושמואל אם הכוונה שאם לקח בדינר שלא ימכור בשנים, או שתגר ראשון ימכור לנצרכים ולא לתגר אחר.

מתריעים בתפילה וגם בשבת על פרקמטיא שהוזלה קרוב למחצה, כגון כלי פשתן בבבל ויין ושמן בארץ ישראל.

אין יוצאים מן הארץ לחוץ לארץ שמפקיע עצמו מהמצות, אלא אם עמדו סאתיים בסלע, לר' שמעון: גם באינו מוצא לקחת סאתיים בסלע.

אלימלך מחלון וכליון היו גדולי ופרנסי הדור ונענשו מפני שיצאו לחוץ לארץ.

אותו היום שבאה רות לארץ ישראל מתה אשתו של בועז, שהקב"ה מקדים רפואה למכה ויש לבטוח בהשם יתברך.

בועז זה אבצן שנאמר עליו שהיה שופט, והיו לו שלושים בנים ושלושים בנות ובכל זאת נשא רות שירא שמא ימותו בניו מאשתו הראשונה בחייו וכן היה.

אלימלך ושלמון פלוני אלמוני ואבי נעמי כולם בני נחשון בני עמינדב, שאפילו מי שיש לו זכות אבות אין עוזר לו בשעה שיוצא מארץ ישראל לחוץ לארץ.

שם אמו של אברהם אמתלאי בת כרנבו, ושם אמו של המן אמתלאי בת עורבתי, וסימנך 'טמא טמא טהור טהור' שהרי כרנבו מלשון כרי הצאן שהוא מין טהור, ועורב מין טמא, שם אמו של דוד נצבת בת עדאל, שם אמו של שמשון צללפונית ושם אחותו נשיין.

נמרוד או תרח חבש לאברהם אבינו י' שנים, ג' בכותא, ושבע בקרדו.

עיברא זעירא מכותא הוא אור כשדים שהושלך שם אברהם אבינו והרואה המקום מברך ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה.

יום שנפטר אברהם אבינו עמדו כל גדולי אומות העולם בשורה ואמרו אוי לו לעולם שאבד מנהיגו, ולספינה שאבד קרבניטה.

דף צ"א – ע"ב

'והמתנשא לכל לראש' אפילו שר הממונה על הבורות מעמידים מהשמים.

רבי יוחנן אמר שזוכר שהפירות היו מצוי בזול ואף על פי כן מתו ברעב מפני שלא היה להם מעות לקנות לחם, ופועלים לא היו נשכרים לנקות הרחובות כדי שלא ימותו מריח הפת הבא על ידי רוח מערבית שריחו טוב מאוד, שהיה ינוקא פותח חרוב וזב דבש על זרועותיו, שהיה עורב אוכל בשר וזב שמן עד הארץ, שהיו נער ונערה משחקים ולא היו חוטאים, שהיו אומרים בבית המדרש המודה לדבריו של עכו"ם נופל בידיהם רק יסתור כל דבריו והבוטח בהם לוקחים ממנו כל מה שיש לו.

שמות בני אלימלך בפסוק אחד נאמר מחלון וכליון ובפסוק אחר נאמר יואש ושורף, ונחלקו רב ושמואל אם השם האמיתי הוא מחלון וכליון, ונקרא 'יואש' שנתייאש מהגאולה שלא בטח בהקב"ה שיגאל מהרעב, 'ושורף' שהתחייבו שריפה למקום שיצאו חוץ לארץ, או שמם יואש ושורף ונקראו 'מחלון' שעשו גופם חולין שנשאו נשים מואביות, 'וכליון' שהתחייבו כליה למקום שיצאו לחוץ לארץ.

'ויוקים ואנשי כוזיבא ויואש ושרף אשר בעלו למואב וישבי לחם והדברים עתיקים', 'יוקים' זה יהושע שהקים שבועה לאנשי גבעון, 'אנשי כוזיבא' אלו אנשי גבעון שכזבו בשבועת יהושע, 'ויואש ושרף' אלו מחלון וכליון 'שבעלו לבנות מואב', 'וישבי לחם' זו רות ששבה ונדבקה בבית לחם, 'והדברים עתיקים' ודברים הללו שיצאו מחלון וכליון לחוץ לארץ ועל ידי כך באה רות ונישאת לבועז ונולדו מלכי בית דוד, ומאת השם יתברך יצאו הדברים.

'המה היוצרים ויושבי נטעים וגדרה עם המלך במלאכתו ישבו שם', 'היוצרים' אלו בני יונדב שנצרו שבועת אביהם שלא לשתות יין ולא לבנות בתים, 'יושבי נטעים' זה שלמה שדומה לנטיעה במלכותו שהיה הלוך וגדול, 'גדרה' זה סנהדרין שגדרו פרצות ישראל, 'עם המלך במלאכתו ישבו שם' זו רות המואבית שראתה במלכות שלמה בן בנו של בן בנה שהיא היתה אמה של מלכות שיצאו ממנה כל המלכים.

'ואכלתם מן התבואה ישן' בלי סלמנטון שמרקיב התבואה, ובלי רצינתא תולעת המרקיב, ובלי שדיפא המחממת התבואה ואין יכולה להתיישן.

ואכלתם ישן נושן שכל המיושן מחבירו יפה מחבירו אפילו דברים שאין הדרך ליישנם, חוץ מתמרים ושיכר ודגים קטנים.

הדרן עלך פרק המוכר את הספינה

***************