לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת בבא בתרא דף צ״ב – צ״ג

פרק ששי – המוכר פירות

דף צ"ב – ע"א

משנה . המוכר פירות וזרע לוקח ולא צמח, אם הם עומדים לאכילה ולזריעה ולא פירש הסיבה למה קונה אין כאן מקח טעות, וגם אם קנה פשתן שרוב קונים אותו לזריעה לתנא במשנה וכן פסק שמואל שאין הולכים בממון אחרי הרוב. זרעוני גינה שאינו נמכר לאכילה כלל הם כאילו אמר לו המוכר לך זרע אותם והוא מקח טעות.

המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן, אם המוכר מכיר את הלוקח שעובד האדמה ורגיל לקנות שוורים  לחרישה הוא כאילו פירש לו מכור לי שור לחרישה והוא מקח טעות, ואם הוא טבח שרגיל לקנות לשחיטה אינו מקח טעות, אם הוא עובד אדמה וגם טבח ונתן דמי שור שעומד לחרישה ששוה יותר משור שעומד לשחיטה הרי זה מקח טעות, ואם נתן דמי שור שעומד לשחיטה אינו מקח טעות, ואם דמי השור לשחיטה שוה לשור לחרישה ואין למוכר מעות לשלם גם אם הוא מקח טעות יחזיק הלוקח בשור במקום הכסף, ואם יש למוכר מעות – לרב: הוא מקח טעות וצריך להחזיר לו מעות שהולכים בממון אחר רוב ועל המוכר לטרוח למכור השור, לשמואל: אינו מקח טעות ואין הולכים בממון אחר רוב.

דף צ"ב – ע"ב

אשה שנתארמלה או נתגרשה היא אומרת בתולה הייתי בנישואין וכתובתי מאתיים והוא אומר אלמנה היית ודמי הכתובה מנה, אם יש עדים שיצאה מבית אביה לחופתה בהינומא או ראשה פרוע כתובתה מאתיים, ואם אין עדים כתובתה מנה, ואין הולכים גם לרב לאחר רוב הנשים הנשואות שהם בתולות, כיון שרוב הנישאות בתולות יש להם קול, והיא הואיל שאין לה קול איתרע לה חזקת הרוב.

 ************

 

דף צ"ג – ע"א

קנה עבד ונמצא שהעבד גונב ממון או נפשות קודם לכן, אין כאן מקח טעות שכולם הם כך, נמצא שהרג נפש או מוכתב למלכות ליהרג הרי זה מקח טעות שמכר לו גברא קטילא.

שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה לידה, משלם חצי נזק לפרה, ולסומכוס משלם רביע נזק לוולד, ולא הולכים לאחר הרוב שמתעברות ויולדות, וזו הואיל והפילה על כרחך מתה מחמת ההיזק, שאולי הגיע השור נגד הפרה והפילה מחמת פחד, או שמא נגחה מאחוריה והוא ספק וחולקים.

שור שהוחזק נגחן שנמצא שור הרוג בצד, לחכמים: – אין הולכים אחרי אומדנא וחזקה שזה הרגו גם לרב שהולך אחרי הרוב משום שרוב עדיף מחזקה, שיש לומר שרוב שוורים שבעולם נגחו, לרב אחא: גם אם אין שור החי נגחן הולכים אחרי אומדנא שזה הרגו, וגם לשמואל שאינו הולך אחרי הרוב, כיון שעומד לידו הולך אחר אומדנא.

דף צ"ג – ע"ב

המוכר זרעוני גינה שאינם נאכלים ולא צמחו המוכר חייב באחריות, זרע פשתן – לת"ק: אינו חייב באחריות אף שרוב זרעוני פשתן נמכר לזריעה משום שאין הולכים בממון אחר הרוב, לרבי יוסי: נותן לו דמי הזרע שהולכים אחרי רוב זרעונים, לשיטת אמרו לו: הולכים אחרי הרוב שלוקחים אותם לאכילה ולרפואה.

המוליך חיטים ולא לתתן במים ועשאה סובין או מורסן, קמח לנחתום ואפאה פת ניפולין, בהמה לטבח וניבלה אם הוא אומן בשכר חייב שהוא שומר שכר, לרבן שמעון בן גמליאל: נותן לו דמי בושת ודמי בושת האורחים שאין לו מה להאכיל, וכל שכן שחייב ההוצאות, וכן היה המנהג בירושלים, וחכמים פוטרים בבושת משום גרמא.

המוכר זרעוני גינה ולא צמחו, לת"ק: אינו נותן לו דמי ההוצאה שהוציא לזרוע שגרמא בעלמא הוא, לרבן שמעון בן גמליאל: חייב משום גרמא.

מנהג גדול היה בירושלים, שהמוסר סעודה לחבירו וקלקל נותן לו דמי בושת ובושת האורחים כרבן שמעון בן גמליאל. עוד מנהג היה כל זמן שהמפה פרוסה על גבי הפתח ידעו האורחים שאפשר לאכול שם, נסתלקה המפה אינם נכנסים.

***************