לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת בבא בתרא דף צ״ד – צ״ו

דף צ"ד – ע"א

משנה . המוכר חיטים הלוקח מקבל עליו רובע הקב של טינופת והיינו קטנית לכל סאה שדרכה בכך והלוקח מוחל. תאנים מקבל עליו עשר מתולעות למאה. יין מקבל עליו עשר חביות של יין רע למאה. קנקנים בשרון מקבל עליו עשר כדים רעים למאה. המוכר תבואה הלוקח מקבל עליו עפרורית, ומסתפק אם מקבל פחות מרובע משהו או גם רובע.

הבורר צרור מגורן חבירו נותן לו דמי חיטים, או משום שהוא מזיק ממש שהרי היה מוכר הצרור בדמי חיטים, ואינו יכול להחזיר משום שעובר על לאו לא תעשו עוול, וגם משום שהלוקח לא מחל אלא הצרורות שהתערבו מעצמם, ואפילו אם אינו מזיק ממש חייב משום דין גרמי.

המוכר חיטים לוקח מקבל עליו רובע הקב קטנית לסאה, שעורים מקבל עליו רובע הקב אבק קש שנישוב, עדשים מקבל עליו רובע הקב עפרורית לסאה.

לוקח שניפה ומצא שיש יותר מרובע טינופת, צריך המוכר להחזיר לו חיטים או מעות נגד כל הטינופת, יש אומרים  חייב מעיקר הדין שהלוקח אינו מוחל הטינופת כלל רק שטורח הוא לנפותו, ואם בא לנפותו ואין בה רק רובע בטילה דעת לוקח שבשביל רובע לא טורח אדם והמוכר פטור, אבל כשנראה יותר מרובע מנפה כל הרובע שכיון שהתחיל לטרוח טורח ומנפה את כולו, ויש אומרים שחייב מדין קנס משום שמעיקר הדין הלוקח מוחל רובע, וכיון שלא שכיח טינופת יותר מרובע ומצא יותר מרובע חוששים שהמוכר עירב ולכן קונסים המוכר גם על הרובע.

דף צ"ד – ע"ב

כל סאה תבואה שיש בה רובע הקב ממין אחר לא יזרע משום איסור כלאים, לת"ק: ימעט עד שיהא פחות מרובע וכן אם נזרע ועדיין לא נשרש ימעט עד שיהא פחות מרובע, לרבי יוסי: יברור ויוציא הכל.

רובע קב כלאים שמעורב בסאה ספק אם אסור רק מדרבנן, לת"ק: ימעט משום חומרת כלאיים, ולרבי יוסי: יברור הכל שאם מתחיל למעט ומניח מקצת וזורע נראה כזורע כלאיים במכווין, ואם כבר נזרע נראה כמקיים כלאים, ואם כך אין איסור דאורייתא אלא במשייר יותר מרובע. או שרובע הוא איסור דאורייתא, ולכן לתנא קמא ימעט עד פחות מרובע, ולרבי יוסי יברור הכל שקונסים היתר משום איסור.

שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתיים וכל אחד אומר מאתיים שלי, לת"ק: נותן מנה לכל אחד והשאר יהא מונח עד שיבוא אליהו, ואף לסובר שקונסים גם היתיר משום איסור היינו כגון ביותר מרובע עפרורית המעורב בסאה תבואה שרגליים לדבר שעירב הכל בידיים, ולרבי יוסי: יהא הכל מונח עד שיבוא אליהו וקונסים כדי שיודה הרמאי, וגם אם ביותר מקב עפרורית המעורב לא קונסים שאין הוכחה שעירב בידיים, אבל בפיקדון מוכח שאחד מהם בוודאי רמאי.

שטר שיש בו ריבית, לרבי מאיר: קונסים המלוה ואינו גובה הקרן והריבית, וגם אם לא קנסו היתר משום איסור משום שאינו מוכרח שעשה איסור, אבל הלוואה בריבית מיד בשעת הלוואה עבר על לאו 'לא תשימון', לחכמים: גובה הקרן ולא הריבית שהגם אם קנסו היתר משום איסור היינו בדווקא כשיש יותר מרובע ורגליים לדבר שעירב גם כל הרובע, אבל כאן הקרן בוודאי היתר הוא.

 *************

 

דף צ"ה – ע"א

בית כור עפר אני מוכר לך הן חסר הן יתר, פיחת או הוסיף רובע לסאה הרי זה מקח, והם שלושים רבעים לשלושים סאה. ואם הוסיף יותר על כך מחזיר את כל הרבעים, גם אם לא קנסו היתר משום איסור שבשיעור תשעה קב מצטרף לשיעור שדה בפני עצמו.

אונאה פחות משתות נקנה המקח ואינו מחזיר אונאה, יתר משתות המקח בטל, שתות מקח קיים ומחזיר כל האונאה גם אם לא קנסו התיר משום איסור כיון שרצה מקח מדויק ושיעור האונאה ידוע הוא אין מוחל לו, אבל בעפרורית שדרכו בכך שהוא מעורב מחל על הרובע.

המקבל לנטוע לחבירו בעל השדה מקבל עליו עשר אילנות שאינם עושים פירות למאה, אם יש י"א אילנות שאינם עושים פירות צריך המקבל לנטוע כל י"א אילנות גם אם לא קנסו היתר משום איסור שכיון שחשוב כשדה שלם שוב אינו מוחל כלום.

דף צ"ה – ע"ב

מרתף של יין למקפה אני מוכר לך נותן לו יין שכולו טוב, מרתף זה של יין למקפה נותן לו יין שכולו טוב ומקבל עליו עשר קוססות למאה, מרתף זה של יין ולא אמר למקפה נותן לו יין הנמכר בחנות, והיינו כולו קוססות.

מרתף של יין ולא אמר לו למקפה נחלקו רב אחא ורבינא אם מקבל עשר קוססות, המוכר חבית יין נותן לו יין שכולו יפה.

יין הנמכר בחנות (קוססות), לרב יהודה: מברך עליו בורא פרי הגפן כיון שטעמו יין, שכל שטעמו יין אף על פי שריחו חומץ דינו כיין, אבל אם לא נמכר בחנות רק בפרשת דרכים ואין מדקדקים מה יקנו לפי שעה מברך שהכל נהיה בדברו, לרב חסדא: גם על יין הנמכר בחנות מברך שהכל נהיה בדברו שכל שריחו חומץ וטעמו יין דינו כחומץ.

 ***************

 

דף צ"ו – ע"א

הבודק חבית להיות מפריש עליה תרומה לשאר חביות ומצא שהיא יין ואחר כך נמצאת חומץ, והפריש עליו תרומה, תוך ג' ימים, לרבי יוחנן: הוא בוודאי יין שגם אם התחיל להחמיץ מיד לאחר שבדק הרי טעמו היה יין וסובר רבי יוחנן שריחו חומץ וטעמו יין דינו כיין, לאחר ג' ימים ספק ששמא לא החמיץ אחר ג' ימים. לרבי יהושע בן לוי: ג' ימים אחרונים בוודאי חומץ שגם אם רק עכשיו נגמר להחמיץ, כיון שהתחיל להחמיץ לפני ג' ימים והיה ריחו חומץ סובר רבי יהושע בן לוי שכל שריחו חומץ וטעמו יין דינו כחומץ, לדרומאי: 0גם לרבי יהושע בן לוי ג' ימים ראשונים הוא בוודאי כיין ואמצעיים ספק  כשיטת ר' יוחנן, ואחרונים ודאי חומץ אם הוא חומץ חזק ביותר.

דף צ"ו – ע"ב

המוכר חבית יין והחמיצה תוך ג' ימים ראשונים, לרב: הרי זה באחריות המוכר שכיון שהתחיל להחמיץ ג' ימים מקודם הרי זה מקח טעות, לשמואל: אינו חייב באחריות, שמזלו וחטא הלוקח גרם שיחמיץ, רב יוסף: פסק כרב בשכר וכשמואל ביין, 'הלכה' כשמואל.

נתן מים על שמרי תמרים ושעורים מברך עליהם שהכל נהיה בדברו, נתן מים על שמרי יין אם נתן ג' חלקים מים ויצא ד' מברך בורא פרי הגפן, נתן ג' ויצא ג' מברך שהכל, נתן ג' ויצא ג' וחצי, לת"ק: מברך שהכל ששלשה מידות מים נכנס ושלשה מידות יצא ועוד חצי מידה של יין וחצי מידה יין בתוך ו' חצאי מידות אינו יין, לאחרים: מברך בורא פרי הגפן שהרי שלשה נכנס ושתים וחצי מים יצאו ועוד חלק יין ודינו כיין, 'הלכה' כת"ק.

***************

דף צ"ז – ע"א

נתן מים על שמרים ויצא מים כדי מדתו או יותר מכדי מידתו [עד שיהיה ג' חלקים מים וא' יין], לת"ק: לא חייב במעשר שאינו יין, לרבי יהודה: חייב במעשר משום חומרת מעשר הגם שברכתו שהכל.

שמרים של תרומה שנתן לתוכה מים ושנה ומצא כדי מדתו אסורים משום תרומה משום חומרא תרומה, פעם שלישית – לת"ק: מותר  לזרים הגם שיש בו טעם יין, לרבי מאיר: אסור אם יש בו טעם יין. ובמעשר שני פעם ראשון אסור חוץ לירושלים, פעם שני – לת"ק: מותר, ולרבי מאיר: אסור ודווקא במעשר ודאי, אבל דמאי לכו"ע לעולם מותר [ובמעשר ראשון גם בפעם ראשון לחכמים: מותר לזרים, ולרבי מאיר: אסור שסובר שמעשר ראשון אסור לזרים]. ובהקדש בקדושת דמים, פעם ראשון שני ושלישי אסור, פעם רביעי – לת"ק: מותר, לרבי מאיר אסור, ובקדושת הגוף לעולם אסור גם לת"ק משום חומרא שהוקדשו לנסכים.

שפך מים על שמרים של תרומה מכשירים לקבל טומאה, בפעם ראשון ושני משום שחשוב יין לעניין תרומה ובפעם שלישי משום מים. נשפכו מאליהם (כמו בגשמים) שאין מחשבה, בפעם ראשון ושני מכשירין שחשוב יין לעניין תרומה [שיין מכשיר גם בלי מחשבה], בפעם שלישית אינו מכשיר אם פרה שותה ראשון ראשון, אבל אם מתקיים גילה בדעתו שנוח לו ומעתה המים מכשיר לקבל טומאה. [ואם נפלו על שמרי חולין ומצא כדי מידתו שדינם כמים, אינם מכשירים רק על ידי מחשבה כדין מים].

דף צ"ז – ע"ב

ניסוך היין אינו כשר לכתחילה ביין מגיתו שנאמר 'הסך נסך שכר' והם יין שמשכר, ובדיעבד כשר שאינו לעיכוב משום שנאמר 'הסך נסך' מכל מקום, ומפי החבית משום קמחים, ומשולי החבית משום שמרים, ובכושי, וביין לבן שנאמר 'אל תרא יין כי יתאדם' שיין שאדום משכר, ועל כן עדיף לנסכים שנאמר בהם שכר, וביין מתוק וחלש מאד, ובשל מרתף שלא נבדק ויש בהם קוססות, ובצמוקים, ואם הביא כשר, וכל אלו כשרים לכתחילה לקידוש.

ניסוך היין פסול גם בדיעבד, א. ביין קוסס שאינו שכר ואינו ראוי להיות שכר, ב.  ביין מזוג שנאמר 'ונסכו רביעית ההין' חי ולא מזוג, ג. מגולה שמא שתה ממנו נחש, ד. שמרים, ה. וריחו רע, ואם הביא פסול.

יין קוסס לקידוש היום, לרבי יוחנן: כשר כשם שברכתו בורא פרי הגפן, לרבי יהושע בן לוי: פסול כשם שסבר שברכתו שהכל, וכשר במזוג, וכן בשמרים שנתן עליהם חלק א' מים ויצא ד' חלקים, ולאחרים גם בנתן ג' ויצא ג' וחצי, וריחו רע פסול, וכן מגולה גם בעשה במסננת משום הקריבהו נא לפחתך.

המוכר קנקנים בשרון מקבל עליו עשר פיטסות למאה, היינו שנשברו ומגופרות בגפרית ואפשר להשתמש בהם קצת זמן.

***************