
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
מסכת בבא בתרא דף ק״ו – ק״י
דף ק"ו – ע"א
משנה . האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך בסימן ובמיצר הללו – היה חסרפחות משתות הגיעו, שבית כור סתם כ'הן חסר הן יתר', ו'בסימניו ובמצריו' הוא כאומר 'שדה זו כמות שהיא', ומה שאמר 'בית כור' הועיל שצריך שיהא קרוב לבית כור. היה חסר יותר משתות – ינכה, אבל לא בטל מקח ששניהם חפצים במקח. חסר שתות – לרב הונא: כפחות משתות, לרב יהודה: כיותר משתות.
הדיינים שירדו לשום נכסי יתומים קודם המכירה ופיחתו או שהותירו – לרבנן: טעו 'שתות' ומעלה המכר בטל, לרבן שמעון בן גמליאל: כח בית דין יפה ואף בטעות שתות המכר קיים.
דף ק"ו – ע"ב
מה שאמרו שהמוכר 'בסימניו ומצריו' אם פיחת שתות מהמידה ינכה – לאביי היינו דווקא אם לא הכיר הלוקח מידת השדה, אבל אם הכיר לא ינכה, שיכול המוכר לטעון שמה שאמר לו שכך מידתה היינו שהיא טובה כמו שדה במידה כזו.
אחים שחילקו הירושה בגורל – כיון שעלה הגורל לאחד מהם והוברר חלקו קנו כולם, שאם הם שנים – קנה השני את החלק הנותר, ואם הם שלשה – קנו השנים שני החלקים הנותרים לחלק ביניהם כל שעה שירצו, שלומדים מירושת ארץ ישראל שנקנה בגורל, וכאן אין צריך קלפי ואורים ותומים, שבהנאה זו שנשמעים זה לזה וגמרו לחלוק השותפות קנו.
ג' אחים או שותפים שהלכו ב' מהם וחילקו לג' חלקים בפני בית דין של ג' [כשצריך שומא] שלא מדעת השלישי – החלוקה קיימת.
ב' אחים שחילקו ובא אח שלישי ממדינת הים שלא ידעו אחיו ממנו – לרב: בטלה מחלוקת שנעשה בטעות, לשמואל: נותן כל אחד שליש מחלקו.
מכר כור בשלושים – יכול לחזור גם בסאה אחרונה אף לשמואל הסובר שהנוטל דבר הראוי לו אלא שנטל פחות או יותר מהראוי לו קנה, שנוח לשניהם שיוכלו לחזור עד סאה אחרונה.
***************
דף ק"ז – ע"א
האחים שחילקו, לרב: הם יורשים ויש ברירה שהוברר לכל אחד חלקו, ולכן אם נטל בעל חוב חלקו או חצי חלקו של אחד הוא כנטל משניהם ובטילה מחלוקת ועל שניהם לפרוע חובת אביהם, ואין חוזרת ביובל. לשמואל: הם כלקוחות זה מזה [כלוקח שלא באחריות ולא אומרים אחריות טעות סופר ואין הטעם לא שדי זוזי בכדי] ולכן חוזרת ביובל, ואם נטל בעל חוב וויתר על חלקו, לרב אסי: מסתפק ולכן נוטל רביע מקרקע או ממעות, 'הלכה' בזה וכן בשניים שחילקו ובא אח ובחלקו שדה גזולה ויצאה מאחד מהם, לרב הונא: מקמצים, ולאמימר: ולהלכה בטילה מחלוקת.
שומת בית דין אינו בפחות משלשה.
דף ק"ז – ע"ב
ג' שירדו לשום, אחד אומר מנה ואחד אומרים מאתיים בטלו דברי היחיד. אחד אומר מנה (כ"ה סלעים) אחד אומר כ' סלעים ואחד אומר ל' סלעים, לת"ק: נידון במנה שהוא ממוצע בין שלשתם, לר' אליעזר בר' צדוק: נידון בתשעים שהוא ממוצע בין הראשון (כ"ה) לשני (כ') (שתופסים במועט) והשלישי יחיד, לאחרים ודייני גולה: מחלקים ההפרש שבין הראשון לשלישי (מ' דינר) לשלש (י"ג ושליש) ומוסיפים אותה על הראשון (פ') שהוא צ"ג ושליש ואומרים שהראשון טעה בי"ג ושליש לפניו, והשני בי"ג ושליש לאחוריה רק לא רצה להוסיף על מנה, 'הלכה', לרב הונא: הלכה כאחרים ודייני גולה, לרב אשי: כיון שלא יודעים טעם של אחרים ודייני גולה אין הלכה כמותם רק כתנא קמא.
משנה . חצי שדה אני מוכר לך שמין כל השדה ונותן כדמי חציה במקום הכחוש. חציה בדרום אני מוכר לך שמין אותה ונותן לו כדמיה באיזה מקום שירצה, ונותן מחצי שדהו מקום הגדר וחריץ (ו' טפחים) ובן חריץ (ג' טפחים) כדי שלא תהא חיה קופצת לתוכה.
הדרן עלך פרק בית כור
*************
פרק שמיני – יש נוחלין
דף ק"ח – ע"א
משנה . אלו נוחלין ומנחילין, האב את הבנים (כשאין לבנים זרע) והבנים את האב, ואחים מן האב (כשמת האח בלי בנים, וגם אביהם מת).
נוחלין ולא מנחילין, הבן יורש את אמו, והבעל את אשתו, (והבן את אחות אמו כיון שיורש את אמו) ובני אחות המת (כשאין קרוב יותר) אבל האם אין יורשת את בנה, (כשיש קרובים יותר ממשפחת האב) ולא האשה את בעלה, ולא ראובן את בני אחותו (שהרי אחותו עצמה אינה יורשתם והוא בא מכוחה) (ולא אחות אמו של מת, שמשפחת אם אינה קרוי משפחה).
לא נוחלין ולא מנחילין, האחים מן האם (שהם ממשפחת אם, אלא קרובי אביו של זה ואביו של זה יורשים כשיש קרובים מצד האב שקרובים יותר מהם).
דף ק"ח – ע"ב
כשאדם מת בלי בנים וכשהאב רואה במיתת בנו הוא קללה, וכשהבן קובר אביו הוא ברכה כמו שנאמר ויוסף ישית ידו על עיניך הבטיחו שיקברהו בנו, ואין מתחילים בפורענות, אבל כאן שנלמד מדרשא חביבא ליה.
ונתתם את נחלתו לשארו 'הקרוב אליו' הקרוב קרוב קודם, ומזה לומדים סדר הקדימה בירושה לפי קורבה (והפסוקים נכתב שלא כסדר, דף ק"ט.) והסדר הוא: 'איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו – זה האב, ואם אין לו אב ונתתם את נחלתו לאחיו, ואם אין לו אחים ונתתם את נחלתו לאחי אביו ואם אין אחין לאביו, הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה.
הבן קרוב יותר מאבי המת, שכן קם תחת אביו ליעוד ולשדה אחוזה, והאב אין קם תחת בנו לכלום, וכן קרוב יותר מאחי המת אע"פ שקם תחת אחיו ליבום, שהרי במקום שיש בן אין יבום הרי שהבן קם תחת אביו יותר.
שדה אחוזה, אם המקדיש או בנו פדאו חוזרת להם ביובל, ואם מכרה גיזבר לאיש אחר ואפילו לאחיו של המקדיש יוצאה לכהנים ביובל, שהבן קרוב לאביו יותר מאח מטעם הנ"ל.
****************
דף ק"ט – ע"א
הבת קודמת לאחי המת, משום כשיש בת אין יבום.
האב קודם לאחי המת אע"ג שאין קם תחת בנו לכלום, לברייתא א': שנאמר 'לשארו' זה האב ולהקדים את אחי האב לא צריך פסוק שרק מכוחו יורשים ולכן בא לקדם את אחי המת, לרבי ישמעאל ברבי יוסי: שנאמר 'איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו' במקום בת אתה מעביר נחלה מן האב ואין אתה מעביר נחלה מן האב במקום אחים, ואי אפשר לפרש שמדבר באחים שכבר כתוב מפורש לאחר כך.
דף ק"ט – ע"ב
לברייתא א': האב יורש את בנו (קודם האחים) שנאמר 'לשארו' זה האב שכתוב 'שאר אביך הוא', אבל האם, אף שהיא גם 'שאר' מכל מקום נתמעטה ממה שנאמר 'ממשפחתו וירש אותה' משפחת אב קרויה משפחה משפחת אם אינה קרוי משפחה, ופסוק 'והעברתם' הוא כדרבי שהבעל יורש את אשתו או הבן יורש את אמו. לרבי ישמעאל ברבי יוסי: האב יורש את בנו (קודם האחים) מפסוק 'והעברתם', ומפסוק 'שארו' לומדים שהבעל יורש את שארו זו אשתו.
'ויהי נער מבית לחם יהודה ממשפחת יהודה והוא לוי והוא גר שם' הוא יהונתן בן גרשום בן משה משבט לוי כמו שנאמר 'ויהונתן בן גרשם בן משה הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני' ונאמר 'בני משה גרשום ואליעזר', אלא מתוך שעשה מעשה מנשה תלאו במנשה, ומנשה שבא מיהודה ולכן נאמר עליו ממשפחת יהודה.
תולים את הקלקלה במקולקל, מיהונתן בן גרשום שנקרא בן מנשה, ומאדוניה שנאמר 'ואותו ילדה אחרי אבשלום' והרי אדוניה הוא בן חגית ואבשלום בן מעכה, רק שעשה מעשה אבשלום שמרד במלכות.
לעולם ידבק אדם בטובים שהרי משה שנשא בת יתרו יצא ממנו יהונתן,אהרן שנשא בת עמינדב יצא ממנו פינחס, ואע"פ שבא מבנות פוטיאל, שני פיטפוטים, מזרע יוסף שפיטפט ביצרו, ומזרע יתרו שפיטם עגלים לעבודה זרה, אך היה רחוק מיתרו יותר מיהונתן שאימה של אם פינחס הייתה בת של בן יתרו או מבני בניו או של בת יתרו, ולכן מהניא לאהרן מה שדבק בטובים.
*****************
דף ק"י – ע"א
הנושא אשה צריך שיבדוק באחיה שרוב בנים דומים לאחי האם שנאמר 'ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון' שאחות נחשון מיותר.
'ויסורו שם ויאמרו לו מי הביאך הלום ומה אתה עושה בזה ומה לך פה' אמרו לו לאו ממשהבאת שנאמר בו 'אל תקרב הלום', 'מה זה בידך', 'ואתה פה עמוד עמדי', תיעשה כהן לעבודה זרה, אמר להם כך מקובלני מבית אבי אבא שישכיר אדם עצמו לעבודה זרה ואל יצטרך לבריות, וטעה שעבודה זרה היינו עבודה שזרה לו כגון תלמיד חכם שיפשוט נבילה בשוק בשכר, וכיון שראה דוד שממון חביב עליו מינהו על האוצרות, 'ושבואל בן גרשם' וגו' הוא יהונתן ששב 'לאל' בכל לב עכשיו שהיה לו ממון הרבה.
דף ק"י – ע"ב
בן ובת הבן קודם לרשת הכל (חוץ מעישור נכסים), א. שנאמר 'איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו' הא יש לו בן – בן קודם, ואין לומר שאם יש בן יירשו שניהם שאם שווים הם מיותר כל הפסוק שבוודאי אם אין בן יורשת הבת הכל, שהרי מה שהבת היא בת ירושה לומדים מהפסוק 'וכל בת יורשת נחלה' ועל כרחך מגיע להשמיע שהבן קודם לבת, ב. 'והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם' בניכם ולא בנותיכם, והפסוק 'למען ירבו ימיכם וימי בניכם' כיון שברכה הוא סברא הוא שמברך לכל ישראל.
אחים מן האב נוחלין ומנחילין ולא אחים מן האם, שרק משפחת אב קרוי משפחה.
אח מן האם אינו מייבם, שלומדים מגזירה שווה אחוה אחוה מבני יעקב שהיו אחים רק מן האב ולא מן האם.
***************