לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
מסכת בבא בתרא דף קי״ב
דף קי"ד – ע"א
בית דין שהעידו בפניהם עדות בלילה יכולים לדון ביום על פי עדות זו.
קניין על מתנת בריא או מתנת שכיב מרע במקצת, לרבה: יכול לחזור כל זמן שיושבים, לרב יוסף: כל זמן שעוסקים באותו עניין ואחר כך יכולים לדון עליו, 'הלכה' כרב יוסף.
דף קי"ד – ע"ב
כשם שאין הבעל יורש את אשתו בקברה ומתו אביה או אמה, כך אין הבן בקברו יורש אמו להנחיל לאחים מהאב.
*************
דף קט"ו – ע"א
האם בירושת בנה, ובן ובת בירושת האם
לתנא במשנה – בןקודם לבת גם בנכסי האם שנאמר 'מטות' מקיש מטה האם למטה האב. והאם אינה יורשת בנה שנאמר 'וכל בת יורשת נחלה' יורשת ואינה מורשת.
לר' יהודה ברבי שמעון – בן קודם לבת בנכסי האם שנאמר 'מטות'. והאם יורשת בנה שנאמר 'מטות'.
לרבי זכריה בן הקצב – בן ובת שווים בנכסי האם. והאם אינה יורשת בנה שלא דרש 'מטות'.
משנה . סדר נחלות בן וכל יוצאי חלציו [שנאמר 'אין לו' ביו"ד יתירא ודורשים עיין עליו אם יש לו יוצאי חלציו], בת ויוצאי יריכה, אב, אחי המת, ויוצאי חלציהם, אחיות המת ויוצאי חלציהם, אבי האב, אחי האב ויוצאי חלציהם, אחיות האב ויוצאי חלציהם, אחי אבי האב ויוצאי חלציהם, אחיות אבי האב ויוצאי חלציהם, וכך חוזרים עד ראש השבט ולא ליעקב שמקובל שלא כלה שבט שנאמר 'ואתם בני יעקב לא כליתם', והאב קודם תמיד לאחים.
דף קט"ו – ע"ב
כל האומר תירש בת עם בת הבן אפילו נשיא שבישראל אין שומעים לושהוא שיטת הצדוקים שדרשו קל וחומר ומה בת בנו הבאה מכח בנו תירשנו בתו הבאה מכוחו לא כל שכן, והשיב עליהם רבן יוחנן בן זכאי שבת בנו יפה כוחה לרשת עם אחי אביה במקום אביה שמת, ובת במקום אחים אינה יורשת.
'אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ לוטן ושובל וצבעון וענה' ונאמר 'אלה בני צבעון ואיה וענה' ונאמר 'הוא ענה' הוא ענה מעיקרא, מלמד שבא צבעון על אמו והוליד ענה וירש עם אביו בנכסי זקינו שעיר [ובבן גם הצדוקים מודים שיורש].
צדוק ובייתוס תלמידי אנטיגנוס איש סוכו, ופקרו בדברי חכמים במה שטעו במה ששנה אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס שכוונתו שיעבדו ולא יקבלו שכר.
***************
דף קט"ז – ע"א
במעשה פילגש בגבעה שלא רצו שתיגרע נחלת בנימין התנו חכמים [מדין הפקר בית דין הפקר] שלא תירש בת הבן עם האחים שמא תינשא לשבט אחר ותיסוב הנחלה מבנימין.
כל שאין מניח בן ליורשו – לרבי יוחנן בשם ר' שמעון בן יוחאי: הקדוש ברוך הוא מלא עליו שנאה שנאמר 'והעברתם את נחלתו' ונאמר 'יום עברה היום ההוא', ר' יהודה אמר רב ורבי יהושע בן לוי: נחלקו ומפרשים 'בכו בכה להולך' להולך בלי בנים ואינו גנאי.
'אשר אין חליפות למו ולא יראו אלקים' – לרבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחאי: כל שאינו מניח בן, לרבי יהושע בן לוי: כל שאינו מניח תלמיד, וכן סבר רבי יוחנן ממה שניחם אבלים במה שלא הניח בנים ואם הוא נקרא 'לא ירא אלקים' הרי אסור לפרסם חטאים אלא על כרחך שמדובר על תלמיד.
'והדד שמע במצרים כי שכב דוד עם אבותיו וכי מת יואב שר הצבא' דרש רבי פנחס בן חמא דוד שהניח בן כמותו נאמרה בו שכיבה, יואב שלא הניח בן כמותו נאמרה בו מיתה.
קשה עניות בבית יותר מחמישים מכות וצריך לבקש רחמים, שנאמר 'חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי' ונלמד ממצרים שיד הוא חמישים מכות ואמר לו חברו 'השמר אל תפן אל און כי על זה בחרת מעוני' שחמישים מכות טוב יותר מעניות.
כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים.
דף קט"ז – ע"ב
אבי האב קודם לאחי האבוכן תמיד האב קודם לאחים. אח המת קודם לאבי אביו, וכן לעולם.
**************
דף קי"ז – ע"א
משנה . ארץ ישראל נקרא מוחזקת ליוצאי מצרים ולא ראויה ולכן נוטל בה בכור פי שנים.
חלוקת הארץ
לר' יאשיה: נתחלק ליוצאי מצריםשנאמר 'לשמות מטות אבותם ינחלו' והכוונה ליוצאי מצרים שנאמר בהם 'ונתתי אותה לכם מורשה'. [ומי שהיה לו עתה בן אחד נטל כל חלקו, ומי שהיו לו י' בנים לא לקחו אלא חלק אחד] ופסוק 'לאלה תחלק הארץ בנחלה'דורשים 'כאלה' להוציא הקטנים שהיו פחותים מבני עשרים ביציאת מצרים שלא נטלו חלק בארץ אלא בזכות מורישיהם (ובספרי לאלה – כאלה, לכשרים וקדושים ולא לרשעים שאין להם חלק בארץ).
לר' יונתן: נתחלק לבאי הארץשנאמר 'לאלה תחלק הארץ בנחלה' ומפסוק 'לשמות מטה אבותם ינחלו' דורשים שבנחלה זו לאחר שירשו באי הארץ כל אחד את חלקו [כגון ראובן ושמעון בני איש אחד שיצאו ממצרים בני עשרים ולראובן בן אחד, ולשמעון עשר בנים בבאי הארץ שזה נוטל חלק אחד ואלו נוטלים י' חלקים] מורישים לאבי אביהם שיצא ממצרים וחוזרים ויורשים ממנו [ועשרה בנים נוחלין חלק אחד כמו בן האחד].
לר' שמעון בן אלעזר: נתחלק ליוצאי מצרים ולבאי הארץ לקיים שני הפסוקים, שאם היה אביו מיוצאי מצרים ולא מבאי הארץ נוטל חלקו משום יוצאי מצרים, ואם היה מבאי הארץ נוטל חלקו משום באי הארץ, ואם היה האב בן עשרים ביציאת מצרים ובניו בני עשרים בבואם לארץ נוטל שני חלקים [ובאדם אחד שהיה יותר מבן שישים ביציאה ונכנס לארץ ספק].
בנות צלפחד – לר' יאשיה ורבי שמעון בן אלעזר ותנא במשנה: נטלו ג' חלקים חלק אביהם שהיה מיוצאי מצרים וחלקו עם אחיו בנכסי חפר והיה בכור ונטלו בנותיו חלקו פי שנים. לר' יונתן: נחלו רק ב' חלקים עם אחי צלפחד שלאחר שירש חפר מהם את חלקם ירשו בחזרת הנחלה גם בנות צלפחד ממנו, אבל צלפחד שלא היה מבאי הארץ לא נחל בארץ.
דף קי"ז – ע"ב
מרגלים, יהושע וכלב נטלו חלקםשנאמר 'חיו מן האנשים'.
עדת קרח ומאתיים חמישים איש שעמו, לא היה להם חלק (וזה מה שאמרו בנות צלפחד שאביהם לא היה בתוך העדה [מרגלים] הנועדים על ה' [מאתיים חמישים איש] ובעדת קרח ולכן למה יגרע שם אבינו) ובניהם נטלו בזכות אבי אביהם ואבי אימותיהם [אם לא היה לאימותיהם אחים].
***************
דף קי"ח – ע"א
חלוקת הארץ
א. 'לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו' לסובר ליוצאי מצרים נתחלק, פירוש הפסוק למי שהיה 'רב' בשעת יציאת מצרים הגם שהתמעט עכשיו 'תרבה נחלתו', 'ולמעט' ביציאת מצרים הגם שעכשיו נתרבה 'תמעיט נחלתו'. לסובר לבאי הארץ קשה שפשוט הוא שאם 'לאלה תחלק הארץ' נותנים לרב הרבה ולמעט מעט.
ב. בנות צלפחד, לסובר ליוצאי מצרים, צווחו לקבל שלשה נחלות, חלק אביהם שהיה מיוצאי מצרים, ופי שנים בנכסי חפר שבת הבן יורשת עם הבן. לסובר לבאי הארץ, קבלו רק בנכסי חפר על ידי חזרה שהבנים מחזירים לאבותיהם והם מורישים להם ועל ידי זה נטלו חלק אביהם.
ג. 'וידברו בני יוסף את יהושע לאמר מדוע נתתה לי נחלה גורל אחד וחבל אחד ואני עם רב' וגו' לסובר ליוצאי מצרים, צווחו שמרובים הם מכל השבטים ולא נטלו אלא כחשבון יוצאי מצרים. לסובר לבאי הארץ, שהיו בהם הרבה יתומים שבכניסה לארץ היו פחות מעשרים ואבותיהם לא נכנסו וגם על ידי חזרה לא היה להם שום מוריש.
היו אנשים מישראל שלא נטלו נחלה בארץ, לסובר ליוצאי מצרים נתחלק כגון אם יצאו ממצרים פחות מעשרים בלי אביהם. לסובר לבאי הארץ אם נכנסו פחות מעשרים וגם על ידי חזרה לא היה להם מוריש, ומה שלא כתוב שצווחו, משום שלא הועיל להם, ובני יוסף גם לא הועיל להם אבל עצה טובה קא משמע לן שצריך ליזהר מעין הרע שאמר להם להחביא עצמם ביערות ואמרו לו שבזרעו של יוסף אינה שולטת עין הרע, לרבי אבהו: שנאמר 'בן פורת עלי עין' עולי עין, לר' יוסי ברבי חנינא: שנאמר 'וידגו לרוב' כדגים שמים מכסים עליהם ואין עין שולטת בהם.
דף קי"ח – ע"ב
יהושע וכלב – נטלו חלק המרגלים שנאמר 'חיו מן האנשים ההם' ונאמר כבר 'ולא נותר מהם איש כי אם כלב' וגו'. עדת קרח – לא היה להם חלק בארץ.
מתלוננים שבעדת קרח (ר"נ אנשים) לברייתא א': לא נטלו חלק, לברייתא ב': יהושע וכלב נטלו חלקם שנאמר 'אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה' אלו מרגלים, 'הנועדים על ה' מתלוננים, 'בעדת קרח' כמשמעו ומקיש מתלוננים למרגלים.
'ויפלו חבלי מנשה עשרה' שש בתי אבות של השבט וארבעה מבנות צלפחד, לסובר ליוצאי מצרים נחלקה הארץ, נחלת צלפחד, ופי שניים בנכסי חפר, ואחי אביהם שמת אחר חפר, שנאמר 'נתן תתן להם' נחלת אביהם, 'בתוך אחי אביהם' נחלת אבי אביהם, 'והעברת את נחלת אביהן להן' חלק בכורה, ונחלת אחי אביהם – לתנא קמא: לומדים מפסוק 'אחוזת נחלה' ו'נתן תתן' דיברה תורה כלשון בני אדם, ולרבי אליעזר בן יעקב: לומדים מפסוק 'נתן תתן'. לסובר לבאי הארץ, ב' חלקים בנכסי חפר, וב' אחי אביהם שמתו ולומדים מפסוק נתן תתן' ו'אחוזת נחלה'.
***************