לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

דף קכ"ו – ע"א

בכור שמיחה ואמר אל תשביחו חלקי אלא נחלוק מיד והם לא חילקו והשביחו הנכסים, נוטל הבכור פי שנים גם במה שהשביחו (כרב הונא אמר רב אסי), שזכה בחלק הבכורה משעה שחפץ לזכות בו ושלו השביח. ופירש רבה שהיינו כגון ענבים ובצר זיתים ומסק, שהוא כמו גזל פרה והוקירה שמשלם כמות שהיא הואיל ולא נשתנה, אבל אם דרכו שהשתנה מענבים ליין אין בכור נוטל רק כשעת הגזילה שקנו בשינוי, והוסיף רב יוסף (כפירוש רב עוקבא בר חמא על דברי רב יהודה אמר שמואל) שאם פיחת היין שנשפך או נתקלקל ואינו שווה כדמי הענבים נוטל כדמים שהיו שווה הענבים כשעת הגזילה.

בכור שנטל חלק באחת השדות כפשוט ויתר על חלק בכורה, לרב פפא בשם רבא: ויתר רק באותה שדה שסובר אין לבכור קודם חלוקה ועל כן רק במה שמחל מחל, והשאר הוא דבר שלא בא לעולם שאינו יכול להקנות, לרב פפי בשם רבא: ויתר בכל הנכסים שסובר יש לבכור קודם חלוקה ואם מחל בזה מחל בהכל.

בכור שמכר לפני החלוקה חלקו וחלק אחיו, לרבא: שלא עשה ולא כלום, לרב פפי: בחלק הבכורה המכירה קיימת שיש לבכור קודם חלוקה, לרב פפא: גם בזה לא עשה כלום שאין לבכור קודם חלוקה. 'להלכה' יש לבכור קודם חלוקה, ולרב אשי אפילו חילק בפלפל עם אחיו בשווה ויתר בכל הנכסים כולם.

דף קכ"ו – ע"ב

משנה . האומר איש פלוני בני שהוא בכור לא יטול פי שניים, או איש פלוני בני לא יירש עם אחיו לא אמר כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה, ואם חילק נכסיו בצוואת שכיב מרע בלשון מתנה וריבה לאחד או השווה הבכור כאחיו דבריו קיימים, [שרק במה שנשאר מנכסיו לרשת נוטל בה בכור פי שניים], אבל אמר בלשון ירושה לא אמר כלום, ואם כתב לשון מתנה בתחילה או באמצע או בסוף דבריו קיימים.

האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה, לר' מאיר: מקודשת והתנאי בטל שמתנה על מה שכתוב בתורה, לר' יהודה: בשאר וכסות שהם דבר שבממון תנאו קיים שבהנאה זו שמתקדשת נתרצית למחול, אבל בכור ששתק לא מחל שאיזה הנאה יש לו.

אמר איש פלוני בני בכורי הוא (ואינו מוחזק לנו שאינו בכור) נוטל פי שנים. פלוני בני בכור הוא אינו נוטל פי שנים שמא הוא בכור מאם שהוא בכור רק לכהן.

עדים ששמעו שאביו קורא לו בכור שוטה, לרבה בר בר חנה אין נוטל, שבכור מאם נקרא בכור שוטה.

עדים ששמעו שכשבאו החוששים בעיניהם אמר האב לכו לבני שכחת שבכור הוא ורוקו מרפא,פסק רבי חנינא שנוטל, שבכור מאם אין רוקו מרפא.

***************

דף קכ"ז – ע"א

דיני בכור,

בכור שנולד טומטום שלא ניכר בו זכרות ונקבות ונקרע ונמצא זכר (וכל שכן אנדרוגינוס שאין הספק עתיד להיוודע):

לרבי אמי: (וכן מוכח מברייתא) אינו נוטל פי שניים שנאמר 'והיה הבן הבכור לשניאה' עד שיהא בן משעת הויה.

לרב נחמן בר יצחק: גם אינו נידון כבן סורר ומורה שנאמר 'כי יהיה לאיש בן סורר ומורה' שיהא בן משעת הויה.

לאמימר: אף אינו ממעט חלק בכורה [כגון אם הם שלשה בנים בכור ופשוט וטומטום והניח אביהם ט' מנה חולקים הנכסים לשלשה כאילו אין כאן רק בכור (ב' חלקים) ופשוט (חלק א') ונוטל הבכור חלק בכורה שלשה מנה ואח"כ חולקים חלק הפשיטות (ו') לג' (שניים לכל אח) ונוטל הבכור חמשה] שנאמר 'וילדו לו בנים' שיהא בן בשעת לידה.

לרב שיזבי: אינו נימול לשמונה בשבת שנאמר 'אשה כי תזריע וילדה זכר וגו' וביום השמיני ימול' שיהא זכר משעת לידה.

לרב שרביא: אף אין אמו טמאה בטומאת לידה שנאמר 'אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים' עד שיהא זכר משעת לידה וכן לטומאת נקיבה, ודבריו הוקשו מברייתא שנאמר שמפלת טומטום ואנדרוגינוס יושבת כזכר (ימי טוהר ל"ג יום אחר ז' ימים ואח"כ טמאה נדה) וכנקיבה (י"ד ימים הראשונים טמאה אפילו בלי דם), ולרב שיזבי יש לומר שהתנא מסתפק ליה אם דורשים מפסוק 'וילדה זכר' שיהא זכר משעת לידה ולכן החמירו בין למילה בין לטומאה, ולפי זה היה צריך לומר שתשב לזכר ולנקיבה וגם לנידה שמספק שמא אין לה טומאת לידה, הרי יש לטמאותה טומאת נדה מיד לאחר שבועיים של ספק טומאת נקיבה (ואם תראה ביום ל"ד ואח"כ ביום מ"א מסתפק שמא יום ל"ד היו מימי טוהר של זכר ויום מ"א הוא ראייה ראשונה של נידה ולא טובלת עד מ"ח).

נשים שילדו ב' זכרים ולא ידוע איזה קדם, לרבא: בהוי אמינא כותבים הרשאה זה לזה ואחד מהם תובע פי שניים או בשביל עצמו או בשביל אחיו שנתן לו חלקו, לר' ינאי ורבא למסקנא: אם הוכרו ולבסוף התערבו כותבים הרשאה, ואם לא הוכרו אין כותבים הרשאה, וזה כוונת הברייתא 'בכור' ולא ספק שיהא בכור משעת הויה ולא ספק.

דף קכ"ז – ע"ב

היו מוחזקים באחד שהוא בכור ואמר אביו על אחר שהוא בכור, לרבי יהודה: נאמן שנאמר 'יכיר' יכירנו לאחרים, לחכמים: אינו נאמן, ושמואל מסתפק כרבי יהודה או כרבנן ולכן אמר שכותבים הרשאה זה לזה.

אם אין מוחזקים מי הבכור, אם לא נפלו לו נכסים לאחר כך נאמן האב על נכסים שהיה לו בשעה שאמר כך לכולי עלמא, מיגו שאם היה רוצה יכול ליתן לו במתנה פי שנים, ואם נפלו נכסים לאחר כך שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ולא היה יכול ליתן במתנה נכסים אלו לומדים מ'יכיר' שנאמן, ולרבי מאיר שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם צריך הפסוק בנפלו לו נכסים כשהוא גוסס שאינו יכול להקנות.

אמר על בנו שהוא בן גרושה או שן חלוצה תלוי במחלוקת רבי יהודה ורבנן.

אמר בני וחזר ואמר עבדי נאמן שאין דרך לקרוא לעבד בן גם לחבב. אמר עבדי וחזר ואמר בני נאמן שכוונתו שמשמש לו כעבד, ואם קראו עבד ששוה מאה זוז וחזר ואמר בני אינו נאמן שאין קוראים כך רק לעבד. ובבית המכס הדין להיפך שהדרך לקרוא לעבד בן להבריח מהמכס, אבל לבן אינו קורא עבד.

 ***************

 

דף קכ"ח – ע"א

אמר הנתבע לתובע נאמן עלי אבא, נאמן עלי אביך, נאמנים עלי שלשה רועי בקר להיות דיינים שאם יחייבוני אתן לך [לפירוש ר' אבא], לרבי מאיר: יכול לחזור בו שהם דברים בעלמא בלי קנין, לחכמים: אינו יכול לחזור בו כיון שקיבל עליו, [ואם אמר התובע שאם יפטרוך מחול לך לכולי עלמא אינו יכול לחזור בו] וכן אמר ר' אבא באומר לחבירו עבדי גנבת והוא אומר לא גנבתי רק אתה מכרתו לי או אתה נתתה לי במתנה (והחזיק ג' שנים או קטן בעריסה או שלא ראו העדים העבד בביתו) רצונך השבע וטול, שאף על פי שהמחזיק פטור משבועה ואינו יכול התובע להוציא בשבועה, כיון שקיבל עליו ונשבע אינו יכול לחזור בו, כחכמים.

לוה שמת, לר' אבא: גובים מהעבדים, לרב נחמן: אין גובים, ולקמן (ע"ב) מתרצים שר' אבא גם אמר שאין גובים.

שלישי בשני כגון בן חנוך בן ראובן שהוא שלישי לראובן להעיד בימואל בן שמעון ששני הוא, לר' אבא: כשר ויש הסובר במסכת סנהדרין שפסול) והוסיף רבא שכשר גם שלישי בראשון כגון בן חנוך בן ראובן מעיד לשמעון, ולמר בר רב אשי אפילו הבן לאבי אביו כגון בן חנוך לראובן ואין הלכה כמותו ובני בנים עד אלף דורות אינם מעידים לאבותיהם שבן ירך אביו הוא.

היה יודע אדם לחבירו בעדות קרקע עד היכן היא שלו עד שלא נסתמא ונסתמא, לר' אבא: פסול, וכן תניא בברייתא, שאם היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו, פקח ונתחרש, פיתח ונסתמא, שפוי ונשתטה, פסול [ובזה הופרכו דברי שמואל ורב ששת ורב פפא שהכשירו עדות סומא כל אחד כדינו].

היה יודע בעדות קודם שנעשה חתנו ונעשה חתנו ומתה בתו, פיקח ונתחרש וחזר ונתפקח, פיתח ונסתמא וחזר ונתפתח, שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה, כשר, שכל שתחילתו וסופו בכשרות כשר.

דף קכ"ח – ע"ב

האומר על תינוק בין הבנים בכור הוא ומוחזק לנו באחר שהוא בכור, לר' יהודה: נאמן, וכן פסק ר' אבא, לחכמים: אינו נאמן וכן פסק ר' יוחנן [ואם לא אמר האב כלום הולכים אחרי חזקה], 'הלכה' כר' אבא.

האומר תיטול אשתי כאחד הבנים, לר' אבא נוטלת כאחד מן הבנים, ופירש רבא שהיינו בנכסי עכשיו, והבנים שיהיו בשעת חלוקה.

המוציא שטר חוב על חבירו מלוה אומר לא נפרעתי כלום ולוה אומר פרעתי מחצה והעדים מעידים אח"כ שפרע כולו, נשבע שבועת מודה במקצת והמלווה גובה מחצה מנכסי בני חורין, ולא ממשועבדים שהלקוחות יאמרו שסומכים על העדים, וגם לרבי עקיבא שאמר בשטר שכתוב בו סלעים והודה ג' מתוך ה' שפטור משבועה שהוא משיב אבידה, כאן שיש עדים אומרים שהיה ירא שלא יבואו לסייע למלוה ולכן הודה מחצה, ולמר בר רב אשי גם לר' שמעון בן אלעזר שמחייב שם שבועה כאן שיש עדים המסייעים לו משיב אבידה הוא ופטור, ולא חוששים לדבריו.

***************