לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
מסכת בבא בתרא דף קל״ט
דף קל"ט – ע"א
משנה . הכותב נכסיו לבנו שיהא לו גוף מחיים ופירות לאחר מיתה, תולש האב ומאכיל לכל מי שירצה ומה שהניח תלוש או מחובר הרי הוא של יורשים, ולכן גם במכר הבן הגוף לאחר אין לו ללוקח בפירות שמחוברים לקרקע, וכן אם כתב האב לאחר מהיום ולאחר מיתה אין לו לאחר בפירות המחוברים, שדעתו של אדם קרובה אצל בנו.
משנה . הניח בנים גדולים וקטנים או בנות גדולות וקטנות, הקטנים מעכבים על הגדולים מלהתפרנס לבוש וכסות, והגדולים מעכבים על הקטנים מליזון מהנכסים אלא חולקים בשווה ויתפרנס ויזון כל אחד מחלקו, אבל בגדול האחים שנושא ונותן בנכסים ולבש מלבושים נאים מה שעשה עשה שיש הנאה ליתומים, אבל באדם בטל שאין להם ריווח לא, ואין אומרים שנוח להם שלא יתנוול.
נישאו גדולים לאחר מיתת אביהם קודם חלוקה ועשו צרכי חופה מתפוסת הבית ישאו גם הקטנים קודם חלוקה.
נישאו גדולים בחיי אביהם ואמרו קטנים לאחר מיתת אביהם הרי אנו נושאים עתה כדרך שנשאתם בחיי אבינו אין שומעים להם, רק מה שנתן להם אביהם נתן.
כשבנים יורשים ניזונות הבנות בתנאי כתובה, אבל כשבנות יורשות אין בנות קטנות ניזונות מהגדולות.
דף קל"ט – ע"ב
בעל בנכסי אשתו פעמים עשאו כיורש ופעמים עשאו כלוקח, כפי שייטב לו, כדלהלן.
הבכורה (שהוא מתנה) והיורש אשתו אין חוזרים ביובל, שסובר ירושת הבעל דאורייתא ועשאו כיורש שלא תחזור למשפחת אשתו.
האשה שמכרה נכסי מלוג בחיי בעלה ומתה, תיקנו באושא שהבעל מוציא מיד הלקוחות שעשאו כלוקח ראשון להוציא מהם, ולא חששו להפסד הלקוחות שהפסידו לעצמם במה שקנו מאשה שתחת בעלה.
לוותה הבת ואכלה ועמדה ונשאת, וכן אם נשאו גדולות והכניסו לבעליהם נכסי אביהם, נוטל בעל חוב מהבעל וכן הקטנות נוטלות ממנו מזונותיהם (ר' חייא) שמשום הפסד הבעל חוב עשאו לבעל כיורש שגובים ממנו מלוה על פה ולא כלוקח מתקנת אושא.
מי שמת והניח אלמנה ובת, האלמנה ניזונת מנכסיו, נישאת הבת האלמנה ניזונת מנכסיו, וכן אם מתה הבת ניזונת מנכסיו (רב יהודה בן אחותו של ר' יוסי בר' חנינא) שמשום הפסד האלמנה עשאו לבעל הבת כיורש.
הדרן עלך פרק יש נוחלין
פרק תשיעי – מי שמת
משנה . מי שמת והניח בנים ובנות, בזמן שנכסים מרובים הבנים יירשו והבנות יזונו. ומרובים, לרב: כדי שיזונו מהם אלו ואלו י"ב חדש. לשמואל: לרבן גמליאל בר רבי – כדי שיזונו אלו ואלו י"ב חודש ולחכמים – כדי שיזונו מהם אלו ואלו עד שיבגרו כמו שכתב בתנאי כתובה, וכן אמר ר' יוחנן. פחות מכאן הרי אלו מועטים, ולת"ק הבנות יזונו והשאר לבנים ואחר שהוציאו את השאר הבנות ניזונים והבנים ישאלו על הפתחים, ואמר אדמון בשביל שאני זכר וראוי אני לרשת הכל בנכסים מרובים ואין לנקיבה כי אם מזונות, הפסדתי בנכסים מועטים (כפירוש רבא דף ק"מ:, ואביי פירש בשביל שאני ראוי לעסוק בתורה).
***************
דף ק"מ – ע"א
אם היו נכסים מרובים בשעת מיתה ונתמעט, כבר זכו בהם יורשים והבנים יירשו חלקם שהגיעם בשעת מיתה והבנות ניזונות כאותה שעה.
אם היו נכסים מועטים והתרבו יש ליורשים חלק בהם.
יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטים שלא כדין מה שמכרו מכרו שיש להם תפיסת יד בנכסים.
איבעיא, א. במת והניח בנים ובנות ואלמנה, שצריכה מזונות, ואין נכסים אלא כדי מזון הבנים והבנות עד שיבגרו, אם כיון שיש לאלמנה מזונות ממעטת ונקרא נכסים מועטים ויזונו הבנות והאלמנה, והבנים ישאלו על הפתחים, או שכיון שאם תינשא אין לה מזונות אינה ממעטת ויזונו הבנים והבנות והאלמנה עמהם. ב. בבת אשתו שקיבל עליו לזונה חמש שנים, אם כיון שאפילו אם נישאת ניזונת ממעטת, או כיון שאם תמות אין לה אין ממעטת. ג. בעל חוב אם כיון שאפילו מת יש לו ממעט או כיון שמחוסר גוביינא יזונו בנים ובנות עד שעת טריפת החוב.
דף ק"מ – ע"ב
אלמנה ובת, ואין כאן אלא מזון אחת מהן, עשו אלמנה אצל הבת כבת אצל האחים, שאלמנה ניזונת והבת תשאל על הפתחים.
משנה . הניח בנים ובנות וטומטום (שאין ניכר בו זכרות ונקבות), בזמן שנכסים מרוביםהזכרים דוחים אותו אצל נקבות, נכסים מועטים נקבות דוחות אותו אצל זכרים. לאביי: בנכסים מרובים שדוחים אותו אצל נקבות גם אצל נקבות אין לו, שהוא בריה בפני עצמו, לרבא: יש לו מזונות שספק זכר ספק נקבה הוא ויטול כפחות שבהם.
האומר אם תלד אשתי זכר יטול מנה, ילדה זכר נוטל מנה.
האומר אם תלד אשתי נקבה תיטול מאתיים, ילדה נקבה נוטלת מאתים.
האומר אם תלד זכר יטול מנה, ואם תלד נקיבה תיטול מאתיים, ילדה זכר נוטל מנה, ילדה נקיבה נוטלת מאתים, ילדה תאומים לא נוטלת שלא אסיק אדעתיה.
ילדה טומטום אינו נוטל אפילו מנה, כרבן שמעון בן גמליאל שסובר שבריה בפני עצמו הוא. האומר כל מה שתלד אשתי יטול, גם טומטום נוטל, וכן אם אין שם יורש אלא הוא, יורש את הכל, משום ובן אין לו עיין עליו או מדין קרוב.
***************
דף קמ"א – ע"א
כל שאין מניח בן ליורשו הקב"ה מלא עליו שנאה שנאמר 'והעברתם את נחלתו לבתו' ואין העברה אלא עברה שנאמר 'יום עברה היום ההוא'.
במשנה מבואר שאדם נותן לבנו מנה ולבתו מאתיים, א. הגם שלעניין לירושה בן עדיף, לעניין הרווחה בת עדיפה לו שאין יכולה לחזר אחר מזונותיה כזכר, ב. לשמואל, בבת בכורה עסקינן, כרב חסדא שבת תחילה סימן יפה לבנים, או שתגדל אותם או שלא תשלוט בהם עין הרע. ורב חסדא אמר שבשבילו בנות עדיף, שלא נתקיימו לו בנים אלא בנות, ג. המשנה כרבי יהודה שאמר שמצוה לזון את הבנים וקל וחומר לבנות כדי שלא יזלזלו לחזר על הפתחים, ור' מאיר אמר מצוה לזון את הבנות וקל וחומר לבנים שעוסקים בתורה.
'וה' ברך את אברהם בכל', לרבי מאיר: שלא היה לו בת, לרבי יהודה: שהיה לו בת ובכל שמה, שאפילו בת לא חיסר ה' לאברהם.
התנה בלידת תאומים שאם יצא הזכר תחילה יטול הזכר מאתיים והנקבה לא תיטול כלום וחזר וסירס התנאי שאם נקבה תצא תחלה תיטול מנה ואח"כ זכר מנה, ולא יודעים מי יצא ראשון,נוטל הזכר מנה ממה נפשך אפילו נולד אחרון, והמנה השני הוא ממון המוטל בספק וחולקים, ולכן נוטל הזכר ו' דינרי זהב (מנה וחצי) והנקיבה ב' דינרים (חצי מנה).
דף קמ"א – ע"ב
האומר המבשרני במה נפתח רחם אשתי אם יבשר זכר יטול מנה, ילדה זכר נוטל מנה. אמר אם יבשר נקבה מנה, ילדה נקבה נוטל מנה. אמר אם זכר יטול מנה אם נקבה יטול מנה, מה שנולד יטול מנה. אמר אם יבשר זכר ונקבה ביחד יטול מנה, נולדו תאומים אין לו אלא מנה. וכל זה למעוטי נפל שלא יטול כלום.
המזכה לעובר לרב הונא לא קנה, והמשנה שהאומר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה ילדה זכר נוטל מנה אינו יודע מי שנאה, [לא כרבי מאיר שקונה דבר שלא בא לעולם שהוא דבר שאינו בעולם, ולא כרבי יוסי שאמר שעובר פוסל עבדי אביו הכהן מלאכול בתרומה ואינו מאכיל לאמו, שירושה הבאה מאליה שאני, ולא כרבי יוחנן בן ברוקה שיכול לכתוב לבן בין הבנים, ששמא לא מיירי בעובר בין הבנים, ולא במבשרני שקשה סיפא שכתוב אם אין יורש אלא הוא יורש הכל, ולא כשילדה שכתוב בסיפא על מה שתלד אשתי ולא כל שילדה, ולא לכשתלד שסובר גם לכשתלד לא קנה].
***************