
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
מסכת בבא בתרא דף ק״ג – ק״ה
פרק שביעי – בית כור
משנה . האומר לחבירו כבית כור עפר אני מוכר לך, אפילו היו שם נקעים עמוקים מי' טפחים או סלעים גבוהים מי' טפחים נמדדים עימה, אבל כיון שאמר 'עפר' מכל מקום אסור שיהא צירוף של ארבעה קבים שלא ראוי לזריעה.
דף ק"ג – ע"א
המקדיש שדה בשעת היובל נותן לו לבית זרע חומר שעורים חמישים שקל כסף, היו שם נקעים עמוקים י' (או סלעים גבוהים י') אינם נמדדים עמה, אבל פודה כשדה נפרד לפי חשבון בית זרע חומר שעורים בחמישים שקל כסף, ואם מלאים מים וכן סלעים שלא ראוי לזריעה פודה בשווי.
האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך אפילו אין הנקעים מלאים מים, אם עמוקים יותר מי' אינם נמדדים עמה שאין אדם רוצה ליתן מעות במקום אחד ויראו לו כב' וג' מקומות. פחות מי' אף אם אין ראויים לזריעה נמדד עמה עד בית ד' קבים, לרב עוקבא בר חמא: במפוזר בכל החמשת קבים, לרב חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: במובלע ברובה של שדה, ואיבעיא אם הרוב של ד' קב אינם מפוזרים ומיעוטם מפוזרים, וכשיר, וכשורה, וכחצובה, וכשור האיצטדיון, ודרך עקלתון.
דף ק"ג – ע"ב
אם היה סלע יחידי בתחילת השדה אינונמדד עמהאפילו כל שהוא, ואיבעיא אם יש עפר כל שהואבין הסלע למיצר ובעפר מלמטה וסלע מלמעלה או להיפך.
*************
דף ק"ד – ע"א
משנה . האומר לחבירו 'בית כור עפר אני מוכר לך מידה בחבל' – פיחת כל שהוא ינכה מהמעות [והמקח קיים], הותיר כל שהוא – יחזיר.
אם אמר 'בית כור עפר הן חסר הן יתר', או אמר 'כבית כור', או 'בית כור' סתמא (בלא מידה בחבל) – אפילו פיחת או הוסיף רובע הקב לסאה [שהוא ז' קב ומחצה לכור, וכן הוא במכר פחות מכור – לפי רובע לסאה] הגיעו. היה פחות יותר מרובע לסאה – ינכה, היה מותר יותר מרובע לסאה – יחזיר כל היתר ואף הרבעים.
כשצריך הלוקח להחזיר המותר -מדינא מחזיר קרקע [שהרי לא קנה רק בית כור], ותקנת חכמים שאם רצה המוכר כופה את הלוקח לקנות המותר [שמה יעשה בקרקע מועט שאינו חשוב שדה]. אבל אם הוזל אח"כ או היה זול בשעת מקח – אין יכול לכופו לקנות ביוקר.
כשיש במותר שיעור הראוי לשימושו – לעולם מחזיר מעות, בשדה – ט' קב, בגינה – לת"ק: חצי קב, ולרבי עקיבא: רובע קב.
איבעיא בשדה ונעשה גינה או להיפך – אם דינה כשדה או כגינה. [והיינו רק לעניין אם מחזיר קרקע או מעות, אך אם מעיקרא היה שיעור מחילה בוודאי מה שמחל מחל אף שנשתנה לבינתיים].
דף ק"ד – ע"ב
היה במותר שיעור שדה או גינה (כנ"ל) – לרב הונא: כיון שיש בו שיעור אינו נמחל ומחזיר אף שהוא פחות מרובע לסאה, לרב נחמן: עד רובע לכל סאה הוא מחילה לעולם. וכגון אם מכר לו שדה של ל"ו סאה והיה מותר ט' קב – לרב הונא מחזיר המותר, ולרב נחמן הוא מחילה, כיון שהוא פחות מרובע לסאה.
היה השדה שמכר סמוכה לשדה אחרת של המוכר שראוי המותר להצטרף אליה – אפילו כל שהוא יתר מרובע לסאה מחזיר קרקע. ואיבעיא כשמפסיק בין השדות בור, אמת המים, דרך הרבים, ריכבא דדיקלא, [ורשות הרבים בוודאי מפסיק].
*****************
דף ק"ה – ע"א
משנה . האומר לחבירו 'מידה בחבל אני מוכר לך הן חסר הן יתר' או להיפך – לבן ננס: תפוס לשון אחרון, וכן פסק רב. והביא רב שנחלקו רבן שמעון בן גמליאל ורבי יוסי ולדעתם ספק אם תופסים לשון ראשון או אחרון, ולכן יחלוקו. ושמואל: הביא בשמם שמכח הספק איזה לשון לתפוס ולכן המוכר שהקרקע בחזקתו ידו על העליונה – שאם יש מותר כל שהוא יחזיר לו כדין 'מידה בחבל', ואם חסירה פחות מרובע לסאה הגיעו כדין 'הן חסר הן יתר'. [וכן פסק רב נחמן, והלכה כמותו].
השוכר מרחץ י"ב זהובים לשנה דינר זהב לחודש' ונתעברה השנה – לרשב"ג ור' יוסי: ספק אם תפוס לשון ראשון או אחרון ויחלוקו את חודש העיבור, ולשמואל: מדובר דווקא אם בא באמצע החודש שכל אחד מוחזק בחצי, אבל בתחילת החודש כולו למשכיר, ובסוף חודש כולו לשוכר. לבן ננס ורב: כולו למשכיר שתפוס לשון אחרון. [לרב נחמן: כולו למשכיר, שמספק קרקע בחזקת בעליה עומדת, וכן הלכה].
דף ק"ה – ע"ב
האומר לחבירו 'כור בשלושים אני מוכר לך' – שניהם יכולים לחזור בהם עד שימשוך הלוקח סאה אחרונה. 'כור בשלושים סאה בסלע' – קנהכלסאה שמשך, לרב: משום שתפוס לשון אחרון [ולכן אם היפך הלשונות – יכול לחזור עד שימשוך הכל], לשמואל: מספק אין להוציא מהמוחזק [ולכן הדין כך גם אם היפך הלשונות].
האומר 'איסתרא (שהיא צ"ו פרוטות) מאה מעי' או להיפך – תלוי במחלוקת רב ושמואל.
***************