לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת בבא מציעא דף ט״ז – י״ח

גזל שדה ומכר וחזר ולקח, או שמכר ונתן לאחר, קנה לאחר שהעמיד לדין. שדה לכשאקחנה קנויה לך מעכשיו. מצא שטר מקוים ששעבד הלוה את עצמו. מצא שטר שכתבו ב"ד לאחד שירד.

 דף ט"ז – ע"א

גזל שדה ומכר וחזר גזלן ולקח מבעלים ראשונים, אין הגזלן יכול להוציא מיד לוקח שמכרו כל זכות שתבוא לידו ולקחה מיד הנגזל כדי שיהא המקח ביד לוקח, והטעם למר זוטרא שלא יקראנו הלוקח גזלן כשיוציא הנגזל מידו, לרב אשי קנאה מיד הנגזל לטובת הלוקח כדי לעמוד בנאמנות שמכר לו, והחילוק ביניהם אם נתנה במתנה שרוצה לעמוד בנאמנות במה שנתנה לו מתנה אבל אם יוציאנה הגזלן מידו לא יקרא המקבל לנותן גזלן שלא גזל ממנו מעות, אבל מת לוקח או הגזלן שייך שני הטעמים.

גזלן שמכר שדה גזולה וקודם שקנאה מיד הנגזל מכר או נתן או שהוריש לאחר, כשקנאה מיד הנגזל לא קנה בשביל לוקח הראשון, וכן אם נפל לו השדה בירושה כיון שלא טרח לקנותה מיד הנגזל יכול לתבוע מיד הלוקח ויחזיר לו דמיו, גבה מן הנגזל בחובו אם יש לנגזל עוד שדות וגבה ממנו דווקא שדה שגזלה ממנו אומרים שעושה כן כדי שיתקיים המקח ביד הלוקח, אבל אם אין לו עוד שדות אין הוכחה שרוצה להעמיד המקח בידו, אם הנגזל נתן במתנה לגזלן נחלקו רב אחא ורבינא אם דינו כירושה כיון שלא טרח לקנות, או שמתנה כמכר שהרי טרח הגזלן לרצות הנגזל כדי לעמוד בנאמנות ללוקח.

גזלן שמכר שדה גזולה וחזר וקנאה מיד הנגזל לאחר שהעמיד הנגזל בדין,

לרב הונא כיון שעמד ברשעו עד אז אינו נאמן ולא לקח מהבעלים כדי לעמוד בנאמנות,

לחייא בר רב גם אחר הפסק דין קנה בשביל הלוקח עד שיכתבו בית דין פסק דין ויתנו ללוקח שכל מקום שימצא נכסי הגזלן יחזיק בהם והיינו תשעים יום לאחר שעמד בדין,

לרב פפא עד שמצא הלוקח נכסי גזלן שיכול לגבות מהם ובית דין מתחילים להכריז שכל מי שרוצה לקנות קרקע זו שיבוא ויקנה.

האומר מה שאירש מאבא מכור לך ומה שתעלה מצודתי מכור לך לא אמר כלום, מה שאירש מן אבא היום מכור לך דבריו קיימים באופן שהיה אביו גוסס וצריך כסף כדי לקוברו מהר ולכבוד אביו שלא לשהותו בביזיון, מה שיעלה במצודתי היום תיקנו חכמים שיהא דבריו קיימים שמא צריך דבר מועט כדי חייו.

גזלן שמכר שדה גזולה וחזר וקנה מיד הנגזל שקנה לוקח, לרבא משום בהנאה זו שהלוקח סמך עליו שיטריח להעמידו בידו גמר והקנה ללוקח בשעה שקנה מיד הנגזל, ואף על פי שלא אומרים כך במה שאירש מאבא מכור לך ולא קנוי לו גם לאחר שהגיע לידו ששם אינו סומך בדעתו בלוקח שיירש מאביו משהו ושמא ימכור נכסיו קודם שימות, אבל כאן סומך דעתו בלוקח  שיטריח לקנות מיד נגזל כדי שלא יקראו גנב.

דף ט"ז – ע"ב

שדה שאני לוקח לכשאקחנה קנויה לך מעכשיו קנה, לרב אינו יכול לחזור בו לרבא מסברא היינו דווקא אם אמר שדה סתם שהמקבל סומך דעת שהרי מצוי לו לקחת הרבה שדות, אבל רב אמר כן גם בשדה זו אע"ג שאינו בידו משום שסובר כרבי מאיר שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם גם בדבר שאינו בידו וכגון האומר לאשה התקדשי לי לאחר שאשתחרר לאחר שתשתחררי לאחר שימות בעלך לאחר שתמות אחותך שמקודשת אע"פ שאין אלו בידו.

המוציא שטר מקוים שקנו מהלוה ששעבד עצמו לשלם גם אם לא ילוה, לשמואל יחזיר למלוה שאין חשש שמא כתב ללות ולא לוה ואין חוששים לפירעון שאם פרע היה קורע השטר, לרבי זירא ורבא חוששים שמא פרע קודם שמלוה החזיר לו השטר ושמא המלוה השמיט מלהחזיר השטר או עיכב משום שלוה לא פרע לו שכר הסופר שמלוה פרע בשבילו.

המוצא שטר שכתבו בית דין לבעל חוב שירד ויגבה מנכסי מי שחייב לו יחזיר לו, ולכולי עלמא לא חוששים לפירעון שמוטל על הלוה לקרוע מיד, ואם המלוה דוחה לומר שנאבד ממנו ידרוש ממנו שיכתוב לו שטר מכירה שחזר ומכר לו השדה שפרע לו.

למ"ד שחוששים לפירעון ולא מחזירים למלוה שטר שנמצא, אם הלוה הוחזק כפרן, לרבי אבהו מחזירים למלוה, לרבא לא מחזירים לו שאכן ואין הלוה נאמן לומר פרעתי, מכל מקום שמא נפל ממנו ולמה יפסיד משום שלא נזהר בשטר.

דף י"ז . זמנו יחזירו לבעלים,

 *************

 

פסקו בית דין ואמר פרעתי. מצא שטר לבו ביום. טוען פרעתי חיוב בית דין.

דף י"ז – ע"א

בית דין שפסקו גמר דין ואמרו ללוה צא תן לו ולאחר זמן אמר פרעתי נאמן, ואין כותבים למלוה שטר גביה לרדת לנכסיו, אבל אם עדיין לא פסקו פסק גמור אלא אמרו חייב אתה ליתן ולאחר זמן אמר פרעתי לרב יוסף בר מניומי אינו נאמן, כיון שמלווה הוצרך לתובעו לדין אינו ממהר לפרוע עד שיפסקו בית דין פסק גמור והמלווה נשבע ובית דין כותבים לו שטר גביה על נכסי הלוה, לרב זביד בשם רב נחמן גם אם אמרו בית דין חייב אתה ליתן לו נאמן הלוה לומר פרעתי.

אמרו לו בית דין צא תן לו ולאחר זמן אמר פרעתי, ועדים מעידים שבפנינו תבעו על פי בית דין ולא פרעו, הוחזק כפרן לאותו ממון ואינו נאמן עוד לומר על חוב זה פרעתי, אבל אם אמרו בית דין חייב אתה ליתן לו ולא הוחזק כפרן, שאין זה מעיז כיון שלא פסקו לו פסק גמור משתמט מלפרוע שסובר שבית דין עדיין מעיינים בדין.

מנה לי בידך ואמר לא היו דברים מעולם ועדים מעידים שהלווהו הוחזק כפרן לאותו ממון ושוב אינו נאמן לומר פרעתי.

נתחייב שבועה בבית דין ואמר נשבעתי ועדים מעידים שתבעו בפניהם להישבע ולא רצה הוחזק כפרן לאותו שבועה ואינו נאמן לומר נשבעתי, אבל אם נתחייב בעצמו להישבע לא הוחזק כפרן ומה שלא רצה להישבע לא היה חרטה אלא דחיה.

המוצא שטר חוב שזמן השטר באותו יום שמצא, לרב אסי בשם רבי יוחנן אם השטר מקוים לרבי יוחנן מחזירים למלוה ואין בו חשש שכתב ללות בניסן ולא נתן עד תשרי, ולא חוששים לפירעון ביום שנכתב, לרב כהנא לא אמר רבי יוחנן שיחזיר אלא אם הלוה מודה שלא פרע, ולא חוששים שמא פרע ואמר שלא פרע ורוצה לחזור וללוות בו ביום וכבר נמחל שיעבוד השטר והוא מלוה על פה וטורף מלקוחות שלא כדין, שהמלווה לא ילוה לו בשטר פסול, שאם ישמעו החכמים שנמחל שיעבוד השטר לא יתנו לו לגבות ממשועבדים שביד הלקוחות.

דף י"ז – ע"ב

הטוען שהוא פרע חיוב שהוא חייב בתנאי בית דין כגון כתובה ומזון האשה והבנות, אינו נאמן.

דף י"ז . זמנו יחזירו לבעלים,

**************** 

 

מצא שטרות. שליח שהביא גט ונאבד.

דף י"ח – ע"א

משנה . מצא גט נשים, שחרור עבדים, שטר שכיב מרע, שטר מתנה ושובר לא יחזיר שחוששים שכתבם וחזר מליתן.

שליח שהביא גט ונאבד, אם אין שיירות מצויות מחזיר אפילו לאחר זמן מרובה, אם יש שם שיירות מצויות כגון בבית דין לרבה מחזירים אפילו לאחר זמן מרובה אם לא הוחזק במקום כתיבת הגט שנים ששמותיהם ושמות נשותיהם שוות,

דף י"ח – ע"ב

י"א לרבי זירא כל ששיירות מצויות לא מחזירים אלא מייד גם שלא הוחזק שיש שניים ושמותיהם שוות, לרבי ירמיה אם עדי הגט אומרים שלא חתמו אלא על גט אחד של שמות אלו מחזירים גם לאחר זמן מרובה, ולא חוששים שמא יש עוד איש ואשה ועדים ושמותיהם שוות, לרב אשי אם נתנו העדים סימן מובהק כגון נקב יש לה בצד אות פלוני מחזירים גם לאחר זמן מרובה, אבל סימן שאינו מובהק לא, ששמא אינם סימנים מדאורייתא ולא מחזירים גט לאחר זמן מרובה.

דף י"ח . חזקת יוסף בן שמעון, חישינן לב' שווירי,

***************