לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת בבא מציעא דף כ״ג – כ״ו

מצא עומרים. מידה משקל ומניין. כלי אנפוריא.

דף כ"ג – ע"א

מצא עומרים קטנים ברשות הרבים הרי אלו שלו, לרבה גם אם יש להם סימן שעשוי להידרס הוא ואינו סימן, לרבא רק אם אין בהם סימן אבל יש בהם סימן נוטל ומכריז [גם אם הוא דרך הנחה] שסימן העשוי להידרס הוא סימן.

מצא עומרים קטנים ברשות היחיד – לרבה אם יש להם סימן נוטל ומכריז שאינו עשוי להידרס, אין להם סימן הרי אלו שלו ומקום אינו סימן, לרבא גם אם אין להם סימן אם מצא בדרך הנחה נוטל ומכריז ומקום הוא סימן [ודווקא ברשות היחיד אבל ברשות הרבים כיון שעומרים קטנים מתגלגלים ברגלי אדם ובהמה אינה נמצא במקום שנפלו תחלה] ולכן מכריז שמצא אבידה במקום פלוני והבעלים אומרים שאבד שם חפץ פלוני.

מצא עומרים גדולים בין ברשות הרבים בין ברשות היחיד נוטל ומכריז – לרבה דווקא אם יש בהם סימן שעומרים גדולים אין הסימן עשוי להידרס, לרבא גם בלי סימן ומקום הוא סימן אם הוא בדרך הנחה [ודווקא בעומרים גדולים שאינם מתגלגל ממקומם], והלכה כרבא.

ככרות בעל הבית נוטל ומכריז אפילו אם מצא ברשות הרבים, שיש להם סימן וכל בעל הבית מכיר ככרות שלו, ואין הסימן עשוי להידרס שאינו רשאי לעבור על האוכלים אלא צריך להגביהם וגם עכו"ם אינם דורסים על אוכלים משום שחוששים שמא הונחו שמחמת כשפים, ואם יש באותו מקום בהמה וכלבים אינו חייב להכריז.

מצא עיגול ובתוכו חרס ככר ובתוכו מעות – לת"ק הרי אלו שלו שסימן הבא מאליו אינו סימן [ומסתמא אין הבעלים יודעים מהסימן] לרבי יהודה הוא סימן ואומרים שנשתו שם בגלל שיהא סימן.

כלל באבידה שמותרת למוצא הוא כל שהבעלים אומרים עליו ווי ליה לחסרון כיס ומתייאש מן החפץ.

דף כ"ג – ע"ב

משקל מדה ומנין הוא סימן, ומה שתנן במשנה מצא מחרוזות של דגים הרי אלו שלו, היינו במניין שכל הציידים עושים במניין זה.

מצא חתיכות דגים ובשר ודג נשוך, אם יש סימן במה שלא נחתך כדרך החותכים הרי זה סימן וחייב להכריז, אבל חתיכה גופה במה שהוא חתיכה שאצל הראש או הזנב אין זה סימן.

מצא חביות של שמן תבואה גרוגרות וזיתים, הרי אלו שלו, וחבית פתוחה אבידה מדעת היא.

מצא כד יין, אם הוא רשום בטיט קודם שנפתח האוצרות יין למכור הוא סימן שיחיד הוא במה שרשם, לאחר שנפתחו האוצרות הרי אלו שלו שהרי כולם עושים כך.

מקום נחלקו אם הוא סימן, וחביות של יין שמן תבואה גרוגרות זיתים שנמצאו על שפת הנהר הרי אלו שלו ואין מקום זה סימן וכשם שהוא שכח גם חבירו שכח שם, ואם ניכר שכבר נתייאש הבעלים שעומד שם ימים רבים גם אם מקום הוא סימן הרי אלו שלו וכגון חבית של זפת שגדל עליה קוצים.

מצא כלים חדשים שעדיין לא הורגל בעליהם בראייה ותשמיש שאינו מכיר יפה ואין בו סימן אינו חייב להכריז, אבל שבעתן עין לרבי שמעון בן אלעזר חייב להכריז אף על פי שאין בו סימן ומחזיר אותו לצורבא מדרבנן שיש בו טביעת עין אם יודעים שאינו משקר בדיבורו אלא בשלשה דברים שמותר לשנות בהם.

רבנן אינם משנים בדיבורם מהאמת אלא בשלשה דברים, במסכת אם שואלים אותו אם מסכת פלוני סדורה בידך מדת ענוה היא לומר לא אע"ג שסדורה היא, בפוריא שימשת מיטתך צניעות היא לומר לא, באושפיזא אם מארחו קיבלו בסבר פנים יפות מדה טובה היא לומר לא שלא יקפצו בו בני אדם שאינם מהוגנים.

דף כ"ג . כלי גסטרון, כדי גרורות, גברא כופרא אשכח, ג' כזבים,

גילוי דעת: סימנא מילתא סימני ר"ת של הדף, לזכור נושאי הדף נערך ע"י ראש כולל ש"ס בעיר ירושלים הרב י. א. טוקר שליט"א וכל הזכיות שמורות לו חן חן לו לזיכוי הרבים . ותהא משכורתו שלימה מהשמים.

***************

סימן מנין. מציל מן הארי. המוצא אבידה במקום שהרבים מצויים שם. מצא מעות בבתי כנסת. מצא חבית יין בעיר שרובה כנענים. לפנים משורת הדין באבידה. בשר שנתעלם מן העין.

דף כ"ד – ע"א

ההוא בר בי רב שנגב ידיים בבגד חבירו, וחשד בו מר זוטרא חסידא והכריחו שהוא זה שגנב כוס הכסף של מארחו כיון שלא איכפת לו ממון חבירו, והודה.

מצא שני בדי מחטים, (שתולים בהם מחטים) או מזלגות קטנות (שטוות בהם זהב), חייב להכריז שמניין הוא סימן.

המציל מן הארי, דוב, נמר, ברדלס, זוטו של ים, שלוליתו של נהר, גם אם יש בו סימן הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתייאש.

המוצא אבידה במסילה ההולכת מעיר לעיר וברחבה של עיר ובכל מקום שהרבים מצויים שם, לרבי שמעון בן אלעזר הרי אלו שלו גם ביש בו סימן ואפילו הבעלים עומד וצווח מפני שהבעלים מתייאש, ואיבעיא אם הדין גם ברוב ישראל (משום שיש שאינם כשרים ולוקחים לעצמם) והאם נחלקו רבנן עליו, ואם נחלקו גם ברוב עכו"ם, ואם הלכה כרשב"א, ואם הלכה כמותו אפילו ברוב ישראל.

המוצא מעות בבתי כנסיות ובתי מדרשות מחוץ לעיר שיש להם שומרים כנענים הרי אלו שלו, אפילו אם יש בהם סימן, גם למ"ד שמחזירים ברוב ישראל.

דף כ"ד – ע"ב

מצא חבית יין בעיר שרובה כנענים אסורה בהנאה, ומותר למוצא להשתמש בחבית, אם בא ישראל ונתן סימן מותר בשתייה למוצא.

המוצא אבידה בנהר הרי אלו שלו, גם אם יש בו סימן מפני שהבעלים מתייאש, ואם יש בו אבנים וסתימת גדר שעושים לדגים וישראל הם שחופרים ומנקים אותו ואינו מתייאש, אף שרוב העיר גוים.

צריך להחזיר אבידה לפנים משורת הדיןגם אם אינו חייב להחזיר מן הדין כגון אם מצא בשוק ובמקום רבים אע"פ שאינו חייב להכריז, אם בא ישראל ונתן בה סימן יחזיר לו, וכן אם מצא אבידה אחרי שהיא אבודה י"ב חודש.

הרואה עוף שלוקח בשר מרשות ישראל לתוך חצרו, מותרת באכילה כזוטו של ים, אבל אם לא ראה שלקחה מרשות ישראל אסור אף בעיר שרובה ישראל משום בשר שנתעלם מן העין.

אבדו לו גדי ותרנגול ומצאם שחוטים –לרבי יהודה אסור שמא נתחלף בנבילה, לרביחנניא בנו של רבי יוסי הגלילי מותר במקום שרוב הטבחים ישראל הם, והלכה כרבי יהודה במצא באשפה שדרך נבילה להשליכו לאשפה, וכרבי חנניא במצא בבית.

כ"ד . כסא דכספא. דישראל כרו . דיו כזוטו של ים

המרכז העולמי להפצת סיכומי דף היומי 'מחודדים' מאחל בזאת לכל ידידנו פורים שמח

 **************

 

מצא פירות בכלי וצבורי פירות ומעות. מצא גוזלות מקושרים. מצא כלי באשפה מכוסה.

דף כ"ה – ע"א

משנה . אלו חייב להכריז. מצא פירות בכלי או מעות בכיס חייב להכריז שסתם כלי יש בה סימן, וכן מקצתו בכלי ומקצתו חוץ לכלי, אם כל המעות מונח לפני הכלי וכן בפשתן המעות והפשתן שלו שאם נפלו מהכלי היה קצת נשאר שם, ובפירות גם אם כולם חוץ לכלי יחזיר למי שיתן סימן לכלי שדרכם של פירות להתגלגל, אם אמר בעל הכלי שהפירות אינם שלו זכה בהם המוצא, ואם יש לכלי שפה כפולה לתוכו הפירות שלו, שאם נפלו מהכלי היה קצת נשאר בתוכו, וכן אם אינם מונחים לצד פי הכלי אלא לצד שפת הכלי.

מצא צבורי פירות חייב להכריז, שיש בו סימן מניין וכן סימן מקום לסובר שמקום הוא סימן, כיון שהוא בדרך הינוח.

מצא צבורי מעות בשלשה מטבעות שחלוקים ברוחב זה על גב זה – לרבי חנינא רק אם הרחב מלמטה והבינוני עליו והקצר שבכולם עליהם, חייב להכריז שמוכח שאינה בדרך נפילה אלא הינוח ושכח ונותן הבעלים סימן שהיה כמגדל, אבל אם רוחב כל המטבעות שווה תולים שנפל והרי אין לו סימן, לרבי יוחנן גם אם שווים ברוחב מכריז שמצא מטבעות (ויתן סימן שהיו ג' מטבעות), ואיבעיא במצא בעיגול, בשורה זו אצל זו, בצורת סגול. אבל אם מצאם כסולם באופן שרוב האמצעי על התחתון ורוב העליון על האמצעי, או אחת מכאן ואחת מכאן ואחת על גביהם חייב להכריז.

דף כ"ה – ע"ב

מצא סלע אין סימן למטבע, גם אם יש בו סימן כגון שכתב עליו שמו או שם מלך או היא חדשה הרי זה שלו, ששמא היה בידו ונתנה לאחר.

משנה . מצא גוזלות מקושרים אחורי כותל וגדר או בשביל שבשדה, אם יש בהם סימן כגון שמקושרים באופן שאין הדרך בכך או שאינם מדדין לסובר מקום הוא סימן יקח ויכריז (כיון שמשתמר שם קצת אבל אם משתמר שם לגמרי לא יגע בהם), אם אין בהם סימן כגון שקשורים כדרך העולם או במדדים שאין המקום סימן לא יגע בהם שהוא ספק הינוח והבעלים יזכור ויבוא ויטול, אבל אם יקח המוצא יפסידו הבעלים כיון שאין לו סימן, ואם נטל לא יחזיר.

מצא כלי באשפה מכוסה אם הם כלים גדולים לא יגע בהם שטמונים שם מדעת הבעלים, ואם אין האשפה עשויה לפנות ונמלך עליה לפנות נוטל ומכריז, ואם הדרך לפנות אינו חייב להכריז, מצא כלים קטנים באשפה שאינה עשויה לפנות אפילו לא נמלך עליה לפנות נוטל ומכריז, שדרך בעלים לפנות כלים קטנים מן הבית שלא מדעת ואבודים הם.

דף כ"ה . הכרזת כריכות, ככרות, כדי יין, כשיר, כחצובה, כסולם, כלי אשפה, כותל ישן. הוא כמגדלין.

*************** 

 

מצא בגל ובכותל חדש וישן. מעות שנמצאו בירושלים. מצא מעות בבית הכנסת אורחים. ראה סלע שנפלה.

דף כ"ו – ע"א

משנה . מצא מציאה בגל אבנים מחומה שנפלה ובכותל ישן והעלו חלודה רבה הרי אלו שלו שיש לומר של אמוריים הוא.

מצא מציאה בכותל חדש, כגון סכין או כיס אם היד והשרוך לצד פנים הרי הוא של בעל הבית, לצד חוץ של המוצא, במוכין וחתיכת כסף אם הוא מחצי ולחוץ הרי הוא שלו, מחציו ולפנים הרי הוא של בעל הבית, ואם היה הכותל ממולא מהם חולקים אפילו אם הכותל משופע לצד אחד לא אומרים שנפל מהצד הגבוה אלא חולקים.

מעות שנמצאו בירושלים לפני סוחר בהמה בשעת הרגל ושלא בשעת הרגל הואמעות מעשר שני שהביאו שם לקנות בהמות בכסף מעשר שני, בשאר שוקי ירושלים בשאר ימות השנה חולין שרוב מעות שבעיר הם חולין, בשעת הרגל מעשר שרוב מעות בעיר מעשר, ואין הולכים לאחר מעות של רוב השנה ששוקי ירושלים עשויים להתכבד בכל יום ואם נפלו לפני הרגל כבר מצאו מנקי שוק, מעות הנמצאבהר הבית בשעת הרגל ושלא בשעת הרגל חולין שהולכים אחר המעות של רוב השנה שהרי אין מנקים את הר הבית כיון שהוא משופע ואין נכנסים שם במנעל ובאבק שעל רגליו.

מצא מעות בבית שהבעלים משכיר לאחרים יתנם למי שדר שם אחרון, שהשוכר בית כשהוא יוצא מחפש בכל הפינות ואם הראשונים שכחוהו היה האחרון מוצא, ואם האחרון היה עכו"ם הרי הוא שלו, שכרו לשלשה ישראל לריש לקיש משום בר קפרא אין מחזירים לסוברים בדעת רבי שמעון בן אלעזר שברוב ישראל אין מחזירים, לרב נחמן גם לסוברים בעלמא שבמקום רוב ישראל מחזירים הוא משום שאין הבעלים מתייאש שסובר שהמוצא יחזיר לו, אבל בשלשה שדרים יחד מתייאש שהרי תבע מכולם ולא הודו לו שמצאו.

דף כ"ו – ע"ב

ראה סלע שנפלה, לקחה לפני שידע המאבד שנפל ממנו ועדיין לא נתייאש עובר בלא תגזול ולא תוכל להתעלם והשב תשיבם אפילו אם החזירה בסוף, נטלה על מנת להחזירה ולאחר יאוש נתכווין לגוזלה עובר בהשב תשיבם, המתין ונטלה לאחר שנתייאש עובר רק בלא תוכל להתעלם.

ראה סלע שנפל לחול ונטלה אינו צריך להחזיר אפילו אם רואה שמביא המאבד כברה לבדוק חול, שמתייאש שסובר שגם לאחרים נאבד להם כאן וכבר לקחו את שלו ואמצא שלהם.

משנה . מצא דבר שאין בו סימן בחנות או מעות לפני השולחני או על השולחן הרי אלו שלו, בין בעל החנות לתיבתו או בין השולחני לשולחנו הרי אלו של בעל החנות והשולחני.

לקח או קיבל פירות מחבירו שהוא תגר ומצא בהם מעות הרי אלו שלו, כיון שגם הוא לוקח מאנשים הרבה ולא ידוע של מי הוא ואין בו סימן, לקח או קיבל פירות מבעל השדה אם הפועלים הם עבדים כנענים הרי הוא של השדה, ואם יש לו פועלים ישראלים הרי אלו שלו ששמא נפל מפועלים.

דף כ"ו . כותל ולחוץ. בין כסא ולשולחני.

***************