לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת בבא מציעא דף מ״ג – מ״ט

פיקדון מעות אצל שולחני ובעל הבית וחנוני. כל הגזלנים משלמים כשעת הגזילה. הוקרה והוזלה.

דף מ"ג – ע"א

משנה . המפקיד מעות אצל שולחני צרור וחתום לא ישתמש בהם, [ללישנא קמא הוא הדין קשר משונה וללישנא בתרא איבעיא], לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריות, אם היו מותרים ישתמש בהם לפיכך באבדו חייב באחריות, לרב הונא דינו כשואל וחייב על אונסים, לרב נחמן דינו כשומר שכר ואינו חייב על אונסים (אם לא השתמש בהם).

המפקיד מעות אצל בעל הבית בין צרורים ובין מותרים לא ישתמש בהם, חנוני – לרבי מאיר דינו כבעל הבית, לרבי יהודה כשולחני.

משנה . הגוזל חבית יין שהיה שווה זוז ונהיה לארבעה, 'לרבה' בשבר או שתאו משלם ארבעה שהרי אם היה בעין היה מחזיר ונמצא שגוזלו באותו שעה וכל הגזלנים משלמים כשעת הגזילה, אם נשבר מאליו משלם זוז שאין מחייבים אלא על שעת הגזילה.

השולח יד בפיקדון להשתמש בו במקצת הרי הוא גזלן בכולו, ואם הוא בעין מחזיר ואומר הרי שלך לפניך, אם נתייקר לאחר ששלח בו יד והוציאו מן העולם משלם כשעת היוקר [וכדין רבה כנ"ל], אם הוזל לאחר ששלח בו יד קודם שחיסר תלוי במחלוקת אם שליחות יד צריכה חיסרון, אם לקח להשתמש בו בלי חיסרון לרבא שואל שלא מדעת הוא גזלן, ואם הוזל משלם כמו שהיה שווה מתחילה.

דף מ"ג – ע"ב

 הגוזל רחל וגזזה או התעברה וילדה, לרבי מאיר משלם אותה וגיזותיה [וכן הוא שיטת בית שמאי במשנה], לרבי יהודה משלם כשעת הוצאה מבית בעלים [וכן הוא דעת בית הלל  במשנה].

השולח יד בפיקדון והוקרה והוזלה, 'לרבי עקיבא' משלם כמו שהוא שווה בשעת התביעה בדין, שנאמר 'ביום אשמתו' ביום שהוא מתחייב לו, אם יש עדים שראוהו ששולח יד – לרב יהודה אמר שמואל משלם שווי כאותו יום, לרב אסי אמר רבי יוחנן משלם כשעת התביעה וביום אשמתו הוא יום שבית דין מחייבים אותו. הלכה, לרב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי עקיבא, לרבי יוחנן גם אם יש עדים שהחזיר, וכן גם אם החזירו למקומו ולא כרבי ישמעאל שאם החזיר אינו צריך דעת בעלים, לרבא הלכה כבית הלל ומשלם כשעת הגזילה.

 *************

 

שליחות יד במחשבה. נטל רביעית ונשבר או החמיץ. דינר כסף וזהב. הלוואת סאה בסאה.

חילול פירות מעשר שני בסלע כסף או זהב.

דף מ"ד – ע"א

משנה . שומר שאמר בפני עדים אקח פיקדון לצורכי, לבית שמאי חייב באונסים שנאמר 'על כל דבר פשע' שחייב על מחשבה כמעשה, לבית הלל אינו חייב עד שישלח בו יד, ועל כל דבר פשע – לחייב גם בשליחות ולא אומרים אין שליח לדבר עבירה.

היטה חבית ונטל ממנה רביעית ונשברה, (בלי הגבהה) אינו משלם אלא רביעית ולא חייב משום שליחות יד על כולו עד שיעשה בו קניין בכולו, החמיץ חייב בהכל משום מזיק בידיים שדרך יין להחמיץ בכלי חסר.

הגביה חבית יין ליטול ממנה רביעית גם שלא נטל כלום ונשבר חייב על כל החבית, גם למ"ד שליחות יד צריכה חיסרון, שרביעית יין שרוצה לגוזלה אינה משתמרת אלא בכלי מלא והוא שואל על כל החבית, ואיבעיא אם הגביה ארנק ליטול ממנה דינר ולא הוציא הדינר מהארנק, האם דומה ליין שאינו משתמר אלא בכל החבית וגם הדינר אינה משתמרת בפני עצמה, או שאינו דומה ליין שאין הדינר משתמר יותר בכיס מלא שאינו נוח לאבד כדינר יחיד.

הדרן עלך פרק המפקיד

פרק רביעי – הזהב

משנה . מקח וממכר במטלטלים, אם משך הלוקח פירות התחייב לשלם דמים, אבל אם שילם דמים ולא משך פירות לרבנן המוכר והלוקח יכולים לחזור, אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול ודור הפלגה הוא עתיד להיפרע ממי שאינו עומד בדיבורו, לרבי שמעון יכול המוכר לחזור בו שהמקח והכסף בידו.

הלוקח דינר זהב בדינר כסף, לרבי בילדותו שמסתמא קיבלה כך מרבי מאיר שדינר זהב הוא המעות ודינר כסף הוא כפירות משום שהיותר חשוב נחשב למעות ומה שפחות חשוב נחשב לפירות ולכן אם משך אחד מהם דינר כסף [הפירות] התחייב לשלם דינר זהב אבל אם משך אחד מהם דינר זהב [המעות] לא התחייב ליתן דינר כסף ויכול לחזור בו, וכן דעת בית הלל [עי' בסמוך לעניין מעשר שני], וכן דעת תנא בברייתא [שמשער דינר של כסף לעניין פדיון הבן והוא אחד מעשרים וחמשה בדינר של זהב שדינר זהב קצוב מפני שהם המעות], וכן דעת רב אשי], בזקנותו של רבי סבר שדינר כסף הוא מעות שיוצא יותר בהוצאה ועובר לסוחר ודינר זהב הוא פירות שאינו יוצא כל כך בהוצאה.

דף מ"ד – ע"ב

משך הלוקח פרוטות נחושת התחייב לשלם דינר כסף, אבל אם שילם בדינר כסף לא קנה ולא התחייב לו המוכר פרוטות נחושת, שדינר כסף הוא מעות כלפי פרוטות נחושת ופרוטות נחושת הם פירות לגבי דינר כסף, למ"ד שגדר של מטבע תלוי במה שיוצא יותר בהוצאה דינר כסף יוצא בכל מקום ופרוטות נחושת אינו יוצא בכל מקום. ולמ"ד שדינר כסף הוא פירות ביחס לדינר זהב שגדר מעות תלוי במה שהם חשוב יותר מפירות הנקנה היינו דווקא כסף כלפי זהב שזהב חשוב יותר מכסף מה שאין כן כסף כלפי נחושת הכסף הוא המעות והוא יותר חשוב מנחושת.

הלוואת סאה פירות לשלם סאה פירות אסור מדרבנן הואיל שהיוקר והזול תלוי בפירות ונמצא שאם הוקר משלם לו ריבית, ומותר רק אם היה ללווה מאותם פירות ברשותו בשעת ההלוואה שמקנה למלווה בשעת הלוואה פירות שברשותו, והוא הדין בהלוואת מטבע שדינם כפירות ולא כמעות וכגון הלוואת דינר כסף לצעירותו של רבי והלוואת דינרי זהב לזקנותו של רבי, [ועיין בסמוך דף מ"ה.].

משך מעות שנפסל שהם פירות התחייב במעות יפות, משך מעות יפות לא קנה ולא התחייב מעות רעות, משך אסימון שהם מעות שעדיין אין עליהם צורה [פירות] התחייב לשלם מטבע, והוא הדין בכל מטלטלים.

המחלל פירות מעשר שני בסלעים של כסף, לבית שמאי לא יחליף על דינר זהב להקל משאוי מעליו, שסוברים שדינר כסף הם מעות וסלע זהב הם הפירות ואין מחללים מעות מעשר שני על פירות שנאמר 'ונתתה בכסף וצרת הכסף בידך והלכת וכו" [והיינו ללישנא קמא ועיין תחילת דף מ"ה: ללישנא בתרא], ובית הלל מתירים שסוברים שדינר זהב הם מעות ודינר כסף הם פירות ומחללים פירות על מעות.

חילול פירות מעשר שני בסלע זהב לבית שמאי, נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש אם מודים בית שמאי שמחלל כמו שסוברים בית הלל שמחלל מעשר שני בסלעים של כסף והם מטבעות כלפי פירות אע"פ שהם פירות כלפי דינר זהב, והוא הדין לבית שמאי אע"פ שדינר זהב הוא פירות כלפי סלע של כסף אבל כלפי פירות עצמם הם מטבעות או שסלע זהב נחשב פירות אפילו ביחס לפירות ממש.

 ****************

 

הלוואת דינר זהב בדינר זהב. מעות נחושת ממעשר שני לפרוט למעות כסף. קניין מטלטלים במטבע.

דף מ"ה – ע"א

הלוואת דינר זהב לפרוע בדינר זהב לבית שמאי כיון שדינר זהב דינו כפירות הוא בכלל האיסור ללוות סאה פירות בסאה פירות משום ריבית כיון שיוקר וזול תלוי בהם [וכנ"ל דף מ"ד:], אפילו אם נאמר שכלפי פירות בעצמם דינרי זהב נחשבים כמעות וכנ"ל שם, כיון שבמקח וממכר דינר זהב בדינר כסף נחשב הדינר זהב כפירות הוא הדין לעניין הלוואה .

מי שיש לו מעות נחושת של מעשר שני ובא לפרוט בסלע כסף להעלותם לירושלים משום משאוי הדרך, לבית שמאי יכול לפרוט הכל בסלע כסף, לבית הלל לא יפרוט אלא חצי משום כשמגיע לירושלים צריך פרוטות כדי לקנות צורכי סעודה והתייקר הפרוטות ונמצא מעשר שני נפסד.

מחללים פירות מעשר שני על מעות נחושת לכו"ע הגם שנחושת הם פירות כלפי כסף, שפרוטות נחושת נחשבים כמעות כלפי פירות שיוצאים במקומם.

הפורט סלע כסף ממעשר שני בירושלים ומחליף בפרוטות להוציא לצורכי סעודה, לבית שמאי יכול להחליף כל הסלעים שבידו, לבית הלל לא יחליף אלא חצי שמא לא יוציא הכל והפרוטות מתעפשות עד רגל הבא [ואם יחזור ויחליף לסלעים נמצא שולחני משתכר פעמיים ומעשר שני נפסד].

מותר לחלל מעות ממעשר שני למעות אחרות גם חוץ לירושלים אע"ג שנאמר 'וצרת הכסף בידך והלכת' לא ממעטים דווקא כסף ראשון ולא כסף שני כיון שנאמר כסף מיותר בפרשת מעשר שני דורשים שמחללים מעות על מעות.

דף מ"ה – ע"ב

מי שחילל פירות מעשר שני בסלעים מכסף, לבית שמאי לא יחליף בדינר זהב להקל משאוי מעליו ובית הלל מתירים, ונחלקו בטעם המחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש אם טעם לבית שמאי  שסוברים שסלע כסף הם מעות ודינר זהב הם פירות ולא מחללים מעות על פירות חוץ לירושלים, ולבית הלל סלע כסף הם פירות ודינר זהב הם מעות [עיין לעיל דף מ"ה:] או שסברת המחלוקת [ללישנא בתרא ועיין ללישנא קמא] שלבית שמאי אם יחליף לדינר זהב חוששים שישהה עלייתו לרגל עד שיגיע שיעור סלע כסף לדינר זהב ובית הלל לא גוזרים.

במטבע אין קונים מטלטלים והיינו אם נותנו בתורת דמים ותשלומים, אבל אם נותנו בתורת חליפין שהחליף במטלטלים נחלקו רב ולוי אם קונה ככל קניין חליפין או שאני מטבע שאינו חשוב אלא בצורה שבה והצורה עומדת להתבטל על ידי שהמלך פוסלה והוא כדבר שאינו מסוים ושלם שנתמעט ממה שנאמר בקניין חליפין 'נעל' והוא דבר מסוים.

מכר לו פירות נתחייב לוקח מעות שהתנו ביניהם, אפילו אם התנה שיתן לו מטבעות חדשות חייב ליתן לו דווקא מטבעות חדשות גם אם היו מטבעות הישנות מעולות יותר.

 ***********

 

חומש בחילול מעות מעשר שני. מחלוקת ר' יוחנן וריש לקיש אם דבר מעות קונות או משיכה. מטבע פסול.

דף מ"ו – ע"א

מטבע לסובר שאינו בתורת חליפין להקנות על ידו, כך אין קונים מטבע בקניין חליפין, וכן מסקנת רב פפא, ולעולא ורבי אסי ורבי יוחנן אין מטבע נעשה חליפין.

המחלל פירותיו מעשר שני צריך להוסיף חומש ולא המחלל מעשר שני של אחרים, ויכול להקנות מעות במשיכה לחבירו אף שיודע שאין כוונתו אלא להיפטר מן החומש וחבירו פודה את המעשר בכספו ופטור מן החומש, ואם אין בידו מעות ועומד בקרקע שלו יקנה לו קרקע בקניין חזקה ויקנה לו מעות שבביתו אגב הקרקע, ואם אינו עומד בקרקע שלו מערים ואומר לחבירו הרי פירות הללו נתונים לך במתנה וחוזר ואומר שפירות מעשר שני שלך יהיו מחוללים על מעות שיש לי בבית.

מי שיש לו פיקדון מעות ביד אחרים ושולח שליח להביאו לא יתננה לו הנפקד משום שאם יאבד בדרך עדיין חייב באחריות ויש למפקיד להקנות המעות לשליח בקניין אגב כדי שיהא חייב הנפקד לתת לו.

מי שהפועלים תובעים אותו מעות שכר בשוק, אומר לשולחני תן לי מעות שעדיין אין עליהם  צורה בשיווי דינר בקניין חליפין ואני אקנה לך בשיווי דינר ועוד מעה קטנה ממעות שאין עליהם צורה שיש לי בביתי, גם למ"ד שאין מטבע נעשה חליפין, כיון ואין עליהם צורה אין עליהם שם מטבע, ואינו אסור משום ריבית כיון שאינו הלוואה אלא דרך מקח וממכר שמקנה לו מיד המעות בביתו, ולרב אשי מותר אפילו בתורת דמים כיון שיש לו בביתו אין כאן ריבית אגר נטר.

דף מ"ו – ע"ב

לרבי יוחנן דבר תורה מעות קונות במטלטלים וחכמים תיקנו שאינם קונות אלא במשיכה גזירה שמא יניח הלוקח בבית מוכר ולא יחוש המוכר להצילם משריפה ולכך העמידו ביד המוכר, לריש לקיש משיכה קונה מן התורה ולא מעות.

מכר לו שור בכך וכך מעות ומשך השור ונתחייב לו לוקח מעות ואמר לוקח שמקנה לו פרה שיש לו בעד המעות שחייב לו, קנה מוכר הפרה בקניין מעות שחייב לו הלוקח לרבי יוחנן שמעות קונות מדאורייתא, ולא שכיח שיהא מקח באופן זה ובדבר שלא שכיח לא גזרו בו רבנן שמעות אינם קונות, (סוגיית פירי עבדי חליפין יבואר בדף מ"ז).

מטבע שפסלתו מלכות אע"פ שבני המדינה לוקחים אותו בהצנע, או שפסלוהו בני המדינה אע"פ שמלך לא פסלו, דינם כשאר מטלטלים ואין שם מטבע עליהם ונקנה בקניין חליפין.

 **************

 

פרטי קניין חליפין. אונאה.

דף מ"ז – ע"א

מכור לי חפץ שלך במעות אלו שבידי והמוכר לא הקפיד לדעת כמה מעות יש בידו קנה החפץ בקניין מעות לרבי יוחנן שמדאורייתא מעות קונות, כיון שקניין מעות באופן שלא הקפיד לדעת כמה מעות נותן לו לא שכיח ודומה לחליפין לא גזרו בו רבנן שבאופן זה מעות אינם קונות, ונחלקו בדעת רב הונא אם יש עליו אונאה.

קונה שמחליף חפץ בחפץ אע"פ שמקפיד שיהא הסודר שוה כך וכך קונה בקניין חליפין, ולא אומרים שכיון שמקפיד על שיווי הסודר דינו כקניין מעות ולא קנה עד שמושך.

המחליף חמור בפרה וטלה ומשך בעל החמור פרה ולא הספיק למשוך הטלה עד שמת החמור לא קנה בעל החמור את הפרה.

'וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו'

לת"ק בועז הקונה נתן לגואל המקנה, וכן סובר רב שהקונה מקנה הסודר שרוצה להקנות למקנה כדי שיקנה לו החפץ בלב שלם, לרבי יהודה גואל המקנה נתן לבועז הקונה, וכן סובר לוי שבאותה הנאה והקונה מקבל ממנו מתנה גמר ומקנה לו.

קנין חליפין קונים בכלי אע"פ שאינו שוה פרוטה.

'לקיים כל דבר שלף איש נעלו'

לרב נחמן קונים בכלי ולא בפרי שנאמר 'נעלו' ומה שנאמר 'כל דבר' שמקנה כל דבר בנעל, לרב ששת קונים בפרי שנאמר כל דבר ומה שנאמר 'נעלו' שצריך שיהא דבר מסוים ושלם.

דף מ"ז – ע"ב

כותבים בשטר 'וקנינא מיניה במנא דכשר למקניא ביה' במנא היינו בכלי ולא בפירות, דכשר ולא בכלי הנעשה מגללים או למעט איסור הנאה, למקניא היינו כדי לקנות בו שצריך כלי של קונה, ביה למעוטי מטבע או איסורי הנאה.

'וצרת הכסף בידך'

לרבי דוסא ורבי ישמעאל שמחללים מעשר שני על כל דבר הנצרר ביד אפילו מעות שאין עליהם צורה, לרבי עקיבא היינו דווקא כסף שיש עליו צורה, ולכו"ע אין מחללים על מעות פחותות ורעות המשמשות כסימן בבית המרחץ.

לרבי יוחנן מן התורה מעות קונה במטלטלים (כמו שמצינו בפודה וקונה מן ההקדש) ומשום חשש שמא יהא שריפה באונס ולא יטרח המוכר להציל ויאמר ללוקח נשרפו חיטיך בעליה תיקנו חכמים שמשיכה קונה ולא מעות, לריש לקיש מן התורה משיכה קונה [ולא כסף] שנאמר 'או קנה מיד עמיתך' שאין נקנה עד שיצא מיד זה לזה.

'וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו'

 מיד למעט קרקע שאין בה אונאה, או קנה מיד עמיתך שיש דין אונאה גם אם המוכר נתאנה על ידי הלוקח.

לרבי שמעון אם כסף הלוקח ביד המוכר יכול המוכר לחזור ולא לוקח, שלרבי שמעון מעות קונות מדאורייתא ולכן אין הלוקח יכול לחזור, אבל למוכר תיקנו חכמים שהוא ברשותו ויכול לחזור אם יתייקר ועל ידי זה יציל המקח משריפה, לחכמים יכולים שניהם לחזור, והטעם, לריש לקיש משום שסוברים משיכה קונה מן התורה ולא מעות, לרבי יוחנן משום שסוברים כשם שתיקנו משיכה קונה אצל המוכר כדי לחזור בו מאותו טעם תיקנו כן ללוקח.

 ************

 

מי שפרע. מעילה בפרוטה של הקדש. נתן מקצת מעות והשאר במלוה. האומר משכוני מחול לך . המלווה את חבירו על המשכון לעניין שמיטת כספים.

דף מ"ח – ע"א

הקונה מטלטלים בכסף אע"פ שלא קנה [לרבי יוחנן מדרבנן ולריש לקיש מדאורייתא] וחזר בו אמרו חכמים מי שפרע מאנשי המבול ואנשי דור הפלגה ומאנשי סדום ועמורה וממצרים בים הוא עתיד להיפרע ממי שאינו עומד בדיבורו, אבל לא נתן כסף אלא נשא ונתן בדברים וחזר אין רוח חכמים נוחה הימנו ואינו במי שפרע.

'וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו' וכו',

תשומת יד ועשק את עמיתו כמו פיקדון שאינו חייב קרבן שבועה אלא אם יחד לו כלי להלוואה (תשומת יד) ושכירות (עושק) וכיחש ונשבע והודה, אבל כפר בהלוואה ולא יחד כלי אינו חייב קרבן שבועה, שמלוה להוצאה ניתנה, וכן אם כפר שכר שכיר ולא יחד עליו כלי, ולריש לקיש שאין מטלטלים נקנים אלא במשיכה דווקא אם נטל המלוה והשכיר כלי וקנו במשיכה וחזר והפקידו אצל הלוה והמשכיר.

הנותן פרוטה של הקדש לבלן בשכר שיתרחץ בבית המרחץ מעל אע"פ שעדיין לא רחץ, נתנה לספר ולבעלי אומנות שעושים מלאכתם עם כלים או לחנוני לריש לקיש צריך למשוך כלים משום שמעות אינם קונות כלים בישראל, ובנכרי שקנה במעות אינו צריך למשוך, לרבי יוחנן שמעות קונות אינו צריך למשוך בישראל, ובנכרי צריך למשוך.

דף מ"ח – ע"ב

נתן מעות למטלטלים ולא משך לא קנה ומן הדין יכול לחזור, אבל אמרו חכמים שיש עליו קללה מי שפרע, לאביי בית דין מודיעין אותו על כך אבל אסורים לקללו שנאמר 'ונשיא בעמך לא תאור', לרבא מקללים אותו במי שפרע ואין איסור קללה אלא לנשיא בעמך שעושה מעשה עמך והוא אינו עושה מעשה עמך במה שחזר שנאמר 'שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב'.

נתן מקצת מעות על מקח בתורת תחילת פירעון והשאר במלוה, בקרקע קנה כל הקרקע, במטלטלים לרבי יוחנן חייב מי שפרע אפילו אם חוזר על חלק המקח שלא נתן מעות, לרב אינו חייב מי שפרע אלא אם חוזר על חלק המקח שנתן עליו מעות.

הנותן משכון על מקח ואמר אם אני חוזר בי משכוני מחול לך והמוכר אומר אם אני אחזור בי אכפול משכונך, לרבי יוסי שאסמכתא קניא התנאי קיים, לרבי יהודה אין התנאי קיים אבל [בקרקע] אינם יכולים לחזור כנגד דמי המשכון.

המלוה את חבירו על המשכון והמשכון שווה כל החוב אין שביעית משמטת ואינו צריך לתבוע, ואם המשכון אינו שוה כנגד כל החוב לרב שבנתן מקצת מעות יכול לחזור רק כנגד מה שלא שנתן הוא הדין במשכון לרשב"ג אינו משמט אלא רק כנגד המשכון, ולרבי יהודה הנשיא כיון שאין המשכון כנגד כל החוב שביעית משמט כל החוב ולא נתן המשכון אלא לזכרון דברים בעלמא.

************** 

 

מחוסר אמנה . כור מעשר יש לך בידי. אמר לו הנה ביתי לפניך. מקח שיש בו אונאה בפחות ויותר משתות.

דף מ"ט – ע"א

מוכר ולוקח שהחליטו על המקח ולא נתן הלוקח דמים אע"פ שאין בהם מי שפרע אם חוזרים, מכל מקום לרבי יוחנן איסור יש בו משום מחוסר אמנה שנאמר 'הן צדק' שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק וכשאתה מדבר הן או לאו קיים דבריך, וכן הוא דעת ר' שמעון שאין רוח חכמים נוחה הימנו, לרב אין בו איסור של הן שלך צדק היינו בשעה שאומר הדיבור לא יהא דעתו לשנות אבל אם נשתנה השער לאחר זמן והוא חוזר בו אין בזה משום חיסרון אמנה, ולשיטתו כן הוא דעת רבי יוחנן בן מתיא.

לרבי יוחנן שדברים בלי מעות יש בהם משום מחוסרי אמנה, מודה שיכול לחזור בו אם מי שנתחייב לו לא סמך דעתו, וכגון רבי יוחנן בן מתיא שציווה לבנו לחזור מפיסוק מזונות שפסק לפועלים לפני שהתחילו במלאכה, שהפועלים לא סמכו דעתם, שידעו ופסק להם כן על דעת עצמו וסמך שאביו יסכים לדבריו, אבל אחר שהתחילו במלאכה אסור לחזור בו שסמכו דעתם שבוודאי אמר לאביו מה שפסק ונתרצה לדבריו, וכן מי שהבטיח ליתן מתנה מרובה מותר לחזור בו ואין המקבל סומך דעתו אלא אם הבטיח לו מתנה מועטת.

ישראל שאמר ללוי כור מעשר יש לך בידי, לרבי יוחנן מותר הלוי לעשותו תרומת מעשר על מקום אחר, וסובר שדברים יש בהם משום מחוסר אמנה והבטיח ליתן לו מתנה מועטת, ואין לישראל במעשר אלא טובת הנאה והיינו הזכות שהיה בידו לתת לכל לוי שירצה וסמך הלוי דעתו עליו שלא יחזור בו, ואם לבסוף נתנו הישראל ללוי אחר אין ללוי ראשון עליו אלא תרעומות.

מוכר שקיבל דמים על המקח ונתייקר וחזר בו ואמר ללוקח שיקח את דמיו ולא לקחו ונגנב, אם מקבל עליו מי שפרע המוכר פטור שאינו אפילו שומר חנם כיון שאמר שיקח המעות, ואם אינו מקבל מי שפרע צריך ליתן לו המקח.

דף מ"ט – ע"ב

המביא פיקדון לחבירו לשומרו ואמר לו הנה ביתי לפניך ונתנו בבית ונגנב, הבעל הבית פטור ואינו אפילו שומר חנם.

לוקח שנתן דמים למקח והיתה עלייה מושכר ביד מוכר והיה שם המקח, לרבי שמעון שמעות קונה מדאורייתא קנה, אע"פ שלא משך והרי גם לא קנה בקניין חצר כיון שהוא מושכרת למוכר, שכל הטעם שאמרו רבנן שמעות אינם קונות הוא משום גזירה שמא יאמר המוכר נשרף חיטיך בעליה, וכיון שהמקח נמצא בעלייה בוודאי יטרח הלוקח להציל.

לרבנן כשם שתיקנו חכמים שכל זמן שלא משך הלוקח יכול המוכר לחזור בו כך תיקנו שהלוקח יכול לחזור בו [ועי' לעיל דף מ"ז: דעת ר"ש].

משנה . מקח שיש בו אונאה אם הוא פחות משתות מחילה היא ואינו מחזיר לו כלום, אם נתאנה בשתות המקח קיים ומחזיר האונאה, ואם הוא יתר משתות שניהם חוזרים אפילו רצה אחד מהם להחזיר האונאה [ועיין דף נ' ודף נ"א בשיטת ר"נ], ולרבי טרפון אין המקח חוזר אלא באונאה יותר משליש.

מי שנתאנה ורוצה לחזור בו, לת"ק יכול לחזור עד שיעור כדי שיראה לתגר או לאחד מקרוביו, ואם שהה יותר מזה מחל על אונאה, לרבי טרפון הרחיב הזמן ויכול לחזור כל היום.

מכר שוה שש בחמש נתאנה המוכר בשווי שתות המקח, וכן מכר שוה שש בשבעה שנתאנה הלוקח בשתות שווי המקח מקח קיים ומחזיר האונאה, מכר שוה חמש בשש ונתאנה הלוקח בשתות המעות וחומש בשווי המקח, לרב כיון שנתאנה ביותר משתות בשווי המקח יכול הלוקח לחזור בו, לשמואל כל שיש שתות בשווי המקח או במעות אין המקח בטל, וכן אם מכר שוה שבעה בשש נתאנה המוכר בפחות משתות בשווי המקח ובשתות בפיסוק המעות, לרב כיון ונתאנה בפחות משתות בשיווי המקח אין צריך להחזיר האונאה, ולשמואל כיון שיש אונאה בשתות המעות צריך להחזיר האונאה ותניא כשמואל.

***************