לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת בבא מציעא דף ע״ב – ע״ד

דף ע"ב – ע"א

ישראל שלוה מן הנכרי בריבית ולאחר זמן חישב עימו על הרבית וזקף הכל ביחד במלוה וכתב שטר עליהם כך וכך אני חייב לפלוני ונתגייר, גובה הקרן והריבית שמשעה שזקפה הוא כגבוי, אבל זקפו עליו במלוה לאחר שנתגייר גובה הקרן ולא הריבית.

נכרי שלוה מישראל בריבית וזקפם עליו במלוה ונתגייר, הישראל גובה הקרן והרבית, אבל אם זקפם עליו במלוה לאחר שנתגייר לת"ק גובה הישראל הקרן ולא הריבית, לרבי יוסי גובה גם הרבית כדי שלא יאמרו שנתגייר כדי שלא ישלם הריבית שחייב, הלכה כרבי יוסי.

שטר שכתוב בו ריבית  – לרבי מאיר קונסים אותו ואינו גובה לא קרן ולא ריבית שסובר קונסים היתר משום איסור, לחכמים גובה קרן ולא ריבית שלא קונסים היתר משום איסור.

שטרי מוקדם – לשיטת ר' שמעון בן לקיש, לרבי מאיר שקונסים היתר משום איסור פסול ואינו גובה בה כלל, ולחכמים שלא קונסים היתר משום איסור גובים בה מזמן המלוה, לרבי יוחנן גם לרבנן אין גובים בו כלל גזירה שמא יגבה בו מזמן ראשון.

דף ע"ב – ע"ב

המוכר קרקע שאינה שלו, לאביי הלוקח גובה כסף על ידי השטר מנכסים משועבדים של מוכר שהרי מודה המוכר  שמכר באחריות, לרבא אינו גובה על ידי השטר ולא ניתן להיכתב שטר זה, ואינו דומה לשטר מוקדם שמעיקר הדין מותר לגבות בו מזמן ההלוואה שניתן להיכתב מזמן ההוא, ואינו דומה לגזל שדה ומכרה שהלוקח גובה עם השטר הקרן מנכסים משועבדים והשבח מנכסים בני חורין משום שהמוכר רוצה שהמקח יהא קיים לכן מפייס הבעלים שימכור לו שדה כדי להעמיד ביד לוקח כדי שלא יהא נקרא גזלן או כדי לעמוד בנאמנותו.

משנה . אין למוכר לקבל כסף על דעת שיספק פירות ללוקח במשך השנה אם אין לו פירות למכור ועדיין לא יצא השער במדינה אע"פ שיצא השער בשוק של עיירות שאין השער קבוע ואבק ריבית הוא.

יצא השער פוסקים אע"פ שאין למוכר כיון שאפשר לקנות בשוק [ועי' הטעם דף ס"ג:].

לא יצא השער ויש למוכר כגון שהיה תחילה לקוצרים ויש לו גדיש פוסק עמו על התבואה שבגדיש, ועל ענבים וזיתים שבכלים אע"פ שהם עדיין לפני הדריכה, ועל קדירות כשהכניס עפר לעשות מהם קדירות, ועל סיד כשהכניסו לכבשן כדי לשרפו, ופוסק עמו שיספק לו זבל כל השנה, לחכמים גם שאין לו, לרבי יוסי רק אם יש לו זבל באשפה.

כשפוסקים על הפירות פוסקים שאם יפחות השער ממה שהוא עכשיו תן לי כשער הזול שנותנים פירות הרבה בדמים מועטים, לרבי יהודה גם שלא פסק יכול לומר תן לי כשער הזול או תן לי מעות.

היו לו חיטים חדשות שלא יבשו כל צורכם ד' סאה בסלע, וישנים ג' סאה בסלע, אין פוסקים על החדשות שיפסוק לו ג' סאה כשיהיו ישנות, עד שיצא השער לארבע לחדשים ולישנים.

פוסקים ללקוטות כשער הלקוטות שהוא ד' סאה בסלע אע"פ ששער שבעלי בתים הוא ג' סאה לסלע, שתבואה הלקוטות אינם יפות, אבל אין פוסקים לבעלי בתים על שער הלקוטות, שלוקט אפילו אם אין לו ילוה מלוקט חבירו אבל בעל הבית לא ילוה מלוקט, או משום שמי שפוסק עם בעל הבית פוסק על פירות יפות.

לווים על שער שבשוק, לפירוש א' ברש"י היינו שמותר ללוות מעות על מנת שאם לא אשלם לך מעות עד זמן פלוני אתן לך פירות כשער של עכשיו שהרי יכול לפרוע לו עכשיו כשער של עכשיו, ולהלכות גדולות מותר ללוות סאה פירות לשלם בסאה פירות אם יצא השער.

 ***************

 

דף ע"ג – ע"א

המוליך חבילה ממקום הזול למוכרה במקום היוקר ואמר לו חבירו תנה לי והוליכנה ואעשה צרכי במעות עד זמן פלוני אם המוכר קיבל עליו אחריות הדרך מותר, שאין כאן מלוה עד שתימכר שאז מלוה לו המעות אבל לפני כן לא הלוה לו כלום שהרי הסחורה היא ברשות המוכר, ואם הסחורה ברשות הלוקח אסור שהרי מלוה לו הסחורה ומשלם לו יותר ממה שהלוה לו.

המוליך פירות ממקום זול למקום יוקר ואמר לו חבירו תנם לי ואני אתן לך פירות שיש לי במקום היוקר לזמן פלוני אם יש לו שם פירות מותר, אבל אם אין לו שם אסור שהלוואת סאה בסאה אסור מדרבנן ולא התירו רק אם יש לו.

תגרים שמביאים תבואה ממקום הזול למקום היוקר מותרים לקחת מעות במקום היוקר על מנת ליתן להם תבואה לזמן פלוני כשער מקום הזול אע"פ שלבינתיים משתמשים עם המעות אין בזה איסור אפילו אם התגרים מקבלים אחריות, לרב פפא שנוח להם בכך גם בלי המתנת מעות אפילו אם היו צריכים להביא תבואה לבעלי המעות מיד, שעל ידי זה ניכרים סוחרים במקום הזול ונותנים להם בהקפה ומשתכרים, ולפי זה ה"ה אם הוא תגר חדש, לרב אחא בריה דרב איקא נוח לתגרים כיון שבני מקום הזול שומעים שאינם משתכרים ונותנים התבואה במקום היוקר כשער הזול ומוכרים להם בזול ביותר כדי שיבואו לקנות אצלם, ולדבריו אם בתגר חדש שאינם מכירים אותו אינם מאמינים בדבריו במה שאומר שאינו מרוויח, ודווקא בתבואה ששכיח ובני מקום הזול מוכרים לו תמיד, ולא בשברי זהב וכסף ושאר מיני מתכות.

לקנות ענבים שגדילים בפרדס בדמים פחותים ולוקחים אותם לאחר שהם בוסר או סמדר ששוה יותר, לרב אסור משום שנראה כאגר נטר, ובמקום שבוצרים על ידי שמוליכים שוורים בעגלה בין הכרמים ורגלי השוורים מתקלקל בקלחי השורשים שיש הפסד רב לבעלי הפרדס מותר, לשמואל מותר בכל אופן כיון שלפעמים יש קלקול בכרם על ידי ברד גשמים וקרח והקונה מקבל עליו אחריות ואינו נראה כאגר נטר.

להלוות תבואה לאריסים כדי שיהיה להם זרע והם ישלמו תבואה חדשה יש בזה איסור [הלוואה סאה בסאה], ומותר על ידי שמסייע לאריסים בחריש ובקציר מעט כדי לקנות חלק בקרקע ואז הוא כמכירה ולא כהלוואה.

שומרי הקמות שממתינים על שכר עד גמר מירוח הגורן, כיון שבעלי התבואה מוסיפים על השכר בגלל המתנת המעות לכך יש לשומרים לסייע קצת בדישת התבואה או בהולכה ובהבאה שתהא פעולתם נמשכת עד כלות הגורן ושכירות אינה משתלמת אלא מסוף וממילא אינו בכלל אגר נטר.

החוכרים שדותיהם לאריסים, כיון שהקרקע נשתעבד לאריסים עד שתתבשל התבואה כל צורכה אין לסלקם קודם לכן, ואע"פ שיש מסלקים אותם בניסן קודם שהתמלא התבואה בקשיה ולוקחים הבעלים ד' כור, עדיף לסלק באייר ולקחת ו' כורים ואין בזה אגר נטר שנוטל שכר שדהו.

דף ע"ג – ע"ב

עכו"ם שמשכן חצירו לישראל וחזר עכו"ם ומכרה לישראל אחר אין ישראל הראשון חייב להעלות שכר לישראל השני, עד שיחזיר לו העכו"ם מעותיו שחייב לו שהרי לפי דיניהם החצר הוא ברשותו עד שיתן לו מעותיו, ואין בזה אגר נטר שישראל השני אינו חייב לו אלא העכו"ם.

מותר לקחת מעות בתשרי לספק יין טוב בטבת, ולא אומרים שיש בזה משום אגר נטר שהרי אילו היו לוקחים היין בתשרי שמא היה מחמיץ, שלכתחילה קנו יין ולא חומץ ואי אפשר להכיר בתשרי איזה יין ואיזה חומץ ולכן ממתינים עד טבת כדי לקחת יין שקנה בתשרי.

מותר ליתן מעות לפני הבציר שיתנו לו יין בעת הגיתות כשער היוצא אע"פ שמוסיפים לו יין, כיון שלא התנה עמהם שיוסיפו לו ומדעתם נותנים ומוחלים לו ואינם אומרים שמוסיפים משום המתנת מעות.

בני אדם שברחו והניחו שדותיהם ואינם נותנים מס קרקע, וירדו אחרים לשדות ופורעים מס למלך, מותרים לקחת  פירות השדה ואין בזה משום גזל, שהשדות משועבדת למלך למס והמלך אומר שמי שמשלם המס יאכל הפירות.

מי שלא שילם מס גולגלת למלך ובא אחד ושילם מס גולגלת מותר להשתעבד בו ביותר שהרי כל האנשים עבדים למלך מכח דינא דמלכותא דינא והמלך אמר שמי שלא שילם מס הגולגולת מותר להשתעבד בו, אבל לא ישתעבד בו כעבד אם הוא נוהג כשורה שנאמר 'ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך'.

נתן מעות לשלוחו לקנות יין בזמן בציר ופשע השליח ולא קנה, לרב חמא צריך אחר כך לשלם לו כשער יין הנמכר במקום שמוכרים יין בזמן בציר, ואם אמר יין זה אינו אלא אסמכתא ואינו חייב לו כלום, לרב אשי גם ביין סתם הוא אסמכתא שלא קנה מידו כלום שמחייבו בכך.

 *****************

 

דף ע"ד – ע"א

שלשה שנתנו מעות לאחד שיקנה בשבילם ונתכוון השליח לקנות לאחד אם היה מעות כולם מעורב קנו כולם, אבל אם היה מעות של כל אחד צרור וחתום לבד קנה רק זה שנשתמש השליח במעות.

סיטומתא [חותם שרושמים שנמכר החבית] לרב חביבא הוא קנין, לרבנן רק לקבל מי שפרע אם חוזר בו, להלכה רק לקבל מי שפרע, ובמקומות שנהגו לקנות בזה הוא קניין.

פוסק על גדיש וענבים וזיתים וביצים, של יוצר שלא נגמרו מלאכתם אע"פ שלא יצא השער, לרב אם מחוסר שלש מלאכות אינו פוסק, לשמואל מלאכה שבידי אדם אפילו חסר מאה מלאכות פוסק, וכל מלאכה שהיא בידי שמים אפילו מחוסר מלאכה אחת אינו פוסק, וזריית המוץ אחר דישה בידי אדם היא שאפשר על ידי כלי גם כשאין רוח.

אין פוסקים על הביצים של יוצר קודם שיצא השער של קדירות לרבי מאיר עד שיעשו הביצים, לרבי יוסי דווקא בעפר לבן שאינו מצוי, אבל עפר שחור במקומות שמצוי אין צריך שיהא בידו שאע"פ שאין לזה יש לזה, ובמקום שהוא יקר ואינו מצוי משהכניס המוכר וצבר העפר בביתו, שאם לא כן לא סמך דעתו.

פוסק עמו על הזבל, לת"ק כל ימות השנה אע"פ שאין לו, לרבי יוסי רק אם יש לו, לחכמים בימות החמה מותר שגם אם אין לו יש לאחרים.

דף ע"ד – ע"ב

כשנותן סלע ופוסק על הפירות שיתן לו כשער עכשיו צריך לפסוק שאם הוזל ויפחתו דמי שער שיתן לו כשער הזול, ואם לא פסק כן בפירוש צריך לקבל כשער שפסק עליו ואם חוזר צריך לקבל מי שפרע, ולא אומרים אדם פוסק על דעת שאם יוזל השער יקבל כשער הזול [ועיין דף ע"ב: דעת רבי יהודה].

שליח ששילם בעד סחורה ופסק עם המוכר שיתן לו לזמן מסוים, והוזל השער, יכול המשלח לחזור בו ואין עליו מי שפרע שיכול לומר שקלקל השליח שליחותו במה שלא פסק עמו שאם הוזל יתן לו כשער הזול, ואין על השליח מי שפרע כיון שהמשלח הוא זה שחזר ומה עליו לעשות.

משנה . במקומות שנהגו שהאריס צריך לתת זרעים שלו מותרים הבעלים להלוות לו זרעים בשעת הזול להחזיר לו זרעים אפילו בשעת היוקר אע"פ שהלוואת סאה פירות בסאה פירות אסור מדרבנן היינו לאכילה, אבל לזרעים כיון שכל זמן שלא זרע זרעיו יכול הבעלים לסלק נמצא שעדיין לא התחיל, וכשנתן לו הבעלים זרעים אין זה הלוואה אלא הרי הוא כיורד עכשיו על מנת שיטול הבעל הבית תחלה זרעים שמגיע לו מחלק האריס והאריס יטול פחות משאר האריס ונמצא שהוא חלק מקציצת האריסות, ורבן גמליאל החמיר על עצמו שאם הוזלו נטל כשער הזול, ובמקומות שהבעלים נותנים הזרעים ואחר שירד האריס לשדה פסק עמו שיתן האריס זרעים וקיבל עליו אין זה חלק מקציצה אלא הלוואה ואסור.

מותר להלוות כור חיטים וקוצץ לו דמים, שאם יתייקר יתן לו אותם בדמים, ואם לא קצץ [ועבר על איסור סאה בסאה] והוקר נותן לו הדמים שהיו שווה בשעת ההלוואה.

***************