לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת בבא מציעא דף צ״ו – צ״ח

מקורות שבעליו עמו בשעת שאילה . איבעיא בגמרא בשואל . שליח ועבד האם נקרא בעליו עמו . בעל בנכסי אשתו . פטור שואל במתה מחמת מלאכה .

דף צ"ו – ע"א

פטור בבעליו עמו היינו שבעליו עמו בשעת שאילה ולא שיהא עמו בשעת שבורה ומתה,

לאביי לרבי יאשיה [מה שנאמר 'אביו ואמו קילל' הו"א שאינו חייב עד שיקלל שניהם אם לא שיפרט הכתוב שחייב על כל אחד לבד] כיון שנאמר 'בעליו אין עמו שלם ישלם' היינו שאינו עמו גם בשעת שאילה וגם בשעת שבורה ומתה [ואם הוא עמו באחד מהם פטור], ומה שנאמר 'בעליו עמו לא ישלם' היינו שהוא עמו בשניהם [ואם אין עמו באחד מהם חייב] ועל כרחך כוונת הכתוב שאם נמצא באחד מהם פטור, ומסתבר שהיינו בשעת שאילה שאז מתחייב במזונות,

לרבא לרבי יונתן [שחייב על כל אחד עד שיפרט לך הכתוב שאינו חייב אלא על שניהם, וכמו שפירט הכתוב 'יחדיו' בכלאים] 'בעליו עמו לא ישלם' משמע או בשניהם או באחד מהם, 'בעליו אין עמו שלם ישלם' משמע שניהם או אחד שאם היה עמו בשעת שאילה אין צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה [מכח סברא הנ"ל שבשעת שאילה חייב במזונות],

לרב אשי משום שנאמר 'וכי ישאל איש מעם רעהו' משמע שלא נשאל רעהו עמו ולכן משלם.

איבעיא. שאל בהמה לרבעה, אם דינו כשואל להתחייב באונסים, כיון שלא שאל כדרך שבני אדם שואלים, או שטעם ששואל חייב באונסים הוא משום שיש לו הנאה וגם זה יש לו הנאה.

איבעיא. שאל כדי שיראה עשיר, ולא ימנעו להלוות לו אם דינו כשואל, כיון שאינו נהנה מגוף השאילה או דינו כשואל כיון שסוף סוף שאל דבר ששוה ממון.

איבעיא. שאל כדי לעשות בה פחות משווה פרוטה, אם דינו כשואל כיון ששאלה לעשות בה מלאכה ששווה ממון, או שפחות משווה פרוטה לא נחשב ממון.

איבעיא. שאל שתי פרות לעשות בשניהם שווה פרוטה, האם נגיד שצריך שווה פרוטה בין השואל למשאיל והיינו שהמשאיל השאיל שווה פרוטה והשואל שאל שווה פרוטה, או צריך שבכל פרה שישאל שישתמש בשווה פרוטה.

איבעיא. שאל משני שותפים ונשאל לו אחד מן השותפים, אם דין בעליו עמו היינו דווקא אם כל הבעלים עמו, או שפטור לשותף שנשאל לו, וכן שותפים ששאלו ונשאל השואל לאחד מהם אם צריך שיהא הבעלים נשאל לכל השואלים.

שאל מאשה מנכסי מלוג שהכניסה לבעלה ונשאל לו בעלה, או אשה ששאלה ונשאל השואל לבעלה, לרבי יוחנן שסובר [שמוכר שדה לפירות הלוקח מביא ביכורים וקורא] קניין פירות כקניין הגוף כיון שיש לבעל קנין הגוף וכאילו הפרה שלו והבעל שואל ומשאיל, לריש לקיש [מביא ביכורים ואינו קורא] שסובר קניין פירות אינו כקניין הגוף, האשה נחשבת שואל ומשאיל.

האומר לשלוחו צא והישאל לי עם פרתי, לרבי יאשיה [שהבעל אינו יכול להפר על ידי שליח שנאמר  'אשה יקימנו ואשה יפרנו'] אין שלוחו בכלל בעליו עמו, ולרבי יונתן [שהבעל יכול להפר על ידי שליח ששלוחו של אדם כמותו] שלוחו בכלל בעליו עמו.

האומר לעבדו צא והישאל עם פרתי יד עבד כיד רבו ונקרא בעליו עמו, אפילו שלוחו של אדם לאו כמותו לעניין בעליו עמו.

דף צ"ו – ע"ב

בעל בנכסי אשתו בין אם דינו כשואל בין אם דינו כשוכר, אפילו פשע בהם ונאבד פטור, שהוא שאילה בבעלים שהיא עמו תמיד במלאכתו והיא נשאלת לו תחילה משנשאה, ואפילו אם שכר ממנה ואחר כך נשאה כיון שבשעת נישואין הוא כשכירות או כשאילה מחודשת ובעליו עמו, ואפילו בשכר פרה ונישאת לו והוא כמו שהשאילה לו, ולרבי יוסי ששוכר פרה והשאילה לאחר שתחזור פרה לבעלים ראשונים, בכל זאת הבעל פטור משום שדינו כלוקח בנכסי אשתו.

אשה שנפלו לה נכסים משנישאת ולא היה ידוע שיש ביניהם מעות הקדש, בעל מעל לכשיוציא המעות לחולין.

שאל פרה ומתה מחמת מלאכה פטור, שלא שאל פרה אלא לעבוד בה.

שאל גרזן ונשבר וטען שמתה מחמת מלאכה עליו להביא עדים במקום שמצוי, אם אין לו עדים – לרב נותן לו גרזן חדש, לרב כהנא ורב אסי מחזיר לו גרזן שבור שלו ומוסיף לו דמים כמה היה שוה.

 *************

 

שאל מאומן ומלמד נקרא בעליו עמו . שאולה ושכורה לחצי . 

דף צ"ז – ע"א

שאל חתולה לאכילת עכברים והתגברו עליה והרגוה, ללישנא קמא בשם רבא אין זה בכלל מתה מחמת מלאכה שלא היה לה ליפול בידם, אם אכלה הרבה עכברים ומתה, ללישנא בתרא בשם אבימי מהגרוניא אין זה בכלל מתה מחמת מלאכה שלא היה לה לאכול כל כך.

שואל שרוצה להיות פטור, יבקש מהמשאיל להשקות כוס מים בשעת שאילה כדי שיהא בעליו עמו בשעת שאילה, ואם המשאיל פיקח יאמר לו שישקהו לאחר השאילה.

השואל ממלמד, מנוטע כרמים למחצה, משוחט, ממקיז דם, מספר העיר בתספורת, בשעה שעוסקים במלאכתם פטור שהוא שאילה בבעלים.

מלמד לתלמידיו, הוא כשאול להם כשדורש להם לפני הרגל ואינו יכול לדחותם ללימוד אחרת ואם ישאלו התלמידים בהמה ומתה פטורים משום שהוא שאילה בבעלים, אבל כל ימות השנה הם שאולים לו משום שהוא רוצה ללמוד מסכת מסוימת שלא תשתכח ממנו אין הם יכולים לדחותו, ואז אם ישאל המלמד מתלמידיו פטור.

השכיר או השאיל בהמתו וסייע להטעינו הוא שכירות או שאילה בבעלים, אבל אם הלך עמו רק לראות שלא יוסיף המשא אינו שכירות ושאילה בבעלים.

דף צ"ז – ע"ב

משנה . השואל פרה שתהא שאולה לחצי יום ושכורה לחצי יום, שאולה ליום זה ושכורה למחר, ומתה, המשאיל אומר בשעה שהיתה שאולה מתה ואתה חייב והשואל אומר איני יודע, או שכר אחת ושאל אחת ומתה המשאיל אומר שאולה מתה והשואל אומר איני יודע, לרב הונא ורב יהודה חייב שסוברים ברי ושמא ברי עדיף, לרב נחמן ורבי יוחנן ברי אינו עדיף ואין מוציאים ממון מספק, ואם השואל חייב שבועת מודה במקצת ואינו יכול להישבע כגון שהודה שחייב במקצת ועל השאר אמר איני יודע חייב משום דין מתוך שאינו יכול להישבע משלם.

 ****************

 

אינו יודע מי ומתי מתה . השאיל או החזיר בשליח .

 דף צ"ח – ע"א

מה שתנן במשנה שאל לחצי היום ושכרה לחצי היום, או שאל ליום זה ושכר למחר והמשאיל אומר בשעת שאילה מתה והשואל איני יודע שחייב, למ"ד ברי ושמא לאו ברי עדיף, המשנה מיירי בשתי פרות והמשאיל אומר ששניהם מתו בשעת שאילה והשואל מודה שאחת מתה בשעת שאילה ועל השני אומר שאינו יודע שחייב שבועת מודה במקצת ומתוך שאינו יכול להישבע משלם, [ולרמי בר חמא שאין שבועת השומרים אלא כשיש גם כפירה במקצת, מיירי שהמשאיל טוענו ג' פרות, ב' מהם שאולות והשואל אומר על אחת מן השלושה לא היו דברים מעולם או החזרתי] ומה שתנן במשנה אחת שאולה ואחת שכורה משאיל אומר שאולה מתה ושואל אומר איני יודע, היינו בשלש פרות שתים שאולות ואחת שכורה והמשאיל טוען שהשאולות מתו ושואל מודה באחת מן השאולות ואינו יודע אם השניה שמתה היתה שאולה או שכורה, [ולרמי בר חמא מיירי בד' פרות ג' שאולות ואחת שכורה, ומשאיל אומר ג' שאולות מת, ושואל כופר באחת ומודה באחת ועל אחת אומר שאינו יודע].

דף צ"ח – ע"ב

זה אומר שאולה מתה וזה אומר שכורה מתה תנן במשנה ישבע השוכר ששכורה מתה, לרב נחמן ורבי יוחנן (שסוברים ברי ושמא לאו ברי עדיף ומשום הכי פירשו חיוב ממון דמתניתין שמיירי) שיש עסק שבועת מודה במקצת ומתוך שאינו יכול להישבע משלם. לרב הונא ורב יהודה [שסוברים ברי ושמא ברי עדיף ואין צריך לפרש חיוב ממון במשנה משום מתוך שאינו יכול להישבע ישלם] מיירי בשני פרות ומחזיר אחת ונשבע שבועת השומרים שמתה השניה כדרכה ומגלגל עליו שבועה ששכורה היא שמתה ופטור.

שניהם אינם יודעים אם שאולה מתה או שכורה מתה תנן במשנה יחלוקו, משום שסומכוס היא שסובר ממון המוטל בספק חולקים.

איבעיא. שאילה בבעלים וקודם שהחזיר חזר ושכר שלא בבעלים ונגנב או נאבד אם חייב שקניין שכירות אין לו שייכות עם קניין שאילה שלפניה, או כיון שגם שואל חייב בגניבה ואבידה לא ניתוסף שום חיוב חדש בקניין שכירות ופטור מחמת שאילה בבעלים.

איבעיא. שכר בבעלים וקודם שהחזיר חזר ושאל שלא בבעלים ומתה כדרכה, אפילו אם נאמר ששאל וחזר ושכר חיובו הוא מחמת שאילה היינו משום שגם שואל חייב בגניבה ואבידה אבל שוכר שפטור במתה כדרכה ואין חיובו אלא מחמת שאילה והוא שאילה שלא בבעלים, או כיון שבקניין השאילה אין תוספת לחיוב גניבה ואבידה יש לתלות משיכה הראשונה שהיה בבעלים גם לזה.

איבעיא. שאל בבעלים ושכר שלא בבעלים וחזר ושאל שלא בבעלים אם נאמר לצד שקניין שאילה שלאחר שכירות אין לו שייכות לקניין השכירות כיון שיש תוספת בחיוב, הוא הדין כאן ואין שאילה שניה המשך משאילה ראשונה כיון שהפסיק לה שכירות, או שחזרה שאילה ראשונה למקומה ופטור מפני שהיה בבעלים.

משנה . משאיל ששלח פרה לשואל ביד בן ושליח או עבד של משאיל או בן השואל ומתה בדרך השואל פטור, שלחה ביד שלוחו של השואל אם אין עדים שעשאו שליח רק שדר בביתו פטור, ואם עשאו שליח בעדים – לרב חסדא חייב לרבה פטור שלא היה כוונתו שיתחייב על ידו באונסים רק כוונתו היה לומר שהוא איש נאמן ואם אתה רוצה שלח בידו.

שואל שאמר למשאיל שלח ביד בני, עבדי, שלוחי, בנך, עבדך, שלוחך, ושלחה ומתה השואל חייב, וכן  אם אמר המשאיל הריני משלחה על ידיהם ואמר השואל שלח ומתה חייב.

שואל שהחזיר הפרה למשאיל על ידי בנו עבדו שלוחו שלו או של המשלח כל זמן שלא אמר המשאיל שלח על ידיהם השואל חייב.

***************

הכישה במקל . השואל קרדום . גזל חמישים תמרים . גיזבר הקדש לעניין מעילה . הנושא חביות יין ונפל .

דף צ"ט – ע"א

שואל שאמר למשאיל שלח ביד עבדך ושילחה בעבד כנעני ומתה, אין השואל חייב שלא יצאה מרשות משאיל שיד עבד כיד רבו, לרב אם אמר הכישה במקל והיא תבוא אצלי בין בשומר ובין בלי שומר אפילו אם צריך לעבור דרך רשות הרבים חייב, שמשעבד עצמו מאז שיצא מחצר המשאיל, (לשמואל פטור ושואל אינו משעבד עצמו, ולא סמך דעתו שהמשאיל יפקיר וישלח בלי שומר).

הייתה חצר שואל לפנים מחצר המשאיל ואמר השואל השאילני פרתך, והכישה במקל והיא תבוא כיון שיצאת מרשות משאיל ומתה חייב [גם לשמואל], שסומך דעת אם יכיש לצד חבירו בוודאי שהיא תרוץ לשם ומשעבד עצמו, גם שיש בחצר המשאיל זווית שיכולה לסור שם ולהישמט במחבוא.

השואל קרדום מחבירו ורצה המשאיל לחזור בו קודם שביקע השואל,לרב הונא יכול לחזור בו שלא תיקנו משיכה בשומרים, לרבי אמי ור' אלעזר תיקנו משיכה בשומרים ואין המשאיל יכול לחזור בו, ולכן המשאיל קרדום של הקדש מועל המשאיל במשיכת השואל, ויצא לחולין ומותר לשואל לבקוע בו לכתחילה.

דף צ"ט – ע"ב

כשם שקרקע נקנה בכסף שטר וחזקה כך שכירות קרקע נקנה בכסף שטר וחזקה.

הגוזל חמישים תמרים הדבקים ביחד, שנמכר הכל ביחד במ"ט פרוטות, וכל אחד לבד נמכר בפרוטה, אם גנב מהדיוט חייב מ"ט פרוטות ואין הבעלים יכולים לטעון שהיה מוכר לכל אחד בפרוטה, שלומדים מפסוק הנאמר בבהמה שאכלה ערוגה בין ערוגות של ניזק שאין שמין מה שאכל לבד אלא שמין אותו אגב שדה, ואם גנב מהקדש משלם חמישים וגם חומש ואין לומדים הקדש מהדיוט [אבל מזיק להקדש אינו משלם חומש שנאמר 'איש כי יאכל קודש בשגגה' פרט למזיק].

גיזבר שנטל אבן או קורה מהקדש לא מעל כיון שלא הוציא מרשות הקדש, נתנה לחבירו הוא מעל שהוציאה לחולין וחבירו לא מעל, בנאה גזבר בביתו לא מעל עד שידור תחתיה הנאת שווה פרוטה ומשלם מעילה להקדש, ואע"ג שהדר בחצר חבירו שלא מדעתו ואין החצר עומד להשכיר אינו צריך להעלות לו שכר שזה נהנה וזה לא חסר, הדר בהקדש דר בו מדעת בעלים שרחמנא יודע.

הנושא חביות יין חבירו ונפל, ביום השוק נמכר בחמשה ובשאר הימים נמכר בארבעה, אם בא להחזיר קודם יום השוק משלם חבית יין כדי שימכרנו בשוק, אם בא להחזיר לאחר יום השוק אם נשאר לו עוד יין שלא מכרו בשוק משלם ד', ואם לא נשאר לו יין משלם ה' משום שטוען שהיה יכול למוכרו בשוק, ומנכה לו מה שאינו צריך לטרוח כפועל למכור כל שווה פרוטה בנפרד, ומה שהיה צריך ליתן למכריז שמודיע שיש לו יין למכור, או לשכור אומן לעשות ברז.

**************