לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת בבא מציעא דף קי״ז – קי״ט

רוצה בעל הבית לבנות הבית . שינוי בצבע צמר . פרע מקצת חוב והשליש השטר .

דף קי"ז – ע"א

השוכר עליה ונפחתה רצפת העליה ואין בעל הבית רוצה לתקנה, בעל העליה יורד ודר למטה בביתו של בעל הבית עד שיתקן בעל הבית העליה.

איבעיא, האם בעל העליה דר בבית בעל הבית לבדו כמו שהיה דר עד עכשיו לבד והבעל הבית צריך לצאת, או שדר שם יחד עם בעל הבית, שהבעל הבית לא השכיר לו העליה על דעת שיצטרך לצאת מביתו.

לצד ששניהם דרים בבית, האם נכנס בו דרך הגג כמו שהשתמש שם עד עכשיו, או נכנס דרך הפתח שקיבל עליו לעלות אבל לא לעלות ולירד.

אם אינו חייב לעלות ולירד והיה למשכיר שתי עליות זו על זו והשכיר לו העליונה ונפחת דר בתחתונה, השכיר לו תחתונה האם יכול לדחות שוכר לעליונה משום שקיבל עליו לעלות לעליה או שיכול השוכר לומר עליה אחת קבלתי עלי ולא שתיים ודר עם הבעל הבית בביתו.

בית ועליה של שניהם, התחתון נותן את התקרה כפי תקרת מנהג המקום.

אם העליון טוען כשאני דורך על הנסרים הם מתנענעים – לרבנן התחתון צריך לחזק התקרה על ידי טיח של טיט, לרבי יוסי טיט לא מהני לחזק התקרה אלא להשוות גומות הקרקע, ומוטל על העליון.

נפחתה עליה וכשהוא רוחץ ידיו נמשכים המים למקום אחר ויורדים למטה – לר' חייא בר אבא העליון צריך לתקן וסובר כרבנן שעל המזיק צריך להרחיק את עצמו [בנוטע אילן בתוך שלו שצריך להרחיק מבור חבירו שלא יזיק], לר' חייא בר יוסי התחתון צריך להרחיק וסובר כרבי יוסי שעל הניזק להרחיק את עצמו [וזה חופר בור בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו], ואם שופך מים ויורד במקום ששפך ומזיק שם  גם לרבי יוסי על המזיק להרחיק ולתקן שהוא אדם המזיק.

דף קי"ז – ע"ב

משנה . הבית ועליה של שניים שנפלו ובעל הבית אינו רוצה לבנות ביתו – לת"ק בעל עליה בונה הבית ודר בו עד שיתן לו בעל הבית הוצאות, לרבי יהודה בעל עליה חייב להעלות לו שכר, אבל אם בונה הבית והעליה אין צריך להעלות לו שכר שאינו נהנה דיש לו עליה לדור בה, לרבי יוחנן טעמו של רבי יהודה משום שסובר זה נהנה וזה לא חסר חייב, למסקנא כיון שמשחיר כותלי הבית זה חסר.

הנותן צמר לצבע לצבוע אדום וצבעו שחור או שחור וצבעו אדום – לרבי מאיר כיון שקונה בשינוי נותן לו דמי צמר, לרבי יהודה מחזיר צמר ואם השבח יותר על ההוצאה נותן לו היציאה ואם ההוצאה יתירה על השבח נותן לו השבח, לרבי יוחנן טעם של רבי יהודה שמחזיר משום שאסור ליהנות מממון חבירו כשזה נהנה וזה לא חסר, למסקנא שכיון ששינה קנסו אותו וידו על התחתונה.

פרע מקצת חוב והשליש השטר ואמר אם איני נותן לך עד זמן פלוני תן השטר למלוה – לרבי יוסי יתן, לרבי יהודה לא יתן, לרבי יוחנן טעם של רבי יהודה משום שאסור ליהנות מממון חבירו, למסקנא טעם רבי יהודה משום שאסמכתא לא קנה.

בית ועליה שנפלו ורצה התחתון לחזור ולבנות הבית ולהרחיב כתלים או למעט חלונות או למעט גובה שומעים לו מפני שעליה ביותר תתחזק בזה, ואם בא למעט חיזוקו אין שומעים לו, העליון שרצה להכביד על תחתון אין שומעים לו, להקל על תחתון שומעים לו.

בית ועליה שנפלו ואין לשניהם לבנות ובאו לחלוק הקרקע – לרבי נתן תחתון נוטל שני חלקים ועליון שליש שמפסיד בבית שליש ימי קיומה משום שעל ידי כובדה ממהרת ליפול, לאחרים התחתון נוטל ג' חלקים ועליון רביע, והלכה כרבי נתן.

*************

 

בית הבד וגינה על גביו . כותל ואילן שנפלו לרשות הרבים . השוכר פועל לעשות בתבן וקש . המוציא זבל לרשות הרבים . החוצב אבן ומסר לסתת . שני גינות סמוכות זה לזה .  

דף קי"ח – ע"א

משנה . בית הבד שבנוי בסלע וגינה על גביו ונפחת הגינה, בעל הגינה יורד וזורע למטה עד שיעשה התחתון כיפין, לרב דווקא אם נפחת רובה שאם לא כן אדם זורע חציו למטה וחציו למעלה, לשמואל גם אם נפחת ד' טפחים שאין אדם זורע חציו למטה וחציו למעלה.

כותל ואילן שנפלו לרשות הרבים והזיק פטור משום אונס, נתנו לו בית דין שלושים יום לקוץ ולסתור הכותל אם נפל בתוך הזמן פטור, לאחר זמן חייב.

נפל כותל לגינת חבירו ואמר לו פנה אבניך ואמר בעל הכותל זכית בהם ופנה אותם לעצמך אין שומעים לו כיון שאין בעל הגינה רוצה לקנותם, אם קיבל עליו בעל הגינה ופינהו ושוב אמר בעל הכותל הילך יציאתך והחזר לי אבני אין שומעים לו, אבל לא פינהו יכול לחזור בו שלא נתכווין בעל הכותל להקנותם אלא לדחותו מעליו.

השוכר פועל לעשות בתבן ובקש ואמר טול מה שעשית בשכרך אין שומעים לו שצריך ליתן לו שכרו שהתנה עמו, קיבל עליו הפועל ואחר כך אמר לו הבעלים הילך שכרך ואני אטול את שלי אין שומעים לו.

השוכר פועל לעשות בתבן וקש חבירו שכרו על המשכיר ואינו יכול לומר טול מה שעשית בשכרך, וכן אם אמר לו ללקט בשל הפקר [אפילו לרב נחמן שהמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו] כיון שפועל ידו כיד בעל הבית וקנה בעל הבית ועבד בשבילו ושכר פעולתו מוטל עליו, אבל אם אמר לשמור בשל הפקר לרב נחמן יכול לומר לו טול אותם בשכרך שסובר הבטה בהפקר אינו קונה וכיון שלא זכה בו בעל הבית לא עבד בשבילו.

שומרי שדה שעורים למנחת העומר ושדה חיטים לשתי הלחם בשביעית – ללישנא קמא דרבא נוטלים שכרם מתרומת הלשכה, ולכו"ע הבטה בהפקר קנה וזכה השומר, לת"ק חוששים שמא לא יהא בליבו למסרו לציבור בלב שלם שנוח לו שיקרבו משלו, ולכן נותנים לו שכר כדי שימסרנו יפה, לרבי יוסי לא חיישינן לכך, ללישנא בתרא דרבא לכו"ע הבטה בהפקר לא קנה והוא של הקדש, לת"ק חוששים לבעלי זרועות שיקחו בחוזקה לעצמם ולכן נותנים לו שכר כדי להוציא עליהם קול של הקדש, לרבי יוסי לא חשש לכך.

דף קי"ח – ע"ב

משנה . המוציא זבל לרשות הרבים – לתנא במשנה אינו רשאי להשהות שם אלא יהא מזומן לזבל השדה, לרבי יהודה בשעת הוצאת זבלים מותר להוציא וצוברו שם עד שלושים יום כדי שיהא נישוף ברגלי אדם ובהמה שעל מנת כן הנחיל יהושע את הארץ.

ברשות הרבים אין שורים טיט ברשות הרבים, ואין לובנים שם לבנים, אבל גובלים שם טיט לתת מיד בבניין, ומביא אבנים והבונה מקבל מהמביא ובונה ואם הזיק משלם, לרשב"ג מותר לזמן מלאכה לפני שלושים יום ברשות הרבים ולכן בהזיק פטור, וכן סוברים רבי יהודה ורבי שמעון שבכל מקום שנתנו חכמים רשות פטור.

החוצב אבן מההר ומסר לסתת ונפל מיד הסתתחייב ואע"פ שכולם קבלנים שותפים במלאכה זו. סתת שמסר לחמר ונפל מידו החמר חייב. חמר שמסרו לכתף ונפל מידו הכתף חייב. כתף שמסרו לבנאי ונפל מידו הבנאי חייב. בנאי שמסרו לאדריכל ונפל מידו האדריכל חייב. ואם אחר שהניח האבן על דימוס נפל וכולם קבלנים ושותפים במלאכה זו כולם חייבים, שעל כולם לשמור שתהא מיושבת יפה, ואם הם שכירים האחרון חייב.

משנה . שני גינות סמוכות זו לזו קרקע אחת גבוהה ושניה נמוכה והירק בינתיים שרשי הירק שייך לעליון כיון שיונק מקרקע, והנוף התלוי באוויר לרבי מאיר שייך לעליון שנוף הולך לאחר עיקרו, לרבי יהודה אין הנוף הולך אחר עיקרו וכיון שהתחתון יכול למלאות גינתו עפר ואין כאן ירק הנוף שייך לתחתון, לרבי שמעון כל שעליון יכול לפשוט ידו וליטול הוא שלו כיון שיונק משל העליון וכל שאינו יכול לפשוט  ידו וליטול הוא של התחתון שהעליון מפקיר לתחתון שגנאי הוא ליטול רשות להיכנס לתוך חבירו ללקוט.

 ****************

 

דף קי"ט

אילן היוצא מגזע ומשרשים של אילן אחר – לרבי מאיר נופו הולך אחר שורש עיקרו, לכן הקונה אילן בשדה חבירו האילן היוצא ממנו אילן לעצמו ושייך לבעל הקרקע כיון שהעיקר יונק מקרקע חבירו אפילו היוצא מן הגזע הסמוך לקרקע בתוך ג' כקרקע הוא, וכן האילן היוצא נחשב כאילן חדש וחייב בערלה, לרבי יהודה אין נופו הולך אחר העיקר, ולכן אם האילן יוצא מן הגזע הוא של בעל האילן, ואינו נחשב כאילן חדש ולכן פטור מערלה, ואם יוצא מן השורשים הוא של בעל הקרקע, וחייב בערלה.

שתי גינות סמוכות זו לזו וקרקע של אחת גבוהה ושניה נמוכה וירק בינתיים לרבי שמעון כל שהעליון יכול לפשוט ידו וליטול הוא שלו, ובלבד שלא יאנס עצמו לכך, ואיבעיא במגיע לנוף ולא לעיקר או לעיקר ולא לנוף, והלכה כרבי שמעון.

הדרן עלך פרק הבית והעליה וסליקא לה מסכת בבא מציעא

***************